בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 166 (267) 28/12/05

עסקי אוויר | תת–אלוף עידו נחושתן - ראיון מיוחד

"אנחנו עולים במעלה המדרגות הנעות היורדות"

עם סיום תפקידו כראש מטה חיל–האוויר, מספר תת–אלוף עידו נחושתן על חשיבותו של תפקיד הרמ"ט, על בניין זרועו הארוכה של חיל–האוויר, על המהפכה באסטרטגיית ניהול הידע בחיל ועל האנשים שעושים את הכל כל הזמן.

יעל בר וליאור אסטליין

מה היו התחנות החשובות בשירותך בחיל–האוויר?

"כאשר אני חושב על יותר משלושים שנות השירות שלי בחיל–האוויר, ניתן לשים את האצבע על כמה תקופות משמעותיות. הראשונה היא כמובן תקופת קורס–הטיס, שהאירוע המשמעותי בה הוא טקס הסיום. למרות שזה נראה רחוק, זו  חוויה שעדיין טריה בזכרון, חוויה אינטנסיבית ביותר שממנה נשאר לי רווח גדול - החברים. התקופה היתה  אחרת. חיל–אוויר חי אז במציאות של מלחמות גדולות כמו ששת הימים ויום כיפור וכתוצאה מכך אתוס הלחימה האווירית שהתפתח סביב החיל היה בולט  מאוד.

את התקופה השניה אני מסמן מאז מלחמת לבנון ואילך. אז בעצם ביצעתי את המעבר מטייס צעיר לתפקידי פיקוד ראשונים, כמו סמ"ט, מה שמבחינה אישית היווה שינוי גדול עבורי.  אז לא חשבתי לטווח ארוך על כל נושא השירות בצבא. רק אחרי שנשלחתי להסבה לנץ החלטתי להאריך חתימה אחרי החתימה הראשונה.

התקופה הבאה היא פיקוד על טייסות. זו היא חוויה משמעותית ראשונה של פיקוד. תקופת הפיקוד הראשונה שלי בטייסת "נשר–הזהב" בבסיס רמון. שם עברתי את מלחמת המפרץ הראשונה אליה נערך חיל–האוויר באינטנסיביות רבה ותוכניות מפורטות לתקיפות בעיראק שבסופו של דבר לא יצאו אל הפועל. זו היתה חוויה אמיתית של הכנת טייסת ללחימה. עוד מהלך משמעותי שיצא לי להוביל בתקופה זו היה הקמת גף הקאמ"מ, שהיה קפיצת מדרגה בהכשרת טייסים צעירים על מטוסי קרב מתקדמים בחיל.

הפרק השני של תקופת הפיקוד הזו היה חוויה מיוחדת שמזדמנת למפקדים ברי מזל  וזו חווית הקמת טייסת מבראשית - טייסת "העקרב" כטייסת "ברק 2". במידה רבה זה תהליך שדומה למתן חיים לילד, החל מזיהוי המאפיינים שישפיעו על המשך הדרך ועד לתפקוד המלא של כל הטייסת.
פיקוד על בסיס הוא חוויה מסוג אחר לגמרי. הייתי אומר שהפיקוד על בסיס חצור היה עבורי הנסיון החשוב הראשון בהובלת מערכת גדולה ומורכבת על כל רבדיה -  האנושיים, המבצעיים, המקצועיים ועוד. אלה היו עבורי השנים המהנות ביותר בפיקוד.

התקופה האחרונה היא תקופת התפקידים הבכירים במטה. את שלושת התפקידים שמילאתי - רלמד"ן, רל"א ורמ"ט, אני מגדיר כפתיחת עיניים, בכל המובנים.  נחשף  בפני עולם מלא שלא הכרתי, עולם שסימן ההיכר העיקרי שלו הוא הצורך לעמוד במבחן הקונטקסט הכללי של צה"ל ומדינת ישראל. כרל"א הייתי מעורב בחלקים הקשים של הלחימה בפלשתינאים בשנים 2003–2002 וגם בתכנון של מלחמת המפרץ השניה, תכנון שנמשך כשנה וכלל הרבה מאוד תיאומים עם האמריקאים ובתוך חיל–האוויר. צריך לזכור שגם בצפון הייתה אז תקופה תוססת כך שכל הזמן היו לנו שתי חזיתות פעילות לפחות. הייתי אחד מקבוצה קטנה שממלאת את תפקיד מח"א תורן, תפקיד עם אחריות כבדה ביותר הדורש ראייה מערכתית וכוללת של התמונה".

תוכל לספר על חוויה הזכורה לך במיוחד?

"יצא לי לנחות נחיתת אונס במטוס קרב, שהוא ארוע די נדיר. יצאתי לטיסה במטוס F-16 כשבמושב האחורי יושב מפקד טייסת "להטוט" (דיפנדר) שזו נועדה להיות טיסת הפרידה שלו מהחיל. השתתפנו בתרגיל של קרב אוויר ואז, כאשר היינו בטיסה חזרה לבסיס, התפוצץ המנוע. מכיוון שהיינו קרובים לבסיס, הצלחתי לשמור את המטוס באוויר ולכוון אותו לנחיתה אשר עברה בשלום.

לא אוכל שלא לציין את הובלת המשלחת של צה"ל לפולין כראש להק אוויר, ששיאה היה הטקס צבאי אשר מעליו עובר המטס של חיל–האוויר. שום תחושת עוצמה והתרגשות לא יכולה להשתוות להצדעה למטוסינו לאורך אותה מסילת ברזל".

מה היו הישגיך העיקריים כרמ"ט?

"הרמ"ט ניצב בפני אתגר קבוע של איזונים בין פעילותו השוטפת של חיל–האוויר לבין עיצוב עתידו. אם יש משהו שאני בהחלט גאה בו, הוא העובדה שהחיל שומר על מגמות התעצמות נכונות, המוכוונות מחזון וראייה ארוכת טווח, תוך שמירה על  רמת פעילות מבצעית גבוהה, כל זאת בתוך מסגרת משאבים שהצטמצמה באופן ניכר. השקענו רבות בשכלול תהליכי העבודה בחיל, כך שיהפכו אותו לבעל כושר הסתגלות גבוה יותר לצרכים המבצעיים.

בנוגע לעיצוב העתיד, אני יכול לציין שתי נקודות עיקריות. הראשונה היא גיבוש תכניות בראייה כוללת ('מפות הדרכים') לטווח ארוך  למגוון נושאים חשובים והשנייה היא המהפכה באסטרטגיית המידע ובניהול הידע בחיל.

ה'מגדלור' שמנחה אותי הוא הצורך לשמור ולפתח את חיל–האוויר כארגון איכותי, מרכזי, משפיע ובעל מוניטין מעולה. כדי לשמור על כל אלה, אסור לקפוא על השמרים לרגע אחד.  אנחנו 'עולים במעלה המדרגות הנעות היורדות' ולכן עלינו לנוע קדימה בתנופה כל הזמן. היה ברור לי וברור לי כעת כי העיסוק בעתיד, משנה אחת קדימה ועד 20 שנים קדימה הוא בעל חשיבות רבה ביותר. האתגר הוא לעשות זאת תוך כדי שמירה מתמדת על האיכויות הבסיסיות בהווה. זו יכולת שנדרשת מהרמ"ט - לא להשאב ליום יום אלא להביט קדימה. האתגר שלו הוא הכוונת ועיצוב העתיד של חיל–האוויר. כך למשל פיתחנו את הכלי שנקרא "מפת הדרכים". כלי שמסתכל קדימה ומתווה בראייה כוללת את הדרך המקשרת מהמציאות העכשווית אל החזון. כלי שני הוא תכנון ארוך טווח בחיל - "חיל–האוויר 2025".

נושא בו עסקתי הרבה היה אסטרטגיית מידע וניהול ידע. ראוי  לציין כי חיל–האוויר הוא ארגון מורכב אשר בתוכו מונעים כמה תהליכים מרכזיים.
אם רוצים להשפיע בטווח הארוך יש צורך בכניסה לעומק לתהליכי העבודה העיקריים. כך לדוגמא, התמקדנו בתהליך תוכנית העבודה. באנו על הטעם שיש צורך להכניס לתוכו גורמים נוספים בסנכרון מתאים, למשל הערכות מצב מודיעיניות ומבצעיות, הערכת מצב טכנולוגית ועוד. עסקנו בזה הרבה בשיתוף המפקדים בחיל והתוצאה היתה תכנית טובה וגם תהליך שיתוף החיל.

תהליך נוסף שנכנס לאורח החיים של החיל עוסק בחיפוש דרכים להתיעלות. תהליך זה הוא חיוני משום שחיל–האוויר נמצא במסגרת קיצוצים משמעותיים. האתגר הוא שמירה על האיכות והמוניטין של הארגון, שהוא אתגר כבד במיוחד במסגרת משאבים יורדת. מכאן נולד הרעיון שנקרא  "נקודת מפנה" - עלייה באיכות למרות הצמצום. אני  מאמין שתכנון טוב נמדד בביצוע ובראייה של השנתיים האחרונות חיל–האוויר עמד בעקרון 'נקודת מפנה' והצמצום לא פגע באיכות".

לאחרונה הצהיר נשיא איראן כי יש למחוק את ישראל מהמפה העולמית. האיראנים גם שיגרו לווין ועושים מאמצים להשיג יכולת גרעינית. כיצד נערך חיל–האוויר?

"אני בוחר לא לעסוק באופן ישיר באמירות אלה או אחרות. חיל–האוויר הינו הזרוע הארוכה של צה"ל ובהתאם הוא נבנה ומכין עצמו לאפשרויות שונות של פעולה בטווחים רחוקים. האתגר של פעולה בטווחים רחוקים הינו מורכב במיוחד והחיל עושה מאמצים לקדם ולשפר יכולות אלה באופן שיתאים לצרכים המבצעיים. סביר להניח שבמקרה של צורך לפעולה בטווחים רחוקים יהיה זה חיל–האוויר שידרש לפעול, גם בשיתוף גורמים אחרים".

האם חל שינוי בדפוסי הפעולה באיזור עזה ?

"אנו רואים שדפוס הפעילות של צה"ל בתקופה שלאחר ההנתקות נשען באופן מרכזי ביותר על המימד האווירי. גם כאן אנו רואים לעצמנו אתגר חשוב להמשיך ולפתח את היכולות המגוונות שכבר מיושמות בפועל. אנחנו פועלים מעל עזה ובסביבותיה כבר הרבה זמן תחת ההנחה שיש בזירה זו טילי כתף ואופן הפעילות המבצעית הותאם להנחה זו, אם כי עד היום לא אותרו  שיגורים".

מה הוא מצבה ומעמדה של ישראל בפרוייקט ה–JSF?

"פיתוח ה–JSF נחשב לתהליך בנין כוח מרכזי ביותר בארה"ב בהיותו מטוס הקרב המפותח עבור שלושת הזרועות - חיל–האוויר, הצי והמרינס. באופן שונה מבעבר, לתהליך זה שותפות מדינות נוספות. לישראל מעמד של 'צופה מיוחד', המקנה לה זכות  ללוות את תהליכי הפיתוח. לשם כך יש לנו צוות מיוחד הנמצא בארה"ב, אשר תפקידו הוא לעקוב אחר התקדמות הפרויקט ולגרום לכך שבסופו של התהליך יגיע לחיל–האוויר מטוס עם יכולות שיהיו הקרובות ביותר לדרישות ולצרכים המיוחדים שלנו. באופן מסורתי וכתפיסת עולם, דאג חיל–האוויר לשלב יכולות בסיסיות "כחול–לבן" במטוסיו בתחומי הקשר והשו"ב, הלוחמה האלקטרונית והתאמות של חימוש ישראלי ייחודי. יישום תפישת עולם זו במטוס ה–JSF הוא אתגר מורכב במיוחד על שום תחכומו הרב. הפרויקט נמצא עדיין בראשיתו ולפנינו עוד עבודה רבה ותהליך ארוך של לימוד והחלטות. אנו מתיחסים ל–JSF כמועמד ברור להיות מטוס הקרב העתידי של חיל–האוויר בשנים הקרובות".

מה הם האתגרים העיקריים העומדים בפני הרמ"ט הבא?

"אני מוכרח לומר שהתהליך השלם במטה חיל–האוויר, ההופך משאבים ליכולות מבצעיות מוכחות ובנין כוח נכון, תוך שימור המוניטין  המעולה של חיל–האוויר בארץ ובעולם - הוא יוצא מן הכלל. המנגנון המופקד על תהליך זה הוא משוכלל, מקצועי ופתוח לחשיבה יצירתית ורעיונות חדשים.
הובלת תהליכי ההתעצמות, ניהול המשאבים והחשיבה לטווח הארוך נמצאים בידיים מיומנות ביותר של אנשי להק הרמ"ט. אלה, ביחד עם הכשרון ויכולת הביצוע של אנשי לצ"ד מבטיחים תהליך איתן של בנין כוח לעתיד. היכולת לשמור על ההרמוניה והתיאום המעולים הקיימים היום במטה החיל היא, בעיניי, נקודת המפתח.

בראיית העתיד, ידרש חיל–האוויר להמשך שיכלול מתמיד של תהליכי העבודה שלו, להמשך טיפוח יצירתיות וגמישות מחשבתית ובחינה עצמית מתמדת על מנת לעמוד באתגר החשוב ביותר שלו - לשמור את חיל–האוויר מרכזי ורלבנטי בתרומתו לבטחון המדינה וכן לשמרו כארגון המהווה מודל לחיקוי בתרבותו הארגונית ובאיכותו הכוללת. אלה הם נכסי  צאן הברזל של החיל, אותם הוא בנה בעמל רב במשך שנות קיומו ואותם עליו להמשיך ולפתח לעתיד ולדורות הבאים".

עוד באותו מדור

לפני

חיל–האוויר תקף בלבנון

טייסות הקרב של חיל–האוויר הובילו את תגובת צה"ל למתקפת הירי של חיזבאללה ב–21 בנובמבר. מטוסי ברק (F-16C/D) ורעם
(F-15I), וגם מסוקי אפאצ'י, קוברה, בלק–הוק ויסעור חזרו לאחר הפסקה ממושכת למלא את שמי הצפון ולבצע פעילות מבצעית תקיפה כנגד החיזבאללה. דיווח מפורט
תקיפת הסופה הראשונה. תמונת כוונת

תקיפה ראשונה לסופה

כמעט שנתיים לאחר הגעת המטוסים הראשונים לישראל, ביצעו בסוף חודש אוקטובר מטוסי הסופה (F-16I) החדישים את תקיפתם הראשונה. הסופות הטילו פצצות לעבר אתרי שיגור קסאם בעזה והפגיעות היו מדויקות. "הטייסת נערכה לתקיפות במשך תקופה ארוכה ומוכנותה הרבה התבטאה במהלך ביצוע המשימה", אומר סא"ל נ', מפקד טייסת "הנגב"