בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 164 24/08/05

כתבות

נתיב הנחש - 30 שנה לצפע

לפני שלושים שנה נחת בישראל מסוק-הקרב הראשון - קוברה ("צפע"). מסוקי הקוברה פתחו עולם חדש של אפשרויות מבצעיות ותורות-לחימה בחיל-האוויר. במהלך שלושים שנות שירותו, צבר ה"צפע" שעות אוויר רבות ולקח חלק במבצעים מהמורכבים והחשובים בצה"ל. לרגל יום ההולדת השלושים למערך, מזכיר בטאון חיל-האוויר את נקודות הציון העיקריות בדרך

אמרל ונקרט | צילום: ליאור דיין וארכיון בטאון חיל-האוויר

רבים מהכלים ותורות הלחימה של צה"ל כיום נולדו בעקבות לקחי מלחמת יום-כיפור ומסוקי-הקרב הם אולי הדוגמה המובהקת ביותר לשינוי התפיסתי שחוללה המלחמה ההיא. לפניה לא היה לחיל-האוויר הישראלי מסוק-קרב אמיתי, אלא אם מחשיבים מסוק סער עליו מורכב מקלע מא"ג כמסוק כזה. כאשר נחתו הקוברות הראשונות בבסיס תל-נוף בשנת 1975, הן הביאו עימן תפיסה חדשה לגמרי של המערכה האווירית. צוות ההקמה שנבחר להקים את טייסת מסוקי-הקרב הראשונה, היה שונה מצוותי הקמת טייסות שקדמו לו ומאלה שבאו אחריו. על אנשיו הוטלה משימה מיוחדת - לפתח את תורת הלחימה של מסוק-הקרב בחיל-האוויר הישראלי.

היעוד העיקרי של מסוקי הקוברה בחיל-האוויר, היה בלימת מאסות של טנקים בעת מלחמה. מאז ובמשך שלושים שנות שירות בחיל, השכילו בחיל-האוויר להשתמש במסוקים הוורסטיליים הללו במשימות רבות אחרות, דוגמת תקיפות כלי-רכב, מבנים וחוליות, ליווי מסוקי-סער וכוחות קרקע ואפילו חילוץ. המסוקים שפתחו בפני חיל-האוויר הישראלי את תחום מסוקי-הקרב (מסק"ר) השתתפו במהלך שלושת העשורים האחרונים באופן פעיל במיוחד במערכות בלבנון ובשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה ותפסו נתח נכבד מעוגת הפעילות המבצעית של חיל-האוויר. מסוקי-הקרב הם אחת הפלטפורמות היעילות והחיוניות ביותר למשימותיו העכשוויות של חיל-האוויר. בניגוד למלחמות העבר, בהן "כיכבו" בעיקר מטוסי- הקרב, הרי שהמערכה הנוכחית המתבטאת כמעט כולה בלוחמה בשטח אורבני, כאילו נועדה לשמש מפגן יכולת של המסוקים המסוכנים והיעילים הללו. עד כמה שזה נשמע לא מציאותי, הרי שלפני קצת יותר מ-30 שנה עדיין לא היו בטוחים בצמרת חיל-האוויר בצורך בפלטפורמה מהסוג הזה.

מאי 1974: משלחת ראשונה של חיל-האוויר יוצאת לארצות-הברית על-מנת לבחון את אפשרות ההצטיידות במסוקי הקוברה מדגם AH-1G.

ארבעת חברי המשלחת, טייסי מסוקים ותיקים, מגיעים לבסיס "פורט-רקר" שבאלבאמה ומצטרפים כחניכים מן המניין לבית-הספר למסוקים של הצבא האמריקאי, שם הם עוברים הסבה לטיסה על מסוק הקוברה מדגם AH-1G במשך חודש וחצי. לאחר ההסבה עוברים חברי המשלחת לבסיס "פורט-הוד" שבטקסס ומשתתפים בתרגילי ירי אש חיה.

אפריל 1975: הקמת יחידה חדשה בבסיס תל-נוף על-ידי אנשי צוות-אוויר ממערך המסוקים והקרב. המטרה: פיתוח תורת לחימה של מסוק-קרב, בהתבסס על לקחי מלחמת יום-כיפור.

בחיל-האוויר הוחלט על הקמת יחידת ניסוי שמטרתה בחינת התאמתו של מסוק הקוברה לחיל-האוויר הישראלי. בין השאר הוטלו על היחידה משימות בחינת ביצועי המסוק ופיתוח עקרונות הפעלתו המבצעית.

לאחר שרכישת מסוקי הקוברה אושרה סופית, יצאה משלחת נוספת לארצות-הברית במטרה לבחור את ששת מסוקי הקוברה מדגם AH-1G שיובאו לישראל. המסוקים הללו היו "סוסי-קרבות" ותיקים שהשתתפו במלחמת ויטנאם. הם הגיעו מצויידים במקלע מיניגן בקוטר 7.62 מ"מ, מטול רימונים 40 מ"מ, בגחון, מקלע 20 מ"מ בשורש הכנף וכוורת רקטות 70 מ"מ הנישאת מתחת לכנפיים. הם נשלחו לשיפוץ מקיף בבסיס האחזקה המרכזי של צבא ארה"ב ואחרי 45 יום יצאו כחדשים. בנוסף, נרכש חימוש שכלל תותחי מיניגן ותותח 20 מ"מ. המסוקים והציוד נארזו בארגזים, נשלחו לישראל דרך הים והגיעו לארץ ב-11 באפריל 1975. מלאכת הרכבתם ארכה חודש.
 
13 במאי 1975: טיסת בכורה למסוקי הקוברה הישראליים.

הקוברה הראשון המריא וחלף מעל רביעיית פאנטומים שהמתינה לתורה. אחד מטייסי הפאנטום הודיע בקשר: "מעבר מרשים, אבל חסרים לך איזה  200 קשר". ב-24 ביוני החלו טיסות ההסבה על המסוק החדש.

דצמבר 1977: הקמה רשמית של טייסת "המסק"ר הראשונה".

לאחר בדיקות וניסויים ביחידה 160 הוכרזה רשמית טייסת "המס"קר הראשונה". שנה וחצי לאחר-מכן הוכרזה הטייסת מבצעית.

ספטמבר 1979: העברת הטייסת לבסיס פלמחים.

מאז ועד היום מהווה בסיס פלמחים משכן הקבע של הטייסת.

13 באפריל 1980: הזנקה ראשונה.

חוליית מחבלים חדרה לארץ מגבול ירדן ונתקלה בכוח קרקעי. צפע בודד שהוזנק למקום ביצע צליפה של 600 פגזי 20 מ"מ. הפגיעות היו מדוייקות.

יוני 1982: מלחמה ראשונה, שני חללים ראשונים ושני מסוקים ראשונים שנופלים במערך המסק"ר.

בבוקר יום שישי, 4 ביוני, התקבלה הודעה בחדר-המבצעים של טייסת "המסק"ר הראשונה": "חיל-האוויר בכוננות ועל הטייסת להחזיק ארבעה צוותים מוכנים להמראה". פקודת המבצע הראשונה הגיעה בשעה 17:15. המשימה: סיור אלים בדרום לבנון לשיתוק מקורות ארטילריה ונ"מ של מחבלים. ביום שבת בצהריים הגיעה הנחייה נוספת - על הטייסת לפרוס לשדה מגידו, נקודת פריסה הקרובה יותר לגבול הלבנוני. ביום ראשון, 6 ביוני בשעה 11:00, נפתחה המלחמה החמישית של מדינת ישראל. במלחמת לבנון התנסו מסוקי-הקרב של צה"ל, בפעם הראשונה, בלחימה מול כוחות צבאיים גדולים. עד להפסקת האש הראשונה, ב-11 ביוני, ביצעה הטייסת 62 גיחות. סיום המלחמה פתח עידן חדש עבור טייסי הקוברה. מאז ועד ליציאה מלבנון בשנת 2000, פעלו מסוקי-הקרב באופן אינטנסיבי בגזרה הצפונית וביצעו מאות פעולות מבצעיות.

יוני 1985: כוננות קוברות קבועה במנחת הצפוני.

בתחילת שנת 1985 נסוג צה"ל לדרום לבנון והתבסס ברצועת הבטחון. ביוני אותה שנה החלו מסוקי הקוברה לתפוס כוננות קבועה במנחת הצפוני בבירנית, מטרים ספורים מגבול לבנון, על-מנת להיות זמינים לכל הזנקה לפעילות מבצעית בחזית הצפונית.
 
1 ביולי 1985: הקמת טייסת הקוברות השנייה, טייסת "המשפחה הלוחמת".

עם קליטת המסוקים החדשים מארה"ב, החל משנת 1983, הוחלט על הקמת טייסת קוברות נוספת, שצמחה מתוך טייסת "המסק"ר הראשונה".

עם הקמתה קיבלה הטייסת מסוקי קוברה מדגם מתקדם יותר ועמם את מסוקי הקוברה הראשונים. הטייסת הוקמה על רקע הסלמה בלחימה בלבנון והוטל עליה להשתלב מהר ככל האפשר בפעילות המבצעית ובכוננות בגף הצפוני.

10 ביולי 1986: תקיפה ראשונה של טייסת הקוברות השנייה.

בשעה 19:05 יצאה רביעיית צפעים של טייסת "המשפחה הלוחמת" למשימת תקיפת בסיסי מחבלים במחנה הפליטים עין אל-חילווה בצידון. כל היעדים נפגעו, תשעה מחבלים נהרגו, שניים-עשר נפצעו.

 16 באוקטובר 1986: חילוץ טייס בלבנון.

בשעה 15:45 יצאה רביעיית קורנסים מטייסת "הפטישים" לתקיפת יעדי מחבלים באזור צידון. זמן קצר לאחר-מכן, התפוצצה אחת מפצצות המטוס מתחת לגחונו ואילצה את צוות המטוס לנטוש מעל אדמת לבנון. מסוקי הקוברה של טייסת "המשפחה הלוחמת" הוזנקו מייד לאזור, במטרה לנסות ולאתר את הנוטשים ולכוון אליהם את מסוק האנפה שהיה אמור לחלץ אותם. כאשר מסוק האנפה בושש להגיע, הוחלט שאת עבודת החילוץ יבצעו הקוברות. הטייסים, רס"ן מ' וסרן ח', יצרו קשר עם הטייס הנוטש ואיתרו אותו. בשעה 18:00, תחת אש כבדה שנורתה לכיוונם מן הכפרים הסמוכים, הנמיכו וחילצו את הטייס, שנתלה על מגלש המסוק. מאוחר יותר קיבלו הטייסים המחלצים את צל"ש הרמטכ"ל. נווט המטוס, רס"ן רון ארד, נפל בשבי.

13 בפברואר 1987: תקיפת לילה ראשונה של מסוק-קרב.

בשעה 01:00 יצאה רביעיית מסוקי קוברה של טייסת "המשפחה הלוחמת" לתקיפת בסיסי מחבלים במחנה עין אל-חילווה בצידון, כאשר זוג אחד משמש להנרה וזוג אחר לתקיפה.

15 בספטמבר 1987: פעילות לילה ברכס הכריסטופני.

כח של חיילי גבעתי נקלע למארב מחבלים על רכס הכריסטופני, כשבעה קילומטרים צפונית להר-דב. דקות ספורות לאחר היוודע התקרית, נשלח לאזור מסוק אנפה עם תגבורת של חיילים. בגף הכוננות הצפוני בבירנית התקבלה הודעה וצמד מסוקי קוברה של טייסת "המסק"ר הראשונה" הוזנקו לאזור כדי ללוות את האנפה. מחסור בדלק אילץ את אחד המסוקים לחזור על עקבותיו באמצע הדרך. מסוק אחד נותר וצוותו המשיך בפעילות רציפה במשך חמש שעות. באותו לילה ביצע המסוק ירי אינטנסיבי על מחבלים באזור שאיימו על הכח הקרקעי.

1988: "כחול וחום".

פשיטה משולבת של חטיבת גולני, סיירת גולני, "שייטת 13" ויחידה מובחרת על יעדי ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלשתין" של אחמד ג'יבריל באיזור נועיימה בלבנון. תפקידה של טייסת "המסק"ר הראשונה" היה הקצאת מסוקים לאבטחת יסעורים לצורך התערבות במקרה הצורך. כבר בתחילת המבצע נהרגו שני לוחמים מאש מחבלים, ביניהם סא"ל אמיר מיטל ז"ל, מפקד הפעולה. הכוח הקרקעי נאלץ לסגת עם נפגעים נוספים תחת אש, להתפצל ולמצוא מסתור במקומות שונים בשטח. מסוקי הקוברה שתפקידם המקורי היה ליווי מסוקי החילוץ, הוקפצו לתקיפה באזור הפעילות במטרה לסייע לכח הקרקעי שנלחם על חייו. תחת חיפוי מסוקי-הקרב, נע הכח הקרקעי עם הפצועים לעבר נקודת הפינוי בחוף. במהלך התקיפות החוזרות ונשנות, נפגע אחד המסוקים מפגז  והמסוקים נאלצו לסגת לצורך ביצוע הערכת-מצב. בינתיים הוזנקו מסוקים של טייסת "המשפחה הלוחמת". במהלך המבצע פעלו מסוקי הקוברה ללא הפסקה במשך 72 שעות בסיוע לכוחות הקרקע ובתקיפת מקורות ירי נ"מ, אך המבצע זכור בעיקר בשל פעולת החילוץ הנדירה שהתבצעה במהלכו. בזמן נסיגת הכוחות הקרקעיים מן האזור, אבד הקשר עם ארבעה לוחמים. כאשר אותרו הארבעה בבוקר היום האחרון למבצע, עדיין לא היה ברור כיצד יחולצו לאור היום מתוך האזור שורץ המחבלים. לבסוף חילצו אותם מסוקי קוברה. בפעולה השתתפו מסוקים משתי טייסות הקוברה. המסוקים נכנסו לאזור תחת אש נ"מ כבדה שנורתה מכל כפרי האזור. רק בנסיון החילוץ השלישי הצליחו הטייסים להתחמק מאש הנ"מ ולאתר את ארבעת החיילים. הקוברות ביצעו נחיתה חפוזה בשטח והחיילים פתחו את דלתות תאי החימוש של המסוקים והתיישבו עליהן. החייל הרביעי נאחז במגלש המסוק. החיילים הונחתו על סטי"ל של חיל-הים, קילומטרים ספורים מן החוף הלבנוני. על מבצע החילוץ המרשים קיבלו הטייסים את צל"ש הרמטכ"ל ואת צל"ש מפקד חיל-האוויר. 

30 במאי 1990: נחיתת מחבלים בחוף ניצנים.

16 מחבלים חמושים חדרו לישראל דרך החוף בניצנים, במטרה לבצע פיגוע המוני. הניסיון נקטע בפעולה משותפת של כוחות הים, היבשה והאוויר. מסוקי הקוברה של טייסת "המשפחה הלוחמת" שהוזנקו לאיזור, זיהו והרגו באותו יום ארבעה מחבלים שהסתתרו בשיחים שעל החוף וסייעו
לכוחות הקרקע להשתלט על יתר המחבלים.

25 ביולי 1993: מבצע "דין וחשבון".

המבצע הגדול ביותר בלבנון מאז מלחמת לבנון.

צוותי הכוננות בגף הצפוני היו בפעילות מתמדת במשך ששת ימי המבצע, שנפתח במתקפה אווירית רחבת היקף של מסוקי הקוברה על כפרים בלבנון מהם פעלו מחבלי החיזבאללה. שתי טייסות הקוברה פעלו במקביל מהגף הצפוני ומבסיס פלמחים וביצעו עשרות גיחות תקיפה כנגד משגרי קטיושות, בתי מחבלים וכלי-רכב. את הגיחה האחרונה של המבצע, איתור והשמדה של משגרי קטיושות, ביצעו שתי טייסות המסק"ר בשעה 04:00 בבוקר ה-30 ביולי. במהלך המבצע צברו טייסות הצפע נסיון מבצעי רב וגיבשו את תורות הלחימה שלהם.

אפריל 1996: מבצע "ענבי זעם".

בתגובה לגל פיגועי טרור בירושלים ובתל-אביב ומטחי קטיושות כבדים בצפון, יצא צה"ל למבצע נרחב בדרום לבנון. טייסות הקוברה נערכו בפריסה מאסיבית בגף הכוננות הצפוני. פקודת המבצע הראשונה ירדה ביום שישי, ה-12 באפריל: תקיפת בית בכפר מג'דל-סלים. מסוק מטייסת "המסק"ר הראשונה", ירה 2 טילים אל הבית ופגע בו. כך החלו שבועיים של פעילות מבצעית בלתי פוסקת: תקיפות בתי מחבלים, הטלת סגר אווירי על אזורים נרחבים בגזרה המזרחית, השמדת כלי- רכב חשודים ופגיעה ראשונה של מסוקי צפע בטנק בלבנון מאז מלחמת לבנון. המטרה: צמצום כושר הניידות של החיזבאללה ופגיעה בתשתיות הארגון.

26 בספטמבר 1996: פעילות התקפית ראשונה של מסוקי-קרב בערי הגדה.

לאחר התלקחות חמושה שהתפשטה בכל רחבי יהודה שומרון ועזה, נקראו מסוקי צפע לסייע בלחימה היבשתית ברמאללה ובשכם. ההנחיות היו ברורות: אין לפתוח באש בשום מקרה באזור מיושב. תמונת המצב בשכם הייתה קשה: כוחות צה"ל מכותרים והכוחות הפלשתינאים צולפים בהם מהמבנים בעיר. יש הרוג ופצוע. הטייס החליט לפתוח באש על-פי הכוונת הכוח הקרקעי לאחר שהבין כי ללא עזרתו, לא יצליח הכח לחלץ עצמו. בעזרת החיפוי הצליח הכח להחלץ. היתה זו הפעם הראשונה שמסוקי-הקרב פעלו בצורה התקפית בשטחי יהודה ושומרון.

ספטמבר 1997:אסון השייטת.

בליל 4 בספטמבר 1997 נהרגו 12 לוחמים מ"שייטת 13" במהלך פשיטה שביצעו באזור הכפר אנצריה, מדרום לצידון. רק ארבעה לוחמים חזרו בשלום מהמבצע. המבצע החל בסביבות השעה 22:00, אולם הקריאה בחדר המבצעים של טייסת הקוברות הראשונה התקבלה בשעה 1:07, לאחר שכח הקומנדו הימי נתקל במארב של החיזבאללה שהפעיל מטען "כלימגור" רב עוצמה והחל לירות לעבר לוחמי השייטת. כתוצאה מכך נהרגו רוב הלוחמים. לאחר קבלת הקריאה הוזנקו לאזור מסוקי הקוברה של הטייסת, שהיו אותה עת בכוננות בגף הצפוני. באותה עת לא היו פרטים ברורים על מצב הכח.

בדרכם לזירת האירוע, יצרו הטייסים קשר עם הקשר של הכח והזניקו מסוק יסעור לחילוץ הפצועים. משימת מסוקי הקוברה היתה פגיעה בכמה שיותר מחבלים, על-מנת לאפשר למסוק החילוץ גישה נקייה לאזור וחילוץ מהיר ככל האפשר של הנפגעים הרבים. המחבלים, מצידם, האירו את שמי הלילה באש נ"מ, בטילי SA-7 ובפצצות מרגמה. את כל פעולת החילוץ הארוכה והמורכבת ליוו מסוקי הקוברה מלמעלה, תוך שהם פוגעים במחבלים רבים. המסוקים המתינו באזור גם לאחר שירדו ממגבלות הדלק המינימליות, עד להגעתם של מסוקי קוברה נוספים מהגף הצפוני. במקביל לניקוי השטח מאיומים סייעו מסוקי הקוברה לכח התגבורת  של השייטת שהונחת באזור על ידי מסוק יסעור. מסוקי הקוברה פעלו בזירת האירוע לאורך מבצע הפינוי כולו, משך שלוש שעות והיו אחרונים לעזוב את האזור.

מאי 2000: היציאה מלבנון.

"כבר לא טסים כאן יותר". לפני שהמשפט הזה נאמר בקשר לצוות של מסוק הקוברה האחרון בשמי לבנון, היה צורך לעבור בשלום את מבצע הפינוי. בעת ששיירת כוחות הקרקע הגדולה עשתה את דרכה דרומה, חזרה לעבר הגבול הישראלי, היו מסוקי הקוברה של חיל-האוויר מעל - משגיחים, מגינים, מוכנים ליירט כל גורם עוין שעלול לסכן את החיילים על הקרקע. בנוסף תקפו מסוקי הקוברה, יחד עם מטוסי-קרב של חיל-האוויר, מטרות רבות כמו צמתי כבישים, סוללות תותחים וכלי-רכב.  

12 באוקטובר 2000: תקיפת מבנה המשטרה הפלסטינית ברמאללה.

מסוקים של טייסת "המשפחה הלוחמת" הוזנקו לתקוף את מבנה המשטרה הפלשתינאית ברמאללה, בתגובה ללינץ' שבוצע שם בשני חיילי מילואים ישראליים. תקיפות כאלה יהפכו במהרה לעיקר הפעילות המבצעית של השנים הבאות. 

אוקטובר 2005-2000: השתתפות פעילה בלוחמה בשטחים.

חמש שנים של פעילות מבצעית, מהאינטנסיביות שידע חיל-האוויר מאז ומעולם. מסוקי הקוברה הפכו לגורם מוכר בשמי השטחים. בשנים הללו הם ליוו פעילויות מבצעיות של כוחות קרקע בשטחי הרשות הפלסטינית, ביצעו סיכולים ממוקדים של מחבלים ותקיפות של מבנים. אך גם הפעילות המבצעית של חמש השנים האחרונות ידעה תקופות של גאות, כמו למשל במהלך המבצעים "חומת מגן", "קשת בענן" ו"ימי תשובה". במהלך חמש השנים האחרונות עברו טייסי הקוברה למתכונת פעילות כמעט יומיומית בשטחים ונראה כי בעתיד הקרוב תמשך שגרת פעילות זו בכל רחבי יהודה, שומרון וחבל עזה. הצפע תמיד מוכן לכל קריאה.

הכתבה הוכנה על-יסוד חוברת מערך ה"צפע" של אילן ורשאי.

עוד באותו מדור

אל"ם (מיל') דרור בן-דוד

ציפור דרור

לפני 25 שנה הוא לא רצה להיות טייס וגם לא רצה להיות בצבא קבע. למרות זאת עבר נתיב הקריירה הצבאית של אל"ם (מיל') דרור בן-דוד בכמה מן הצמתים החשובים ביותר במסלולו של חיל-האוויר הישראלי. סיפורו של טייס המסיים את שירותו הצבאי שהתרכז בשנים האחרונות בלחימה בטרור הפלשתינאי מהזווית של חיל-האוויר, עם כל הדילמות והקשיים הכרוכים בתפקיד

בית-ספר למפקדים מתחילים

קצת לפני שסיימו את קורס הקצינים של חיל-האוויר בבסיס עובדה, הוצב בפני הצוערים אתגר חדש וייחודי. כשלרשותם עומד הניסיון אותו צברו במהלך הקורס, הם נבחנים בתרחיש לחימה בו יצטרכו להוכיח את עצמם ואת הבחירה בהם. שקט, מפקדים