בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 161 (262) 22/02/05

כתבות

אתגר הסוחוי

תגיות: תעופה עולמית

לבד, בכוחות עצמו, חולל מטוס אחד טלטלה עזה בשמי התעופה העולמית. הסוחוי-37 מפגין ביצועים כמותם טרם נראו ומשמש כעילה לתהליכים משמעותיים בתחום התעופה הקרבית. סיפורו של עולה רוסי שדוקא בארצות-הברית מאוד מתעניינים בו

נועם אופיר

בחודשים האחרונים מסתובב סרטון וידיאו קצר בתיבות הדואר האלקטרוני של רבים ברחבי העולם, כולל ישראל. בגוף ההודעה אליה מצורף הקובץ, מופיעות לרוב תגובות התפעלות לא מעטות. בניגוד לסרטונים אחרים הממלאים את תיבות הדואר האלקטרוני, לא מדובר בסרטון פרסומת משעשע או צילום וידאו ביתי של חיית מחמד העושה מעשה מטופש. קטע הווידיאו הזה שימש ועדיין משמש כבסיס להתכתבויות סוערות בפורומים רבים ברחבי האינטרנט. למעשה, תוכנו של הסרטון מעסיק גם רבים בפנטגון ובבית-הנבחרים האמריקאי. מה יש בו שמעורר סערה כה גדולה?

ובכן, בסרטון לא נראה סוד שלא פורסם עד כה. מדובר בסרטון תדמית שיגרתי שהוכן, ככל הנראה, על-ידי יצרנית המטוסים הרוסית סוחוי. כמו כל סרט תדמית מנסה הסרטון ובהצלחה, לשווק את המוצר המוביל של יצרנית המטוסים הוותיקה - הדגמים החדשים של משפחת הסוחוי-27. בסרט נראים מטוסי הסוחוי-30 והסוחוי-37 מפגינים את ביצועיהם באוויר באחד מתוך עשרות המפגנים האוויריים בהם הופיעו בשנים האחרונות.

אבל, מה שמיוחד בסרטון הוא שאת התמרונים אותם מבצעים המטוסים הרוסיים לא יכול לעשות אף מטוס קרב אחר. לא ה-F-15 וה-F-16 האמריקאיים, לא הראפאל הצרפתי ואפילו לא הטייפון החדיש של הקונצרן האירופאי "יורופייטר". למעשה, כלל לא בטוח שאפילו מטוס הקרב המתקדם ביותר בעולם - F-22 - מסוגל לשחזר בהצלחה את מה שעושים המטוסים הרוסיים בסרטון הוידיאו.
הסוחוי עושה באוויר דברים שקשה להאמין שמטוס מסוגל לעשות. מטוס הקרב גדול הממדים מצליח להרים את חרטומו בזווית התקפה שערורייתית ולזרוק את חלקו האחורי קדימה תוך שהוא מאבד מהירות בקצב רצחני אך מבלי שהוא מאבד גובה. מטוס מערבי שינסה לבצע תמרון כזה ייכנס עד מהרה להזדקרות והשליטה עליו תאבד.

בחלק אחר של הסרטון נראה הסוחוי מבצע לולאה באוויר כשכל העת חרטומו מקובע במקומו. מן הצד, נראה הדבר כאילו החרטום של המטוס מתפקד כמו ציר של שעון בעוד שהגוף עצמו הוא המחוג.
גם אנשים שאינם חובבי תעופה בכלל ותעופה צבאית בפרט יתקשו שלא להתרשם מהמופע האירובאטי של מטוסי הסוחוי. הרושם הרב שנשאר אצל הצופים מיתרגם עד מהרה לתחושה שמטוס המבצע תמרונים כאלה, הוא בהכרח הטוב ביותר בעולם. איזה סיכוי יש למטוס קרב שמנסה לרדוף אחרי מטוס כמו הסוחוי? ברגע שבו יגיע המטוס לעמדת ירי טובה על הסוחוי, דבר שנראה בלתי אפשרי בעליל, הרי שמטוס הקרב הרוסי יבצע פתאום תמרון "משוגע" ויברח. כל מה שיוכל מטוס הקרב לעשות, זה לקוות שהסוחוי לא יצליח להגיע לעמדת ירי עליו כך שבתוך שבריר שנייה הוא יהפוך מרודף לנרדף. מול הסוחוי, כך נראה, לא ניתן לצאת מנצח. במקרה האופטימי אפשר אולי שלא להפסיד.

השאלות החוזרות על עצמן באינטרנט, ברבים מהפורומים העוסקים בתעופה, ביחס לסרטון הוידיאו המדובר, הן: מה ניתן ללמוד ממנו? האם ניתן להסיק מביצועיו של הסוחוי במפגנים אוויריים על יכולתו בשדה הקרב? האם כושר התמרון הייחודי של המטוס מעניק לו מראש את הניצחון בקרב האוויר? מה יקרה אם נפגיש בקרב אוויר מטוס קרב אמריקאי מסוג F-15 עם מטוס דוגמת הסוחוי-30 או הסוחוי-37? האם התמונה תשתנה אם נצא מנקודת ההנחה כי הטייסים בשני המטוסים זהים בכישוריהם כטייסי קרב?

כפי הנראה, השאלות הללו אכן במקומן. הניסיון להשיב עליהן אינו רק נחלת חובבי תעופה ברחבי העולם אלא גם נושא המעסיק היום רבות את חיל-האוויר האמריקאי כמו גם את שני בתי הקונגרס שצריכים לאשר את תוכניות ההצטיידות העתידיות של החיל.

והתשובות לשאלות? תלוי מאוד את מי נשאל. במידה רבה קיימת זיקה ברורה בין בעל התפקיד שיישאל לבין התשובה אותה ישיב.

שאלת האיום שמהווים מטוסי הסוחוי החדשים יכולה לשמש כהמחשה טובה לדרך בה מאדירים או מפחיתים מערכם של איומים. מה שנכון במקרה של הסוחוי נכון במקרים רבים אחרים - באוויר, בים, ביבשה ובחלל.

ה-F-15 הסובייטי

ה"פלאנקר", כך מכונה הסוחוי-27 על-ידי ארגון נאט"ו, החל את דרכו בבריה"מ של ראשית שנות ה-70, כתשובה הסובייטית ל-F-15 האמריקאי. בדומה למקבילו האמריקאי, הסוחוי-27 נועד להיות מטוס-הקרב הטוב ביותר בעולם. כמו ה-F-15, גם הסוחוי-27 נועד במקורו להיות מטוס יירוט בעל יכולת לנצח בקרב אוויר כל כלי-טיס אחר.

לצורך ביצוע משימה זו מתאפיין הסוחוי-27 בשלוש תכונות בולטות: הפלאנקר תוכנן במיוחד כך, שלמרות גודלו הרב ייהנה מכושר תמרון יוצא דופן. למרות שתצורתו האווירודינאמית של המטוס אינה ייחודית או כוללת פתרונות מקוריים הרי שהשילוב של שני מנועים רבי-עוצמה עם תצורה מוצלחת מאפשרת למטוס לבצע תמרונים חריפים, לרבות כאלה במהלכם מגיע המטוס לזוויות התקפה גבוהות במיוחד.

בנוסף, צויד הסוחוי-27 במערכות שיאפשרו לו לאתר ולרכוש מטוסי אויב מטווחים שונים. לצורך איתור מטוסים מטווח רחוק צויד הפלאנקר במכ"ם רב-עוצמה המסוגל לעקוב בו-זמנית אחר מספר רב של מטרות ולתקוף כמה מהן במקביל. לצורך איתור פאסיבי של מטרות בטווחים קצרים יותר, צויד המטוס במערכת IRST שניתן לתארה כמצלמת טלוויזיה רבת-עוצמה המאפשרת איתור וזיהוי חזותי של מטרות בטווחים של מספר קילומטרים. בעוד שהשימוש במכ"ם יכול לספק התראה מוקדמת על הימצאותו של הסוחוי באיזור, הרי שהשימוש ב-IRST הוא פאסיבי לחלוטין ולא ניתן לגילוי מוקדם על-ידי מערכות לוחמה אלקטרונית.

הרכיב השלישי בכושר הלחימה של הסוחוי הוא שילוב מוצלח של טילי אוויר-אוויר מתקדמים. ליירוט מטרות בטווחים בינוניים וארוכים מצויד הפלאנקר בטילי AA-10 "אלאמו" וחשוב עוד יותר בטילי ה-AA-12 "אדר" הדומים ביכולתם לטיל ה-AIM-120 "אמראם" האמריקאי. בהיבטים מסוימים אף מתעלה ה-AA-12 על מקבילו האמריקאי. השילוב של ה-AA-12 עם המכ"ם מאפשר לסוחוי להגיע ליכולת יירוט בעלת הסתברות פגיעה גבוהה בטווחים שעבור מרבית מטוסי-הקרב האחרים הם בלתי אפשריים. בעידן בו המוטו של קרבות-האוויר הוא "ראית ראשון-הפלת ראשון" עשוי הסוחוי-27 להשיג ניצחון אחרי ניצחון.

לצד טילי ה-AA-12 מצויד הסוחוי-27 בטילי אוויר-אוויר לטווח קצר מסוג AA-11 "ארצ'ר". למרות שכיום, עם הופעתם של טילים כמו הפיתון 4 ו-5 וה-AIM-9X, נושל ה-AA-11 מתואר טיל האוויר-אוויר הטוב מסוגו בעולם, הרי עדיין מדובר באיום רציני. ה"ארצ'ר" מסוגל ליירט כמעט כל מטרה שתמצא בחצי הכדור הדרומי של המטוס, קרי גם מטרות הנמצאות בשעת הירי לצד המטוס המשגר ולא מלפניו כפי שנדרש בדורות קודמים של טילים.

שילובן של שלוש התכונות הללו, יוצר מטוס יירוט מעולה המשלב יכולת יוצאת דופן ליירט מטרות בטווחים ארוכים וקצרים כאחד וחשוב לא פחות, היה והמטוס ייקלע לקרב אוויר הדוק בטווחים קצרים - "דוג פייט" קלאסי - הרי שגם במקרה זה הוא עשוי ליהנות מיתרון בשל כושר התמרון שלו.

אם לא די בתמונה המאיימת, כפי שהיא מצטיירת עד כה, הרי שהסוחוי-27, שערך את טיסת הבכורה שלו במאי 1977, עבר שורה ארוכה של השבחות ופיתוחי המשך שרק שיפרו את ביצועיו. השיפור הגדול הראשון התרחש בדצמבר 1989 כאשר התקיימה טיסת הבכורה של הסוחוי-72P, המוכר יותר כסוחוי-30. מטוס זה, המתבסס על דגם האימון הדו-מושבי של הפלאנקר, מתאפיין, בין השאר, ביכולת לחלוק באופן אלקטרוני מידע אודות מטרות בין מטוסים אחרים במבנה. בניגוד לסוחוי-27 שהיה מטוס יירוט טהור, הרי שהסוחוי-30 הוא כבר מטוס רב-משימתי המצטיין גם ביכולתו לשאת חימוש אוויר-קרקע מתקדם לטווחים ארוכים.

נקודה חשובה נוספת הנוגעת לכושר היירוט של המטוס היא שאת הסוחוי-30 ניתן לצייד במערכת ניהוג וקטורי. המערכת המורכבת על צמד מנועי המטוס, מאפשרת להטות את הדחף שלהם מעלה ומטה ובכך מאפשרת ביצוע תמרונים חריפים במיוחד.

ביצועיו המעולים של הסוחוי-30 לצד מחירו הנמוך ביחס למטוסים מקבילים במערב הקנו לו הצלחה יחסית בשוק מטוסי הקרב. גרסת ה-MK לייצוא נמכרה בכמויות גדולות להודו (דגם MKI) ולסין (דגמי MKK ו-MK2).

לצד פיתוח הסוחוי-30 הדו-מושבי, עסקה חברת סוחוי בשיפור הדגם החד-מושבי. התוצר, הסוחוי-72M המוכר גם כסוחוי-35, צויד במנועים חזקים יותר המאפשרים לצד הביצועים המוגדלים, גם יכולת נשיאת כמות גדולה יותר של חימוש. בנוסף, מערכות האוויוניקה המיושנות יחסית של הפלאנקר המקורי הוחלפו במערכות חדשות יותר, לרבות מכ"ם משופר המסוגל לעקוב בו-זמנית אחרי 24 מטרות ולתקוף במקביל שמונה מהן. בניגוד למקבילו הדו-מושבי, הסוחוי-35, שטס לראשונה ביוני 1988, לא זכה עד כה להצלחה שיווקית למרות ביצועיו.

למרות שהסוחוי-30 מציג ביצועים ייחודיים, הרי שבחברת סוחוי החליטו לעשות צעד נוסף קדימה ולבנות דגם חדש של הפלאנקר בעל ביצועים טובים אפילו עוד יותר. התוצר הוא הסוחוי-37 "סופר פלאנקר" שטס לראשונה באפריל 1996.

הסוחוי-37 צויד במנועים חזקים במיוחד לצד מערכת לניהוג וקטורי מדגם מתקדם יותר מזה המותקן בסוחוי-30. בנוסף, חלקים רבים במטוס שיוצרו בעבר ממתכות שונות, הוחלפו בחלקים קלים וחזקים יותר המיוצרים מחומרים מרוכבים.

גם מבחינה אוויונית מהווה הסוחוי-37 קפיצת מדרגה ביחס למטוסים האחרים ממשפחת הסוחוי-27. כך לדוגמה, המכ"ם המותקן בסוחוי-37 יכול לעקוב בו-זמנית אחר מספר רב של מטרות אוויריות וקרקעיות והוא בעל יכולת ליצור תמונת SAR המאפשרת איתור מטרות בדיוק רב בכל מזג-אוויר. אם לא די בכך, צויד המטוס במכ"ם נוסף המותקן בחלקו האחורי. תפקידו של המכ"ם החדש הוא כיסוי גזרתו האחורית של המטוס והשלמת תמונה מלאה של כל המרחב שמסביב למטוס.

זמן קצר לאחר טיסת הבכורה שלו הוצג הסוחוי-37 בסלון האווירי בפארנבורו. בעוד שהצופים כבר התרגלו לביצועים המרשימים של הסוחוי-27 על דגמיו השונים בסלונים האוויריים שהתקיימו מאז ראשית שנות ה-90, הרי שהתצוגה של הסוחוי-37 הייתה משהו שלא נראה עד אז. שילוב מושכל במערכת הניהוג הווקטורי איפשר לסוחוי-37 לעצור באוויר ולבצע פניות חדות תוך זריקת חלקו האחורי הצידה, כך שהחרטום הצביע כל העת לעבר אותה נקודה. בעוד שמטוסים רגילים מסוגלים להרים את חרטום המטוס עד לזווית התקפה של עשרות מעלות בודדות הרי שכבר בהופעתו הפומבית הראשונה הדגים הסוחוי-37 זווית התקפה של 135 מעלות וכל זאת מבלי לאבד שליטה ולו לרגע.

למרות שהסוחוי-37 נותר בגדר של פרויקט מימון עצמי של חברת סוחוי שלא הפך למטוס קרב מבצעי, הרי שהמגמה הייתה ברורה: משפחת הסוחוי-27 הצליחה להפיק את המטוסים בעלי כושר תמרון הטוב ביותר בעולם. נקודה.

ועכשיו, השאלה המתבקשת היא - אז מה?

בסימולאציות הוא מנצח...

הבעיה הגדולה בעת הערכת המשמעות המבצעית של כושר התמרון של הסוחוי-27 על דגמיו השונים היא שעד עתה לא התקיים מעולם קרב אוויר אמיתי בין מטוסי סוחוי-27 למטוסי קרב מערביים. בעוד שבעמיתו הקטן יותר, המיג-29, כבר נפגשו F-15 ו-F-16 בשמי עיראק ויוגוסלביה, הרי שעד כה לא היה מפגש אווירי בין הפלאנקר למתחריו האמריקאים והאירופאים. בשל כך צריכים היו האמריקאים לנסות ולהעריך מה תהיינה תוצאותיו של מפגש כזה כדי שניתן יהיה להסיק מכך מסקנות בנוגע לשינויים נדרשים בתורות הלחימה של ארה"ב, כמו גם בתוכניות הרכש וההצטיידות שלה במטוסי קרב ובחימוש אווירי.

הפיתרון, כמו במקרים דומים בעבר, היה ניסיון לעשות הדמיות(סימולאציות) של מפגשים אוויריים בין משפחת מטוסי סוחוי-27 למטוסים אחרים. אך בניגוד למקרים אחרים בהם התוצאות - בעיקר כשאינן מעודדות - נותרות מסווגות, הרי שבמקרה הזה מישהו דאג להדליף אותן לכלי התקשורת.

לפי דיווח בשבועון האמריקאי היוקרתי לענייני תעופה "אוויאיישן וויק", הוכיחו ההדמיות כי מטוס הקרב המתקדם ביותר בארסנל האמריקאי כיום - ה-F-15 - שנהנה במשך שנים מעליונות מוחלטת על כל כלי-טיס שפגש באוויר (ועשרות הפלות בשמי לבנון, עיראק ויוגוסלביה הן ההוכחה המוחצת לכך) - מצא עצמו בצד המפסיד בכל המפגשים הווירטואליים עם הסוחוי-30.

לטענת השבועון התגלה במהלך הסימולאציות כי כושר התמרון של המטוס הרוסי, המושג, בין השאר, בשל הניהוג הווקטורי הייחודי שלו, מאפשר לו להגיע ללא קושי לשתי הזדמנויות לשגר טילי אוויר-אוויר לעבר מטוס ה-F-15 עוד בטרם זה הצליח להגיע להזדמנות שיגור אחת. אם לא די בכך, הסימולאציות הראו שלסוחוי יוותר די זמן כדי להתחמק בטרם ה-F-15 יוכל לנסות ולהפילו.

במיתאר בו התגלה הסוחוי-30 כבלתי מנוצח, הוא היה הראשון שהצליח לאתר את המטרה ולפתוח באש. השילוב של המכ"ם רב-העוצמה עם טיל ה-AA-12 התגלה כיעיל יותר ומטווח רחוק יותר מזה של מכ"ם ה-F-15 וטיל ה-AIM-120. אבל, לטענת גורמים בחיל-האוויר האמריקאי שהיו מעורבים בהדמיות, הנחיתות הקשה של ה-F-15 לא הייתה בנקודה זו, שכן מערכות הלוחמה האלקטרונית של המטוס אמורות להביא לכך שהטיל הרוסי יחטיא. הבעיה הייתה בהמשך.

מיד לאחר ששיגר את טיל ה-AA-12 המשיך הסוחוי-30 להתקרב לעבר ה-F-15 אך באמצעות ניצול כושר התמרון שלו הוא נכנס לתחום בו המכ"ם האמריקאי מתקשה לגלות ולעקוב אחר מטרות. על-ידי הפחתה מהירה של מהירות הטיסה שלו כמעט לאפס, כל זאת מבלי לאבד גובה, הופך הסוחוי למטרה קשה לגילוי, זאת לאור העובדה שמכ"ם מהטיפוס המותקן ב-F-15 מאתר מטרות על סמך תנועתן. על-ידי ביצוע תמרונים מסוג זה, אותם לא יכול לבצע מטוס אחר, הצליח הסוחוי-30 להתקרב אל מתחת ל-F-15 בעוד שבשלב זה המטוס האמריקאי "עיוור" להימצאותו בסביבה של המטוס הרוסי בשל פרופיל טיסתו, הרי שבאמצעות מערכת ה-IRST לא מתקשה הסוחוי להביט למעלה ולרכוש בקלות את ה-F-15 גדול הממדים. בשלב זה כל שעל הטייס לעשות זה לשגר טיל AA-11. בחלק לא מבוטל של המקרים טייס ה-F-15 כלל לא ידע מה פגע בו.

פעם אחר פעם נוסה התסריט הזה בסימולאטור ובכל פעם התקבלה תוצאה זהה - ה-F-15 הופל והסוחוי הצליח לשוב הביתה בשלום. אם קודם-לכן הביעו האמריקאים חשש מהמטוס הרוסי, הרי שבשלב זה החשש כבר גבל בפאניקה. מטוס הקרב המתקדם ביותר בעולם המערבי התגלה כאובד עצות מול מטוס קרב רוסי שהפך לפופולארי בשוק מטוסי הקרב העולמי. העליונות האווירית המוחלטת של ארה"ב, שהייתה הבסיס להצלחותיה בכל המלחמות והפעולות המבצעיות בהן הייתה מעורבת בשנים האחרונות, עמדה בפני סכנה אמיתית. אם העליונות האווירית היא המפתח לניצחון אמריקאי במלחמה וה-F-15 אינו יכול עוד לספק את הסחורה, הרי שלא רק צריכים אלא חייבים להשקיע במה שיבטיח את העליונות הזאת לשנים הבאות. ולא צריך לחפש רחוק - הפיתרון זמין. קוראים לו
F/A-22. אם ה-F-15 סובל מנחיתות מול מטוסי הסוחוי הרי שהשילוב של החמקנות ומערכות האוויוניקה של ה-F/A-22 יאפשר לו לאתר את מטוס הקרב הרוסי עוד בטרם זה הצליח לגלות אותו. שוב אנו חוזרים לעיקרון של "ראית ראשון-הפלת ראשון", רק שהפעם האמריקאי יראה ראשון.

עדיין רלוונטי

קיימות סיבות טובות אחרות מדוע ייתכן ויש היגיון בהמשך ההשקעה ב-F/A-22. אבל ניסיון לבסס את עיקר ההיגיון מאחורי הפרויקט בצורך לספק מענה לסוחוי-27 על דגמיו השונים אינו רציני. השאלה החשובה שצריכה להישאל היא: האם כושר התמרון החריג של המטוס הרוסי הוא אכן מפתח לניצחון ידוע מראש בקרב אוויר? התשובה, כצפוי, אינה חד-משמעית.
במיתארים מסוימים עשוי הסוחוי ליהנות מיתרון ברור על מטוסים מערביים, בעיקר אם וכאשר יוטס על-ידי טייסים מאומנים.

בפועל, בשנים האחרונות, ניתן לזהות ירידה הדרגתית בחשיבות כושר התמרון כמפתח להצלחה בקרב-אוויר. הסיבה לכך נעוצה במעבר לטילי אוויר-אוויר מתקדמים בעלי כושר תמרון העולה על זה שיכול מטוס הקרב עצמו להשיג.

צריך לזכור מדוע התמרון נחשב בעבר כה חשוב. בעידן בו התותח היה הכלי הבלעדי לקרבות-אוויר, היה צורך להגיע לעמדת ירי מסוימת כדי להבטיח הפלה תוך צמצום הסכנה שהמטוס השני יצליח לפגוע בך. עמדת ירי זו הייתה מאחורי המטוס, קרי "לשבת לו על הזנב" או "בשעה שש".

המעבר לטילי אוויר-אוויר לא שינה רבות את התמונה, לפחות עד להופעתם של טילים אותם ניתן היה לשגר גם בזוויות חדות יותר, דוגמת דגם L של טיל הסיידווינדר או הפיתון-3. כעת התבטל במידה רבה הצורך לתמרן לעמדת ירי מיוחדת.

מה ששינה לחלוטין את התמונה הייתה הופעתם של טילים כמו הפיתון-4 וה-AIM-9X. כעת ניתן היה להפיל כל מטוס שנמצא בחצי הכדור הקדמי של המטוס המיירט. אין עוד צורך להגיע לעמדת ירי קודם לפתיחה באש. כל מה שצריך זה לרכוש את המטרה באמצעות חיישן כזה או אחר כדי לשגר את הטיל. המטוס המשגר כבר לא צריך לתמרן - הטיל יעשה זאת בשבילו.

לכך יש להוסיף כמובן את העובדה שקרבות-אוויר הדוקים הופכים לנדירים יותר ויותר. המעבר לטילי אוויר-אוויר ארוכי-טווח בעלי כושר דיוק גבוה לצד מערכות שליטה ובקרה המאפשרות זיהוי טוב של המטרה מטווח רחוק. אם בעבר הייתה נטייה להימנע ממתן אישור פתיחה באש על מטרה שלא זוהתה חזותית, הרי שכיום התהפכה המגמה במידה רבה. הניסיון מראה, כי אחוז ניכר מההפלות שרשמו האמריקאים בעיראק וביוגוסלביה הושג על-ידי טילים בעלי טווח בינוני או ארוך שנורו לאחר קבלת אישור מאמצעי איסוף מודיעיניים דוגמת ה-E-3 סנטרי (איוואקס).

המסקנה העולה מהנאמר עד כה היא שחשיבות מרכיב התמרון הולכת ופוחתת. אין זה אומר שכדאי לצאת לקרב אוויר עם מטוס צסנה החמוש בטילי פיתון-4, אך כושר תמרון חריג אינו עוד גורם מפתח בהצלחה בקרב-אוויר. מה שחשוב יותר הוא השילוב של מטוס הקרב עם מערכות גילוי אחרות כמו מטוסים להתראה מוקדמת ומטוסי מודיעין אווירי לצד היכולת לשגר טילים מטווחים שונים, לרבות טילים כאלה המסוגלים להתמודד בהצלחה עם מטרה המנסה להתחמק על-ידי שילוב של תמרון ואמצעי לוחמה אלקטרונית מתאימים. לכך יש להוסיף כמובן את חשיבות ההכשרה של טייס הקרב עצמו, חשיבות שלא פחתה ואולי אף עלתה בשנים האחרונות עם עליית רמת המורכבות של הלוחמה האווירית.

במיתאר לחימה אמיתי, דוגמת זה שתואר, צפוי ה-F-15 להתמודד בהצלחה גם עם מטוס כמו הסוחוי-30 ואפילו הסוחוי-37 הנהנים מכושר תמרון טוב יותר. את קרב-האוויר לא צריך לראות כקרב אבירים של מטוס מול מטוס אלא כעימות של מערכת נגד מערכת, כשמטוס הקרב עצמו הוא רק חלק מהמערכת - חלק חשוב אך לא בודד.

אז בפעם הבאה שתצפו בסרטון של חברת סוחוי אתם יכולים להמשיך וליהנות מהתצוגה המרשימה. אין ספק שהתמרונים שעושים המטוסים הרוסיים הם עוצרי נשימה ואכן, אף מטוס קרב אחר לא מסוגל לחקות אותם. אבל, אם תשאלו באיזה מטוס-קרב הייתם רוצים לצאת לקרב אוויר אל תמהרו לבחור בסוחוי. מה שמרשים במפגנים אוויריים הוא לא בהכרח קלף מנצח בקרב-אוויר. יש גם לקח לא פחות חשוב מהפרשה, שאינו קשור ישירות ללוחמה האווירית המודרנית - אל תאמינו לכל מה ששולחים לכם בדואר האלקטרוני...

עוד באותו מדור

גבוה, רגיש ועצמאי

מלבד מטוסים, מסוקים וכטב"ם, מאייש חיל-האוויר את המרחב האווירי באמצעי תצפית מסוגים שונים הכוללים, בין השאר, את בלוני התצפית. סיור ביחידה המפעילה את בלוני החיל עבור היב"א (יחידות הבקרה האוויריות) הפרושות ברחבי הארץ, חושף כלי גדול ושקט המעניק נקודת מבט מיוחדת

מרחיקי ראות

הם מסתובבים למעלה ומחפשים את היעד. הם יכולים לראות ממרחק של עשרות קילומטרים ולכוון מטוסי קרב, מסוקי קרב וכוחות קרקעיים אל מטרתם. סיירי האוויר של חיל-האוויר נוטלים חלק חשוב בפעילות המבצעית של צה"ל מאז קום המדינה וביתר שאת בארבע השנים האחרונות. בסוף, הם גם מוצאים את כל מי ומה שצריך למצוא