בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 161 (262) 22/02/05

כתבות

מקזבלנקה לחצור

תגיות: מתנדבים בחיל , בסיס חצור

רב"ט אלכס הוא חייל בודד, עולה ממרוקו, אשר התעקש לשרת בצה"ל למרות מגבלותיו הרפואיות. למרות כל הקשיים הניצבים בפניו, מוכיח אלכס כי אין דבר העומד בפני הרצון ומספר על הבית החם אותו מצא בבסיס חיל-האוויר חצור

שלמה איזקסון | צילום: ליאור דיין

רב"ט אלכס, בן 22, הינו חייל בודד אשר עלה לפני כארבע שנים מקזבלנקה שבמרוקו, השאיר מאחוריו הורים ואח והחליט לעלות לארץ וגם להתגייס לצבא. הוא משמש כיום טכנאי חיווט בטייסת תחזוקה וכל מי שפוגש בו מתוודע מהר מאוד לדמותו החברותית. "יש לו אמביציה מאוד גבוהה בתחום המקצועי. הוא חברותי מאוד ועוזר כל הזמן לאחרים, פשוט אי אפשר לתאר את טוב הלב שלו. אין אחד שלא מחובר אליו. הוא פשוט ברכה למחלקה". במילים חמות אלו מתאר אותו מפקד מחלקת חיווט רס"ב אשר יפרח, מפקדו של אלכס.

לנחות בחצור במקום בשארל דה-גול

אלכס נולד בשנת 1983 להורים יהודים בקזבלנקה במרוקו. הוא נולד ללא עין שמאל ובגיל שלוש החליטו הוריו להתקין לו עין מזכוכית במקום העין החסרה, על- מנת למנוע שאלות ומשיכת-תשומת לב מהסביבה. הפרוטזה שבעינו של אלכס אינה בעלת סגולות רפואיות ומטרתה אסתטית בלבד. הוא למד בבית-הספר היסודי והתיכון היהודי דתי "נווה-שלום" שבקזבלנקה. תלמידי "נווה-שלום" לומדים תורה לצד לימודי חול מגוונים ובגרות במתכונת הצרפתית. בכיתה י"ב הוא עבר לתיכון רמב"ם, תיכון יהודי חילוני בו לומדים לצד תלמידים יהודים גם ערבים רבים בני האליטות של קזבלנקה מאחר ומדובר בבית-ספר איכותי. בכיתתו החדשה של אלכס בתיכון רמב"ם היו יותר ערבים מיהודים. "היחסים היו קורקטיים, לא היו לי חברים ערבים אך עזרנו בלימודים אחד לשני בכיתה ושמרנו על יחסים תקינים", הוא מספר.

משפחתו של אלכס מתגוררת בשכונה מעורבת של יהודים וערבים. "אין בקזבלנקה גטו יהודי, היהודים גרים בשכונות רגילות", הוא מספר. אלכס מתאר את מצב הקהילה היהודית במרוקו כטוב. "לקהילה יש בתי-כנסת רבים ומוסדות חינוך, אך מספר היהודים הולך ומתמעט עם השנים כתוצאה מהגירה והזדקנות". הוא אינו מתגעגע למרוקו, רק למשפחתו, עם זאת הוא מדגיש כי לא חש שם מעולם באנטישמיות וכי חיי היהודים תקינים. "לא הרגשתי זר שם אבל אם הייתי חוזר היום בטח הייתי מרגיש כבר אחרת. הייתי רוצה שההורים ואחי יעלו גם לארץ", הוא מוסיף ואומר.

בגיל 17, בעודו תלמיד כיתה י"ב, נרשם אלכס לאוניברסיטה בפריז לתואר בכלכלה. כמרבית בני גילו היהודים במרוקו הוא ראה את המשך דרכו בצרפת אולם לבסוף התחרט והחליט לבחור בדרך אחרת ולעלות לישראל. הוא אינו יודע להסביר את הסיבה המדויקת לעלייתו לארץ אך שלם איתה לגמרי עד היום. "החלטתי לבחור דרך אחרת מהאחרים. רוב היהודים הצעירים במרוקו בוחרים לעבור לצרפת. החלטתי לבחור בדרך אחרת מסקרנת יותר, ראיתי בעלייה לישראל חוויה. תמיד ראיתי בישראל בית לעם היהודי אך ההחלטה בעיקרה נבעה מסקרנות ורצון לשנות משהו במסלול החיים שלי".

צעדים ראשונים בישראל

באוגוסט שנת 2001, זמן קצר לאחר ההחלטה, עלה אלכס לישראל. כשהגיע לארץ גר במשך מספר שבועות אצל אחות של סבתו באשדוד ואחר-כך לא ידע לאן להמשיך. יום אחד הוא פגש ידידה שהכיר עוד במרוקו, בת לחברים של הוריו והיא הציעה לו ללכת למינהל הסטודנטים בירושלים בתקווה שימצאו לו פתרון. "באתי לשם והציעו לי ללכת לאולפן ולגור במרכז קליטה בירושלים". שלושה חודשים למד באולפן, שם רכש חברים ולמד עברית ברמה בסיסית. כבר כשהיה במרכז הקליטה חש כי הוא מזדהה עם מדינת ישראל בעקבות הפיגועים שארעו באותה תקופה הגיע למסקנה שלא ייתכן שבזמן שבארץ חיים בסכנה ונלחמים על המדינה, יחיו היהודים בחו"ל. "צריך לבוא לבנות את הארץ ולא לעלות רק כשאתה בסכנה", אומר אלכס. כשסיים את לימודיו באולפן סיפרו לו חבריו ממרכז הקליטה על תוכנית תק"א (תוכנית קדם אקדמית) המיועדת לעולים חדשים. בתוכנית לומדים עברית, אנגלית, מתמטיקה ומחשבים והלימודים מתנהלים בעברית. אלכס החליט להרשם לתוכנית.

הלימודים התנהלו במכללת הדסה וערכו כחצי שנה. כשסיים את התק"א היה צריך אלכס לבחור קורס ספציפי להמשיך בו. מכל הקורסים החליט לבחור ללמוד דווקא את תחום חולשתו ובחר ללמוד אופטומטריה. אלכס בחר ללמוד זאת משום שרצה להבין מה מקור הבעיה ממנה הוא סובל. הוא למד במשך שנה בקורס שבחר בנושא והיה מרוצה מהלימודים, אך לאחר-מכן, כאשר התחילו המבחנים המעשיים, הבין שאינו יכול להמשיך בגלל ראייתו המוגבלת. במהלך הלימודים קיבל צו ראשון לגיוס ועבר מיונים רפואיים. כעולה חדש וחייל בודד קיבל אפשרות לשרת כעתודאי. אלכס רצה לשרת כעתודאי בתחום האופטומטריה ותיאם זאת עם הצבא אך משפרש מהקורס, החליט כי יתגייס כחייל רגיל. בתחילה רצה לשרת כחייל קרבי אך הפרופיל הרפואי שנקבע לו לא איפשר זאת. לבסוף, ב-20 באוקטובר 2003 התגייס אלכס לצה"ל ועבר טירונות 02 רגילה.

הבית שלי

בסיום הטירונות החל אלכס את הקורס בבסיס הטכני, שם שובץ כטכנאי חיווט. הקורס, שארך כחודשיים, היה לדבריו מהנה והייתה זאת תקופה מצוינת עבורו. אלכס התאקלם בקורס, התחבר עם חיילים רבים ועם חלקם הוא שומר על קשר עד היום. בקורס שהיה בעיקר תאורטי הצליח אלכס בזכות לימודי הפיזיקה בתיכון במרוקו, מקצוע בו גם עשה בגרות. הוא קיבל תעודת חייל למופת על מאמציו והתנהגותו הטובה. כך הוכיח לו ולסובבים אותו פעם נוספת כי על אף מגבלת הראייה הוא יכול לעשות כמעט הכל כמו האחרים ולעתים אף טוב יותר.

לאחר הקורס הגיע אלכס לבסיס חיל-האוויר בחצור. במשך השבועיים הראשונים בבסיס עבר ארבע הסמכות מותאמות למטוסי ברק ונץ. בתחילה רצו מפקדיו שיעבוד במחלקה ולא עם המטוסים מאחר שחששו שראייתו תקשה עליו ותהווה סיכון בשעת העבודה. אלכס התעקש כהרגלו וביקש לעבור את הכשרת הצ'ק תא, שהיא ההכשרה הנדרשת לעבודה על מטוסים. מפקדיו החליטו שלא לקחת את הסיכון ושלחו אותו לחר"פ בצריפין שם עבר בדיקות רפואיות ונמצא כשיר לעבוד על מטוסים. אלכס התעקש כל כך לא רק בגלל הרצון להוכיח את יכולותיו אלא גם מתוך הסקרנות והעניין שגילה בעבודה עם מטוסים. לאחר שהוכחה כשירותו הרפואית עבר אלכס את קורס הצ'ק תא בו לומדים את אמצעי הזהירות הנדרשים ועל המפסקים שבתא הטייס. בהדרגה החל לעבוד על מטוסים והשתפר עם הזמן עד שהחל לבצע את המשימה בהצלחה רבה. "בהתחלה התלבטתי. לא ידעתי איך מתמודדים עם חייל כזה ולכן החלטתי להפנות אותו לבדיקה רפואית. עם הזמן הוא התחיל לעבוד כרגיל, הוא התקדם מאוד והחל להכנס לתלם", מספר רס"ב אשר יפרח, מפקדו של אלכס.

הצבא דאג לאלכס לדירה בירושלים ביחד עם חמישה שותפים נוספים, אך הוא גר רוב הזמן בחצור, למעט סוף שבוע אחד בשבועיים בו הוא יכול לצאת מהבסיס ונוסע לדירה. עיקר חבריו נמצאים בבסיס וישנם רבים כאלו. בכל מקום בו הולכים בבסיס עם אלכס נתקלים בחיוכים והתעניינות בשלומו. ניתן להבחין כי האנשים פשוט אוהבים אותו. את הוריו הוא לא ראה כבר שנתיים, מאז ביקר פעם אחרונה במרוקו. אלכס מדבר איתם פעם בשבוע בטלפון אך זה לא מפצה על המרחק והגעגועים והוא מקווה כי יבוא יום והם יעלו לישראל.

עוד באותו מדור

התעלו על עצמם

השלבים העיקריים בהתפתחות המטוס ידועים כמעט לכל. כך גם כאשר מדובר בכלי אחר החולק את השמיים עם המטוס, הלא הוא המסוק. פרק עלום יותר הוא השילוב בין השניים - מהמכונות הראשונות בראשית המאה העשרים, עבור במסוק הראשון ועד למטוסים המסוגלים להמריא אנכית.
מליאונרדו דה וינצ'י ועד ארנולד שוורצנגר
מטוס F-15 אמריקאי מלווה על-ידי צמד מטוסי סוחוי-30 של חיל-האוויר ההודי, באימון משותף

אתגר הסוחוי

לבד, בכוחות עצמו, חולל מטוס אחד טלטלה עזה בשמי התעופה העולמית. הסוחוי-37 מפגין ביצועים כמותם טרם נראו ומשמש כעילה לתהליכים משמעותיים בתחום התעופה הקרבית. סיפורו של עולה רוסי שדוקא בארצות-הברית מאוד מתעניינים בו