בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 161 (262) 22/02/05

כתבות

מניפים את הדגל

תגיות: בסיס עובדה , תרגילים ואימונים

מהו המקום בו נפגשים באוויר מטוסי-קרב בכמות גדולה, בו מותר לכולם לטוס מהר ככל שירצו ולהשתמש בכל טכניקה, פצצה או טיל העולה על רוחם? זה, כמובן, יכול להיות רק "דגל כחול" - סדנת הקרב הגדולה ביותר של חיל-האוויר. צוות הבטאון הדרים עד לבסיס עובדה כדי לראות מה קורה כאשר כל-כך הרבה מטוסי F-16, F-16I ו-F-15 נפגשים בקרב-אוויר המוני ומה תהיה התוצאה הסופית. נקודת המוצא: אף אחד לא מוכן לחזור הביתה מבלי לנצח

אור יעקב | צילום: ליאור דיין

חלמתם פעם שאתם לבד בעולם? אתם הולכים ברחוב, עוצרים לקנות כוס קפה, ממש כמו בכל בוקר, רק שהפעם אין אף אחד סביבכם. אתם מדליקים את הרדיו ומדלגים בין התחנות אבל דבר אינו בוקע מהרמקול. שקט. דממה. זו בערך הייתה ההרגשה של כל מי שביקר בטייסות הקרב של חיל-האוויר לפני מספר שבועות: חדרי המבצעים ריקים מאדם, למעט אולי הפקידה התורנית, הדת"קים (דירים תת-קרקעיים), משכנם של המטוסים, מיותמים כמעט לחלוטין. רק ריח הדלק הסילוני באוויר מזכיר כי מספר ימים קודם לכן עוד היו שם מטוסי-קרב חדישים. טייסי כוננות ישנים ומחכים לאזעקה שלא מגיעה, המטבח נקי מאוכל, חדר התדריכים חשוך ומסלול הטיסה החלק רק מחכה למטר הגשם המתקרב. כאילו מישהו קם בבוקר והחליט לסגור את חיל-האוויר. אך מי שהיה מעודכן ועקב אחר הפרסומים, ההכנות וההודעות, ידע את האמת ואת ההסבר למצב הכל-כך לא שגרתי הזה.

במעבר חד, במרחק של עשרות עד מאות קילומטרים מכל בסיס אחר של חיל-האוויר, הכל עומד להתחיל. בשעת בוקר מוקדמת, קצת אחרי קריאת התרנגולים ורגע לפני זריחת השמש, קול מתקרב מרמז על העתיד להתרחש. גם הרוחות העזות של ינואר, הקור המדברי המקפיא ואפילו העננות הנמוכה לא יעצרו את האירוע. הכינו צידה לדרך, הדקו חגורות והצטרפו לשבוע אינטנסיבי ומלא באדרנלין כמו שרק מטוסי-קרב יודעים לספק. או במילים אחרות - ברוכים הבאים ל"דגל כחול".

"דגל כחול", למי שעוד לא מכיר, היא סדנת הדגל של מערך הקרב של חיל-האוויר. למשך שבוע אחד מדרימים עשרות רבות של מטוסי-קרב לבסיס עובדה שבנגב. שם, הרחק ממטרדי היומיום, הם נלחמים זה בזה בקרבות-אוויר המוניים, תוקפים מטרות אסטרטגיות, מתחמקים ותוקפים טילי נ"מ של האויב. זה המקום בו טייסי F-16(ברק), F-16I (סופה) ו-F-15 (בז), נפגשים, מתדרכים ומתחקרים יחד, מתכננים בעצמם את המשימות שלהם וחולקים בידע ובטיפים מבצעיים. למרות ההפריה ההדדית הזו, חייבים לזכור - באוויר אין חברים.

פצצות, טילים וגם כמה חוקים

בזה אחר זה נוחתים המטוסים על המסלול בעובדה. רביעייה אחר רביעייה, מבנה אחד אחרי משנהו. הם מובלים לדת"קים שישמשו אותם בשבוע הקרוב. צוותי-האוויר, שהגיעו משלל טייסות-הקרב בחיל, מתחלקים לשתי טייסות: הצפונית והדרומית, ללא קשר לטייסת בה הם טסים בשיגרה. בניגוד לאימונים ה"רגילים", בהם המשימה ידועה ומוגדרת מראש, הפעם, הכל קורה מעכשיו לעכשיו. בכל יום נבחר מפקד משימה אחד לכל צד: הצד ה"כחול", שמייצג את הכוח האווירי של מדינת ישראל והצד ה"אדום", המייצג מדינת אויב. מפקד המשימה בכל אחד מהצדדים מקבל את המשימה שלו רק 24 שעות לפני מועד הביצוע. מפקד המשימה מקבל רק את המטרות שלו ועליו מוטלת האחריות לתכנן את מהלך הביצוע.

תפקידו של מפקד המשימה הוא תפקיד ייחודי לסדנה הזו. מקורו, כמו גם מקורם של תפקידים וחוקים נוספים בסדנה, שאולים מאימון ה"Red Flag" האמריקאי אשר הותאמו לצרכי האימון של חיל-האוויר הישראלי. כידוע, אחריות תכנון המשימה ברוב משימותיו של חיל-האוויר מוטלת על כתפיהם של אנשי מחלקת המבצעים במטה החיל. זה, במידה ולא היה ברור עד כה, לא המקרה של מפקד המשימה היומי ב"דגל כחול". למרות שהוא רשאי להשתמש ביועצים ועוזרים, הוא נאלץ לתכנן את המשימה בזמן קצר מאוד, בתנאי שטח וללא הכשרה נקודתית לתכנון משימות מבצעיות רבות מטוסים, טילים, פצצות וצוותים.

"מפקד המשימה הוא טייס בדרג של סגן-מפקד טייסת עד מפקד טייסת", מסביר רס"ן ע', סגן מפקד טייסת ה-F-16 "אבירי הצפון" ומפקד המשימה ביום הראשון. "הוא בעצם מקבל את אופי המשימה שלו לאותו יום: מה הוא צריך לעשות, איפה הוא צריך לתקוף, על מה הוא צריך להגן. אומרים לו מה המטרות שלו ומהם היעדים שלו. בנוסף הוא מקבל צפי של מה האויב צפוי לעשות ואילו כוחות עומדים לרשותו: כמות וסוגי מטוסים, איזה אמצעי לחימה (אמל"ח) יש לו וכדומה. עכשיו הוא יושב ומארגן תכנית מלחמה, תכנית המתארת איך הוא רוצה לנצח ולהשיג את כל המטרות שלו. בגדול זה אומר להפיל מטוסים, לתקוף מטרות ולשמור על המדינה שלו. זה אומר שהוא צריך לתכנן הכל מבחינת זמנים, מבחינת מקום, מבחינת נתיבי טיסה - לתכנן בדיוק איך ייראה המבצע הזה ואיך הוא יתוזמן. בסופו של דבר מדובר בהרבה מאוד מטוסים שטסים בתא שטח יחסית גדול ולפעמים מתנקזים למקומות מאוד קטנים. לכן הוא צריך לתכנן בקפידה כל מטוס ומבנה ואיך הדברים צריכים להיראות בשמיים מבחינת סדר, כדי שהמטוסים האלה יוכלו לנוע קדימה ולבצע את המשימה בלי ליצור התנגשויות שמפריעות להם גם מבחינה טקטית ועלולות ליצור בעיות בטיחותיות".

"תכנון משימה לא מספיק טוב עלול להכשיל את המשימה", מוסיף ע'. "בסוף, אם אתה שם את האנשים בשמיים במקומות שבהם מאוד לא נוח לתפעל, לא נוח להגיב לדברים ואתה לא מגדיר מראש מקרים ותגובות, המשימה יכולה להכשל. אתה חייב להכין את הצוותים שלך מראש למקרה שמנהל ה'כוח האדום' יבצע משהו מסוים שאתה לא מוכן אליו מבחינת מקרים ותגובות. עכשיו, איך אתה מגיב לזה? אז כן, פה יכולה ליפול המשימה וזה כן יכול לקרות. הרי אתה זה שתכננת הכל ואם היית צריך להגיב ולא הצלחת אז נפלת. מצד שני, המטרה של הסדנה הזו היא גם לאמן את הטייסים. לכן חלק מהדברים יכולים ליפול ברמת תפעול הפרט של הטייס בתוך הקוקפיט: אם הוא לא עושה את הדברים נכון, אם הוא לא מתפעל את המטוס נכון - הוא יכול ליפול או לא להצליח לתקוף וזה כבר לא בתחום האחריות שלך, פה אתה לא יכול להשפיע. אתה צריך להשפיע בגדול וצריך לקחת בחשבון שגם זה יקרה ואיך אתה יוצר גיבוי למקרים האלה".

מעל שני מפקדי המשימות של שני הצדדים עומד ה-Air Boss ("מנהל האוויר", בתרגום חופשי). מנהל האוויר הוא טייס-קרב בכיר בדרגת אלוף-משנה ובדרך-כלל בעל תפקיד של ראש מחלקה כלשהי במטה החיל או מפקד בסיס. מנהל האוויר במתאר של היום הוא אל"ם ר', ראש מחלקת-ההדרכה בחיל שגם הייתה האחראית הישירה על תכנון הסדנה. תפקידו לפקח על כל המתאר מלמעלה. מפקדי שני הצדדים מגישים לו את תכנוני המשימה שלהם והוא, למעשה, שותף סוד של שניהם. הוא מוודא שאין קונפליקטים בטיחותיים ומבצעיים בין תכנון המשימות, שהמתכננים ציינו פעולות של מקרים ותגובות לכל שלב במשימה ובסופו של דבר גם מוודא כי האימון ישיג את מטרותיו ההדרכתיות ברמת אימון הטייסים.

אחרי שהבנו בדיוק מי נגד מי, נעבור לחוקים. כל מטוס "כחול" אשר 'מופל', יוצא מהמשחק למשך עשר דקות וממתין באיזור שהוגדר כנקודת התחדשות. הדבר דומה גם לגבי מטוסים "אדומים", אולם אלה מתחדשים כבר לאחר שלוש דקות כדי לדמות כמות רבה יותר של מטוסי אויב. סוללת טילי קרקע-אוויר (טק"א) שנפגעה, משותקת למשך חמש דקות. בפעם השנייה שאותה סוללה תופצץ היא תשותק עד סופו של המטס. מידע זה הופך לרלוונטי מאוד עבור מפקד המשימה כאשר הוא ניגש לתכנון פריסת המטוסים באוויר ולחלוקת מבני היירוט ומבני התקיפה.

בסדנה הזו, בדומה לסדנת האם האמריקאית, אין אויבים קלים. כל טיל, פצצה, מערכת מבצעית, מכ"ם וטכניקה העומדים לרשותו של חיל-האוויר, מותרים לשימוש. בצד ה"כחול" עומדים מטוסי הדגל של החיל, דוגמת ה-F-16, ה-F-15 וה-F-16I שנחת בארץ רק לפני מספר חודשים. הם חמושים בטילי אמראם, טיל אוויר-אוויר לטווח בינוני מהטובים בעולם, טילי פיתון-4 ופיתון-5, המיועדים גם הם ליירוט מטוסי אויב, פצצות, מכלי דלק תצורתיים (CFT) שמבטיחים זמן טיסה ארוך יותר במהירות גבוהה יותר, מכ"מים משוכללים וארוכי טווח ועוד לא דיברנו אפילו על כמות המטוסים האדירה. ה"כוח הכחול" יצטרך לנצל כל יתרון שיש לו, שכן משימותיו היום הן רבות ומסובכות למדי.

ממול עומד הכוח "האדום": צי של מטוסי F-16 מתקדמים, חמושים בטילי אוויר-אוויר. גם להם יש מלאי דלק ומכ"מים מעולים, אך יתרונם הגדול נעוץ בעובדה שאחרי שהפילו אותם, הם מתחדשים וחוזרים למגרש המשחקים מהר יותר ממטוס "כחול" שהופל, עובדה שעתידה להקשות מאוד על ה"כוח הכחול" לטפל באופוזיציה המאיימת שתטוס מולו.

"האויב הוא טוב, אבל לא מספיק טוב"

ל"כוח הכחול" מספר מטרות: להגן על איזור רגיש מאוד במדינתו מפני מטוסי אויב, לחדור לשטח האויב, לתקוף מטרות אסטרטגיות ולהפיל כמה שיותר מטוסים מבלי ליפול. מכאן, שיש לצוות את מבני המטוסים לשתי משימות עיקריות: משימת יירוט ומשימת תקיפה. מאחר ולרוב מטוסיו של ה"כוח הכחול" יש יכולת נשיאת חימוש גדולה ביותר, הטיל מפקד ה"כוח הכחול" על מספר מבנים לבצע משימות משולבות. כך, לדוגמה, המריאו מטוסי סופה כשהם נושאים חימוש אוויר-אוויר, כדי שיוכלו לבצע משימת יירוט, אך גם פצצות אוויר-קרקע כדי שבמידה ותנתן להם ההזדמנות, יוכלו לתקוף גם מטרות אסטרטגיות או לפחות לשתק סוללות נ"מ המאיימות מאוד על מטוסיהם.

"המראנו עם הרבה מאוד מטוסים", משחזר סגן ג', נווט סופה בטייסת "הנגב". "נכנסנו לתוך מגרש המשחקים, או בעצם לתוך מדינת האויב. בדרך דרומה נתקלנו בארבעה מטוסי אויב. היה קרב קצר יחסית ובסופו הפלנו אותם. נתקלנו גם בהתנגדות של סוללת טילי 'הוק'. ה'הוק' נעל עלינו קרוב מאוד לאיזור התקיפה. בסוף הייתה הצלחה - תקפנו וחזרנו חזרה צפונה".

למרות שזו השנה השלישית בה מתקיימת הסדנה הזו בחיל-האוויר, זו הפעם הראשונה בה משתתפים באימון גם מטוסי הסופה החדשים. הסופה, שהיא גרסה מתקדמת וחזקה יותר של מטוס ה-F-16 המוכר, חמושה במיטב הטכנולוגיות הקיימות בעולם כיום. סגן ג', שטס בשתי הסדנאות הקודמות על מטוסי ברק, עומד על ההבדלים בין טיסה על ברק ב"דגל כחול", לבין טיסה בסופה: "מטוס הסופה פותח הרבה מאוד אפשרויות - יש לו מכ"ם מאוד איכותי והוא יכול לבנות תמונה אווירית טובה הרבה יותר. האמת היא שמרגישים את זה מאוד בזמן הטיסה. יש לך טילים מונחי מכ"ם, יש לך מערכות נשק לטווח ארוך ואתה פשוט מרגיש שאתה יושב על המון כוח. אתה מרגיש שאתה פשוט טס על מטוס הרבה יותר חזק, הרבה יותר משמעותי שמשפיע הרבה יותר על השמיים. הרגשתי שאנחנו כוח לחימה הרבה יותר אימתני".

לצד סגן ג', טס מטוסו של סגן א', טייס בז מטייסת "אבירי הזנב הכפול". למרות שטסו באותו הכוח, ביצעו שניהם משימה שונה לחלוטין. "טסנו מתאר שמשלב יירוט עם חדירת מבנה תקיפה לעומק", מספר א'. "היינו מבנה של רביעיית בזים שמבצעים יירוט לרביעייה של ברקים. המראנו וטסנו בכוונה לפלס את הדרך לעומק שטח האויב כדי להחדיר את מבנה התקיפה אחרינו. הם טסו אחרינו לאורך כל הדרך והכוונה היא שאנחנו מפלסים עבורם את השטח - כל מטרה שיש על הנתיב אנחנו אמורים להפיל כדי שהם יוכלו לתקוף ולצאת משם בלי הפרעות ואיומים. נתקלנו גם במטוסי אויב - רביעיית מטוסי ברק "אדומה". אני מודה שקצת הסתבכנו איתם, אבל בסופו של דבר הפלנו אותם".

סדנת "דגל כחול" השנה היא הראשונה שנערכת בחורף, על כל המשתמע מכך: מזג-אוויר קשה לטיסה, קור, רוחות, תנאי ראות גרועים ועננות כבדה מאוד שלפעמים, כדי לשמור על בטיחותם של המטוסים וצוותי האוויר, מאלצת את כולם לטוס גבוה יותר מהרצוי. סגן א': "זו הייתה הנקודה שבה המתאר הפך קצת לתרגילי, בגלל מגבלות שלא היו תלויות בנו, אבל מצד שני זה מאוד הקשה על ההתגוננות בזמן אמת".

בזמן שהמטוסים באוויר טיפלו בסוללות הנ"מ, ישבו על הקרקע, במגדל הפיקוח, פקחי הטיסה שהמתינו בדריכות לנחיתות. בסדנה בסדר גודל של 'דגל כחול' יש חשיבות גדולה אף יותר מהרגיל למגדל הפיקוח, שעליו מוטלת האחריות לתעבורה האווירית הכל-כך מסובכת. "מגדל הפיקוח בעובדה מתמודד בשגרה עם כמות טיסות קטנה יחסית של מטוסי-קרב", מסביר סרן יואב פיפקביץ, מפקד מגדל הפיקוח בבסיס עובדה. "ברגע שמגיעה סדנה כזו גדולה, פתאום כולם משנים את המנטליות שלהם. זה פתאום להתמודד עם כמות מאוד גדולה של מטוסים שאין בשום בסיס אחר של חיל-האוויר. זה פרויקט ענק ומאוד מורכב מבחינת פיקוח טיסה. זו עבודה מאוד מאסיבית והתמודדות עם אופי ניהול מטס שונה לגמרי. בסדנה הספציפית הזו נתקלנו בהרבה בעיות מזג-אוויר: פתאום התחילו רוחות חזקות ונאלצנו להמריא את כולם הפוך. זה להתמודד עם מצב חדש בזמן אמת וזה לא פשוט. כל זה בהתחשב בעובדה שיש לך שני מטסים ענקיים כאלו ביום".

"בזמן המטס עצמו, כשהוא יוצא וחוזר, יש קצת לחץ", מודה סרן פיפקביץ. "זו הסיטואציה הכי קשה מבחינת פיקוח טיסה: כולם ממריאים במכה אחת, הפקחים נחים במשך עשרים, שלושים דקות ואז כולם נוחתים במכה אחת. אבל זה מה שהופך את הסדנה הזו לסדנה הכי מאתגרת בחיל ובמיוחד למגדל כמו מגדל עובדה שמתמודד בשגרה עם כמות מטוסי-קרב לא גדולה במיוחד. בסוף, כשנופלת לידיך סדנה כזו, אתה צריך לספק את השירות הכי טוב שיש וכולם מצפים ממך לזה. אין מקום לטעויות וככה גם עברה הסדנה - אפס טעויות מבחינת המגדל".

אז מה היה לנו

כשטסים באיזור הדרום אין הגבלה על מהירות הטיסה, בניגוד לטיסה מעל אזורים מיושבים. הכוונה היא שבטיסה באזורים ספציפיים, אפשר לטוס גם במהירות על-קולית ולהפוך את שדה הקרב למעניין ומציאותי יותר. כך גם היה ב"דגל כחול". "בדרך כלל, לטייסת אחת קשה לסגור את כל הדרום לטובת אימונים שלה", אומר סגן ג', נווט הסופה. "כשטסים ב'דגל כחול' אתה מרגיש כאילו הכל שייך לך. מגרש משחקים גדול מאוד ובזכות זה אתה יכול להביא לידי ביטוי בצורה טובה הרבה יותר את יכולות המטוס כמו לדוגמה, הטווחים הארוכים של נעילות המכ"ם והטווחים הנהדרים של האמראם. ההבדל העיקרי זה כמות המטוסים בשמיים ומגרש המשחקים הענק. זה אימון שלא קורה הרבה בטייסת. בנוסף, גם על הקרקע יש הפריה הדדית מאוד גדולה בין כולם. אתה רואה איך אחרים טסים, איך הם מתחקרים, אתה מדבר איתם. אין ספק שזה תורם. מה שעוד שונה מהשגרה היא ההפריה עם מערך הבקרה: אתה מתדרך ומתחקר איתם ורואה איתם סרטים ומדבר איתם לפני הטיסה ואחריה. מרגישים את זה אחר-כך באוויר ואני בטוח שזה עוד יתרום לנו בעתיד, בעיקר בגלל העובדה שאנחנו עובדים כל-כך צמוד אחד עם השני".

"בסיכומו של דבר, הסדנה הזו מאוד מעניינת, היא אתגר מחשבתי גדול מאוד", מסכם רס"ן ע'. "אתה מפעיל כוח אווירי גדול מאוד יחסית. לא נותנים לך הרבה הזדמנויות כאלה בחיים ובכנות, בסוף יש הרגשה בכלל לא רעה, למרות שזה גם תלוי בסוף בהצלחה של המשימה. זה כנראה ישפיע עלינו תמיד, כי זה האופי שלנו - אנחנו מאוד תחרותיים וזו גם כנראה הסיבה שבסופו של דבר אנחנו שואפים להישגים".

סייע בהכנת הכתבה: סגן שמוליק זיגדון

עוד באותו מדור

הקורס של אלינור

קורס-טיס יוצא דופן התקיים בחודש מארס 1948 בבייקרספילד אשר בפלורידה. קבוצת צעירים וצעירות, ישראלים ומתנדבים מחו"ל, החלו את הכשרתם הזריזה בדרך להפוך לטייסים אשר יוכלו להשתתף בהגנה על מדינת ישראל

טיסה בקופסא

סימולאטור מסוקי הסער החדש, שנחת בארץ לפני כמה חודשים, נחשב לאחד מהמתקדמים ביותר בעולם מאמני הטיסה. עם תמונת שטח ברמה הגבוהה ביותר ויכולות תנועה וסאונד המבוססות על נתונים שהוקלטו במסוקים אמיתיים של חיל-האוויר, הוא מאיים "להונות" אפילו טייסי מסוקי סער ותיקים. יצאנו לבדוק בעצמנו - הכצעקתו?