בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 161 (262) 22/02/05

כתבות

גבוה, רגיש ועצמאי

תגיות: מערך הבקרה

מלבד מטוסים, מסוקים וכטב"ם, מאייש חיל-האוויר את המרחב האווירי באמצעי תצפית מסוגים שונים הכוללים, בין השאר, את בלוני התצפית. סיור ביחידה המפעילה את בלוני החיל עבור היב"א (יחידות הבקרה האוויריות) הפרושות ברחבי הארץ, חושף כלי גדול ושקט המעניק נקודת מבט מיוחדת

שיר בן-אור | צילום: ליאור דיין

אם סוקרים את המגוון הרחב של אמצעי התצפית הקיימים במערך הבקרה בחיל-האוויר הישראלי, הרי שבלון התצפית, להלן 'הבלון', הוא אחד מהייחודיים שבהם. הבלון והיחידה המפעילה אותו נושאים עמם היסטוריה מרתקת, אשר דרכה ניתן לשקף את החלטות צה"ל וחיל-האוויר בעשור האחרון. אך זהו לא רק הבלון עצמו, אלא סיפורה של היחידה שאינו טריוויאלי: מדובר ביחידה הפועלת ממקומות שונים ומתפרשת על-פני כמאה קילומטר. הבלון עבר במהלך השנים שינויים רבים, כולל החלפת מערכות, הפלטפורמה והמכ"ם בשנה האחרונה. מדובר בעיצוב תפיסת מציאות ויישומה, גרסת חיל-האוויר.

מאז מלחמת המפרץ הראשונה, חל שינוי בראיית חיל-האוויר את הזירה סביב מדינת ישראל, הן בטווח הקרוב והן ברחוק. אמצעי נוסף היה נחוץ על-מנת לקבל את מלוא התמונה האווירית, בכל זמן ובכל מקום. כאן נכנס גורם נוסף לתמונה. מספר מפקד היחידה, רס"ן א': "היחידה הייתה אמורה לקום לפני מלחמת המפרץ הראשונה. מסיבות אלו ואחרות ההקמה של התשתיות החלה בספטמבר 1990, כאשר הבלון הראשון נופח במארס 1991". מאז עברו מספר שינויים על הבלון, היחידה והמפה העולמית.

יותר גדול מג'מבו

יעודה העיקרי של היחידה הוא השלמת התמונה האווירית, המורכבת מתמונת המצב של כלי-הטיס שטסים בשמיים, כפי שמרחיב רס"ן א': "הכוונה בתמונה אווירית היא קבלת תמונה של כל המטוסים שטסים עכשיו בשמיים, לראות אותם ולנתב אותם לגבהים שונים. עם כניסת הבלון, חלה קפיצת מדרגה בכל הקשור למידע עבור מטוסים מנמיכי טוס". הנתונים אותם אוסף הבלון מועברים באופן ישיר ליב"א (יחידות הבקרה האוויריות).

"האחריות שלנו באה לידי ביטוי ביצירת התמונה האווירית, על-מנת שתהווה בסיס לקבלת החלטות. כדי ליצור תמונה אווירית אנחנו צריכים לגלות מטרות ודבר זה נעשה בעיקר על-ידי אמצעי מכ"ם". אותו בלון נושא מכ"ם הוא בעל תפקיד מיוחד ביצירת התמונה האווירית. "המשימה המרכזית שלנו היא השלמת גילוי בגובה נמוך, המכוון בעיקר למטרות בדרום הארץ כולל אילת".

בעוד המכ"מים ביב"א הם מכ"מים קרקעיים הצופים כלפי מעלה, הרי שהמכ"ם על הבלון צופה מלמעלה למטה. מסביר רס"ן א': "אנחנו נמצאים בגובה שמטוסים שטסים בו עם מספר משימות מוגדרות אינם יכולים להבחין בפרטים הקטנים יותר ואנחנו רואים הרבה יותר דברים. מאז שנכנסנו לרמת הפעילות הזו יש הרבה יותר דברים שאנחנו מגלים. אלו דברים שהיום יותר ערים להם".

בגודל של 71 מטרים, גדול יותר ממטוס ג'מבו, קשה להתעלם מהעצם הלבן המשייט כדרך-קבע בשמיים. הבלון עשוי מסיבי דקרון-פוליאסטר בעלי ציפוי מיוחד. הוא עמיד למים, זליגות גז וקרינה אולטרה-סגולה.

הבלון עצמו קשור כל הזמן לכבל המחובר למערכת עגינה מיוחדת, או למערכת העגינה ישירות. מלבד החזקת הבלון, מספק הכבל את האנרגיה ואת התקשורת לבלון באמצעות סיבים אופטיים והוא מוחלף פעם בשלוש שנים. לכבל יש סיכוך, כך שגם אם ברק יפגע בכבל, הבלון לא ייפגע.

סא"ל מ', מפקד היב"א הדרומית: "זו מערכת מאוד יחודית, אין הרבה כאלה בעולם. אין הרבה ידע כזה ואנחנו לפחות המקום היחידי כרגע בעולם, בו מכ"ם מסוג זה נמצא על בלון כזה. היחידה גם צריכה להכשיר את אנשיה. הבסיס הוא בית-הספר והוא גם זה שיוצר את הניסיון המבצעי. במידה מסוימת, זה יוצר עומס מסוים משום שאתה כל הזמן מעריך את עצמך בחוג סגור".

רס"ן א' ממשיך: "מכיוון שהתפעול של הבלון באחריותי, יש ביחידה מספר מחלקות שנותנות מענה לכל הצרכים של הבלון. יש מחלקת מכ"ם שמטפלת בהיבטים האלקטרוניים, יש מחלקת מטאורולוגיה שדואגת לחיזוי מזג-האוויר ויש גם מחלקת מערכות, שמטפלת בציוד העגינה והיא מחלקת ציוד הקרקע שלנו".

מפריחים בלונים

כאמור, הופעל הבלון באופן פעיל מאז תחילת שנות התשעים. לאחר מספר שנות הפעלה, נוצר הצורך בהחלפת הבלון, כפי שמתאר רס"ן א': "המערכת הייתה מיושנת ולא התאימה עבורנו. לפני כחמש שנים החליטו לרכוש מערכת חדשה, כאשר המכ"ם שלה מתבסס על המכ"ם של מערכת ה"חץ". פשוט לקחו את המכ"ם, התאימו אותו אלינו ותלו אותו על הבלון". לפני כשנה נכנסו החלפים לשימוש: בלון גדול יותר וטוב יותר ומכ"ם משופר.

סא"ל מ' מתאר: "הבלון הוא בעצם פלטפורמה ועליו אפשר לשים כמעט את כל מה שאתה רוצה. חיל-מודיעין בחר לשים עליו מערכות מסוימות ואנחנו בחרנו לשים עליו מכ"ם. המכ"ם הוא של חברת 'אלתא' והוא אחד המכ"מים המתקדמים בעולם בתחומו. צריך להבין שהטכנולוגיה הזו של לשים מכ"ם על בלון היא טכנולוגיה מאוד מורכבת. היא מורכבת מפני שמצד אחד, הבלון צריך לדעת כל הזמן איפה הוא נמצא בדיוק, כי הוא זז ברוח. מכ"ם על הקרקע יודע כל הזמן איפה הוא נמצא. כאשר הוא משדר פעימה אלקטרו-מגנטית, זה פוגע במטרה וחוזר ואז המכ"ם יודע לחשב את המהירות, הזווית ויכול להגיד איפה נמצא המטוס. לעומת זאת, כשהמכ"ם זז, המצב שונה. קודם כל הוא צריך לדעת איפה הוא נמצא ורק אז הוא יכול לזהות את המטרה. לא מדובר רק על מיקום במישור האנכי. גם התנועות האלכסוניות של הבלון משפיעות על התמונה והמכ"ם צריך לדעת לתרגם גם את שינויי הזוויות האלו. זה אלגוריתם מאוד לא פשוט. כל גלגול של חצי מעלה יכול להביא לקפיצת גובה בתרגום של 5,000 רגל. זה סיפור לא פשוט וחברת 'אלתא' הצליחה לפתח מכ"ם וטכנולוגיית חישובים מתאימים".

הבלון והמציאות החדשה

התקפת הטרור של ארגון אל-קעידה על מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001, גרמה להערכת מצב מחודשת גם בחיל-האוויר הישראלי ובמערך הבקרה בפרט. המושג "טרור אווירי" קיבל משמעות חדשה. סא"ל מ': "מדינת ישראל התמודדה גם לפני ה-11 בספטמבר עם האפשרות לטרור מהאוויר ואל האוויר, אז אין פה איזה חידוש גדול מדי. ההפתעה היחידה בפיגועי ה-11 בספטמבר הייתה עוצמת הפיגוע. היכולת לרסק מטוסים הייתה קיימת ובוצעה בעבר. היכולת לחטוף מטוסים, היכולת לירות על מטוסים, גם זה קרה. כלומר, טרור אל האוויר ומהאוויר היה קיים תמיד. ה-11 בספטמבר הפתיע בעוצמה שלו וגירה את הדמיון של כל מי שרוצה לייצר פיגוע בפריים-טיים, בשידור ישיר. אז אנחנו לקחנו את זה באופן קצת שונה. ההשפעה הייתה חידוד של הנהלים הקיימים. צריך להבין שכאשר אנחנו מדברים על מגמות של הגנת מרחב אווירי, אז אפשר לקחת את זה לכל מיני כיוונים. המוטיבציה של ארגוני הטרור לבצע פיגוע רב נפגעים, מה שאנחנו קוראים לו מגה-פיגוע, כלומר - פיגועים שהם מעצבי מציאות ויוצרים מציאות חדשה. הדבר השני שצריך להבין זה שהמרחב האווירי בישראל מאוד קטן, עם פעילות כלי-טיס מאוד גדולה. חלק מהפעילות היא של חיל-האוויר, אבל יש לא מעט פעילות ספורטיבית אווירית, שגם היא פוטנציאל לאיום. אם מסתכלים, כמות כלי-הטיס הזעירים שמסתובבת בארץ היא ענקית. האחד-עשר בספטמבר יצר תהודה עולמית לפיגוע מהאוויר ומי שעשה את זה כבר יצר אפקט מאוד משמעותי בתודעה. זה האפקט התודעתי. מאז, כל מטוס קל שמתרסק, גורם לעצירת הנשימה של העולם, עד שמבינים האם זה היה פיגוע מן האוויר או שלא. הבורסות עוצרות. הרי מה קרה בגרמניה? טייס נכנס לתוך בניין משרדים כי הייתה לו תקלה במטוס הקל והוא לא הצליח להשתלט עליו. רגע, זה היה פיגוע, זה לא היה פיגוע? במשך חמש שעות כל העולם ניסה להבין מי נגד מי שם. לכן יש לנו צורך לזהות לא רק את כל מי שטס מבחוץ, אלא גם את מי שטס מבפנים והיכולת הזו קיימת בכל הארץ. התעופה הספורטיבית לא ממוכשרת כמו המטוסים הרגילים, היכולת לתקשר אתם, בגובה נמוך, היא לא תמיד טריוויאלית והמשמעת שלהם היא לא מספיק טובה. יש לנו יכולת אכיפה ואם צריך אנחנו רודפים עם F-16 אחרי מצנחי רחיפה. זה קשה, זה מסוכן אבל אנו מגינים על שמי המדינה.

"צד נוסף לעניין הוא המיקום הגיאוגרפי של ישראל. אנחנו מדינה שיש הרבה מדינות מסביבה, עם הרבה תעופה פנימית משלהן, תעופה שלא בקשר ישיר איתנו. זו תעופה שמאוד קרובה לגבולות המדינה, מה שמייצר מיד רמת איום מסוימת".

רס"ן א': "מבחינתי ההערכות המבצעית לא השתנתה. גם אז וגם היום אני צריך לדאוג לכך שהבלון יהיה זמן מקסימלי באוויר. מאחר והיום, לאחר מלחמת המפרץ וה-11 בספטמבר בפרט, השתנתה נקודת הייחוס לגבי כל מה שקורה במרחב האווירי שלנו. אז האיום המרכזי היה ממזרח וכל מה שהגיע משם. היום האיום העיקרי הוא טרור אווירי ולכן יש חשיבות גדולה מאוד לזמינות שלנו ולדאוג לכך שהמערכות שלנו יהיו באוויר. אנחנו משקיעים הרבה מאוד מחשבה בנושא הזה בשביל לגרום לכך שהבלון לא יהיה על הקרקע מכל סיבה שהיא".

עוד באותו מדור

מרחיקי ראות

הם מסתובבים למעלה ומחפשים את היעד. הם יכולים לראות ממרחק של עשרות קילומטרים ולכוון מטוסי קרב, מסוקי קרב וכוחות קרקעיים אל מטרתם. סיירי האוויר של חיל-האוויר נוטלים חלק חשוב בפעילות המבצעית של צה"ל מאז קום המדינה וביתר שאת בארבע השנים האחרונות. בסוף, הם גם מוצאים את כל מי ומה שצריך למצוא

מניפים את הדגל

מהו המקום בו נפגשים באוויר מטוסי-קרב בכמות גדולה, בו מותר לכולם לטוס מהר ככל שירצו ולהשתמש בכל טכניקה, פצצה או טיל העולה על רוחם? זה, כמובן, יכול להיות רק "דגל כחול" - סדנת הקרב הגדולה ביותר של חיל-האוויר. צוות הבטאון הדרים עד לבסיס עובדה כדי לראות מה קורה כאשר כל-כך הרבה מטוסי F-16, F-16I ו-F-15 נפגשים בקרב-אוויר המוני ומה תהיה התוצאה הסופית. נקודת המוצא: אף אחד לא מוכן לחזור הביתה מבלי לנצח