בטאון חיל האוויר

ביטאון
גיליון 159 (260) 25/10/04

כתבות

למנצח שיר מזמור

אריך טייך ז"ל, מייסדה ומפקדה הראשון של תזמורת חיל-האוויר ליווה את חיל-האוויר במשך 35 שנים. סיפורו של האיש יוצא הדופן הזה, נמתח מגרמניה הנאצית ועד לבסיסי חיל-האוויר והוא סיפורן של שתי האהבות הגדולות שלו - מוסיקה וחיל-האוויר

טל בר-אל

השנה היא 1948, התאריך הוא ה-29 במאי. חיל-האוויר הישראלי שזה עתה הוקם חוגג מאורע חשוב: הקמת טייסת הקרב הישראלית הראשונה. באופן סמלי, באותו היום, חגגו בחיל-האוויר מאורע נוסף: הקמת תזמורת חיל-האוויר הראשונה בניצוחו של אריך טייך. כיום, כבר לא אומר השם הזה דבר לחיילים הצעירים בחיל-האוויר, אולם פעם, לפני שמישהו חזה את תופעת הלהקות הצבאיות ו"כוכב נולד", היה מדובר בכוכב ענק ולא רק בקרב קהילת חיל-האוויר. אריך טייך ותזמורתו היו מוכרים לכול.

באותו היום, בשנת 1948, נערך האירוע הראשון של מטה חיל-האוויר במלון "הירקון" בתל-אביב. אריך טייך ושמיניית הנגנים שלו הנעימו את זמנם של ראשי חיל-האוויר דאז, ושושנה דמארי, עדיין על תקן תגלית חדשה, שרה שיר שהפך במהרה ללהיט: "כלניות".

שלושה חודשים אחר כך התייצב אריך טייך בפני קצין המיון וכאשר נשאל לתפקידו, ענה: מנצח תזמורת חיל-האוויר. כאן מתחיל סיפורה של התזמורת, אולם סיפורו של טייך מתחיל הרבה לפני הקמת חיל-האוויר הישראלי ונמשך הרבה אחרי כן. במשך 35 שנים ליווה האיש המופלא הזה את החיל עד למותו הטראגי, אולם גם מותו לא קטע את מנגינתו.
 
המקצוע: "חלוץ מוסיקאי"

"ילד הפלא" אריך טייך נולד בשנת 1908 בהמבורג, גרמניה. "הוא היה ווירטואוז מגיל ארבע", מתארת בתו, נעמי טרומן ומספרת שניגן על כל כלי הנשיפה, על אקורדיון, כינור ופסנתר. כל שנות ילדותו ונערותו עסק במוסיקה, סיים את לימודיו ב"קונסרבטוריון בראהמס" ובגיל 17 כבר ערך סיבובי הופעות בכל רחבי אירופה עם תזמורתו - "טייך אורקסטרה". לאחר מכן הפך ליו"ר "אגודת המנגנים היהודים" בהמבורג. החיים זרמו על מי מנוחות והכל צפו עתיד מזהיר לטייך הצעיר, עד אשר עלו הנאצים לשלטון בשנת 1933. בחודש אוקטובר של אותה שנה קיבל טייך מכתב ובראשו צלב קרס, חתום על ידי ד"ר ליי, ראש "ארגון העבודה" הנאצי, שהודיעו כי מעתה והלאה אין הוא רשאי להופיע עם תזמורתו. טייך, שהבין את הרמז, ביקש לעלות לארץ-ישראל. במשרד הרישום של הסוכנות היהודית הובהר לו כי זקוקים לחלוצים, לא לתזמורות שעשועים. בראיון משנת 1978 אמר על כך טייך: "אני, לתומי, חשבתי שהארץ זקוקה לכל מיני אנשים: לחלוצים, אבל גם לאנשי מקצועות חופשיים וגם לנגנים". ואכן, בסרטיפיקאט שהונפק לו בסופו של דבר הופיע תיאור המקצוע: "חלוץ מוסיקאי".

עם הגעתו ארצה התיישב טייך בחיפה והחל בהקמת תזמורת חדשה. התזמורת שהקים כללה נגנים שהכיר באירופה ועלו ארצה. התזמורת ניגנה ב"קזינו בת גלים", שנחשב אז למרכז בידור של המזרח התיכון כולו. באותה תקופה ייסד טייך את ארגון המנגנים הישראלי ועמד בראשו. התזמורת הלכה וצברה מעריצים ובשנת 1941 עבר טייך לתל-אביב והחל להופיע עם תזמורתו במסגרת ענף ההווי והבידור של הצבא הבריטי. על כך סיפר: "נשאנו באהבה את יחסם המתנשא של הקצינים הבריטיים, רק בשל תודעת השליחות שלנו. ה'הגנה' הורתה להמשיך לעבוד בשביל הבריטים, אז זה מה שעשינו". שנה לאחר מכן כבר הפכה התזמורת לתזמורת של מחתרת ה'הגנה'. על מנת שלא לעורר את חשדם של הבריטים לבשו חברי התזמורת את מדי המשמר האזרחי ולטייך הוענקה דרגת "קפטן", לשם הייצוגיות. באחד מימי שישי, בשנת 1944, ניגנה התזמורת בצריף "הוועד למען החייל" ברחוב הירקון בתל-אביב. התוכנית שודרה ברדיו וכונתה בפי החיילים הבריטיים "דה ארק" - תיבת נוח. תוכנית רדיו זו שודרה בכל יום שישי מאותו היום והלאה במשך 31 שנים ונחשבה לתוכנית פופולרית ביותר.

כאמור, במאי 1948 הופיע טייך עם תזמורתו לאחר שהתבקש להקים תזמורת לחיל-האוויר. בקשה זו התיישבה יפה עם תפיסת עולמו של טייך, כפי שמספרת בתו נעמי. "הוא אמר שהחיילים צריכים שיהיה להם בידור", היא נזכרת. "תמיד טען: אם רוצים שהחיילים יבצעו את המלאכה כהלכה - צריך לבדר אותם. זה היה ה'אני מאמין' שלו". ואכן, במשך 35 השנים הבאות זכה טייך לבדר אינספור חיילים.

סימפטיה וכושר אלתור

כאשר הוקמה תזמורת חיל-האוויר כבר היה אריך טייך שם דבר. מהר מאוד צברה התזמורת פופולריות וטייך, שקיבל עם גיוסו דרגת "פקד אוויר", הפך לאדם מוכר היטב בחיל. ב-1949, עם סיום מלחמת העצמאות, השתחררו חיילים רבים מהתזמורת. טייך, שהתגעגע לצלילים העשירים שהפיקה תזמורתו כשהיתה גדולה יותר, החל לחפש בקדחתנות כשרונות צעירים בגיל הגיוס. הוא נאבק על מנת להוציא חיילים מיחידותיהם ולספחם אל התזמורת והיה אף מתיידד לשם כך במכוון עם קצינים בחיל העוסקים בכוח-אדם. מפקדים כבר הכירו אותו וידעו שעם אריך טייך לא מתווכחים וכך אסף אליו טייך כשרונות רבים במהלך השנים. הקריטריונים של טייך לקבלת נגנים וזמרים לתזמורת היו יוצאי דופן: "צריך להסתכל על הבנאדם" אמר פעם בראיון, "שיהיה קודם כל מתאים לחיל-האוויר. מלא מרץ, חבר'המן, בעל הופעה, בעל בטחון עצמי, חופשי. שיהיה לו רצון ולו גם בתנאים לא רגילים. פחות חשובים הבירוקרטיה והציונים הטובים, יותר חשובים הסימפטיה וכושר האלתור". מן ההיסטוריה אנו יכולים רק ללמוד שטביעת העין של טייך אכן הוכיחה את עצמה.

בשנותיה הראשונות הלכה התזמורת וגיבשה את סגנונה: הרבה ג'אז ("היה זה הסגנון האהוב עליו ביותר", מספרת נעמי), שירי לכת ואילתורים. "תזמורת חיל-האוויר היא תזמורת לכל הצרכים, ובנויה במיוחד לכך" התגאה טייך באחד הראיונות. "מעולם אין אנו קובעים רפרטואר מראש. אנו מוכנים לכל וכשאנו מגיעים למקום, רואים את הקהל, האולם, מצב המיקרופונים וכל יתר הגורמים המרכיבים יחד אווירה - אנחנו מחליטים מה לנגן". ואכן, היה זה ייחודה של התזמורת שהפך אותה לכה מבוקשת תוך זמן כה קצר. עזר ויצמן נמנה עם מעריציו הגדולים ביותר של טייך ובאלבומיו ניתן למצוא ברכות רבות החתומות בלבביות "ראומה ועזר ויצמן". יחד איתן מתוייקים ברכות ומכתבי תודה ממפקדי חיל-האוויר, יחד עם רמטכ"לים, שרי ממשלה ורבים אחרים.

תזמורת חיל-האוויר ליוותה את החיל לא רק בכל האירועים והשמחות, אלא גם במהלך המלחמות. חברי התזמורת נסעו בטרמפים במקום בהסעות מסודרות, הופיעו על משאיות במקום על במות ובכל זאת - עברו מבסיס לבסיס ברחבי הארץ וביקרו בכל חזית היכן שהיו חיילים והרימו את המוראל.

חוליית קרחים מופיעה בבסיס תל-נוף

תזמורת חיל-האוויר הוציאה מתוכה כשרונות רבים, שחלקם אף המשיכו לקריירה מוסיקלית משגשגת ושמותיהם מוכרים עד היום. בין בוגריו של טייך ניתן למצוא את פרדי רורה, דני גוטפריד, כרמלה קורן, עדנה גורן, אהרל'ה קמינסקי, איתן מסורי, אודי שפילמן, דוד קריבושי, איתמר לובצקי ועוד רבים וטובים. כולם נושאים איתם חוויות וזכרונות מתקופת שירותם בתזמורת - רגעים מרגשים, משעשעים ויוצאי דופן ובעיקר זוכרים הם את האדם המיוחד ששלט בהם ביד רמה, אך אוהבת. לאיתן מסורי, ששירת בתזמורת כזמר ופסנתרן בין השנים 1969-1972, זכורות השנים בתזמורת כשנותיו היפות ביותר. "אין רגע שאינני זוכר משלוש השנים הללו", הוא אומר, "צברתי שם חוויות מדהימות." מסורי נבחר לשרת בתזמורת על ידי עזר ויצמן בעצמו, כאשר הופיע בתל-אביב עם להקתו מספר חודשים לפני הגיוס. "ויצמן ראה את ההופעה ואמר: 'אני רוצה את הבחור הזה בתזמורת חיל-האוויר'".

"התזמורת הייתה ה'בייבי' של החיל. כל שנה במסדר הכנפיים היינו מופיעים בפני כל ראשי החיל וזה נחשב ליום הגדול של התזמורת. אריך היה מצפה ליום הזה בכליון עיניים וההתרגשות שלו בהופעות האלה היתה יוצאת דופן. אי אפשר לשכוח גם את מסיבות הטייסים, שהיו הדובדבן שבקצפת, אולם חוץ מהאירועים הללו הופענו גם יום יום בבסיסי החיל השונים. לפעמים היינו יוצאים ביום ראשון בבוקר, עוברים בכל בסיסי חיל-האוויר במשך השבוע ומופיעים בכל אחד מהם וחוזרים רק בשישי לפנות בוקר. את סיבובי ההופעות האלו אהבתי כמו שלא אהבתי הופעות מעולם". כשמסורי נזכר באריך טייך, הוא מתרגש מאוד. "אני מבין עכשיו שאולי האהבה הגדולה שלי לתזמורת היתה בזכות האדם הזה", הוא מספר, "היה בו משהו אבהי כלפינו. הוא היה אדם שרצה שהכל יעשה על הצד הטוב ביותר. היו לו את הכעסים שלו, כמובן, אבל תמיד הוא השרה הרגשה כייפית בתזמורת. אני זוכר איך היינו מופיעים באירועים עד לפנות בוקר וכשכבר היתה לנו הזדמנות לישון הוא היה מתקשר אליי בשמונה, תשע בבוקר ושואל: 'נו, איך היה אתמול?'... אפילו את זה קיבלתי בהבנה".

מסורי מספר על אירוע מרגש במיוחד שנחקק בזכרונו, במהלך הופעה חשובה שנערכה במעמד ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל דאז: "אני זוכר את גולדה מאיר, משה דיין ודוד אלעזר נכנסים בשורה לאולם. התזמורת עמדה וניגנה מארש כניסה מדהים, כל החיל עמד על הרגליים. שלושת האח"מים צעדו מעין צעידת מארש לפי הקצב ואריך, שהתרגש מאוד, פשוט סובב את גבו אל התזמורת והחל לנצח על הצעדה שלהם. לעולם לא אשכח את הבעת פניו באותו הרגע".

מסורי מספר על מנהגו המשעשע של טייך לכתוב לחברי התזמורת הוראות על לוח שהיה תלוי על הקיר. בכל יום ציפתה לחברי התזמורת רשימת הוראות ומטלות בעברית קלוקלת, שהם למדו לפרש טוב כל כך. "אתמול בערב חצוצרן לא טוב", "מחר מתופף שאיחר יבוא ב-00:14 במקום ב-00:15". לאחר שגילחו חצי מחברי התזמורת את שיער ראשם, מעין מחאה היתולית כנגד הרס"רים שדרשו מהם תספורת תקנית, זכו חברי התזמורת להוראה על הקיר: "היום חוליית קרחים מופיעה בבסיס תל-נוף", נזכר מסורי בחיוך.

ההצגה חייבת להימשך

נעמי, בתו של אריך טייך, מספרת על אבא קפדן מאוד ואוהב מאוד. "הוא היה מאוד דואלי. על הבמה הוא היה שחקן בלתי רגיל, חייכן ובדרן. בבית הוא היה אדם מאוד רציני, פרפקציוניסט. אנחנו, שלושת ילדיו, היינו 'חיילים מצטיינים'". הוא הקפיד תמיד על שיעורי בית, אני ניגנתי על פסנתר ואקורדיון ואחי, שלא התעניין במוסיקה, היה אלוף הארץ בשחמט. הכל היה צריך להיות פרפקט - חינוך יקי טיפוסי. אבל עם כל הדרישות שלו מאיתנו, הוא נתן מעצמו המון והרעיף עלינו הרבה אהבה. מדובר באדם שמעולם לא היה בבית בלילות, אדם שהסתובב בשדות קרב באופן קבוע ולמרות זאת היה מתעקש לשמור על המשפחתיות ולהקדיש לנו את מעט הזמן שהיה לו". נעמי מספרת שהיא ושני אחיה ביקשו להצטרף לכל אירועי חיל-האוויר בהם הופיעה התזמורת, אולם טייך סירב והסכים לקחת אותם רק לאירועים שהיו פתוחים לקהל הרחב. "לא קיבלנו יחס מיוחד", היא אומרת, "בדיוק כפי שהוא לא דרש לעצמו יחס מיוחד. רק בגיל מאוד מבוגר, אחרי שהופעל עליו לחץ גדול מאוד מצד המשפחה ומצד חיל-האוויר, הסכים אבי שיהיה לו נהג וגם אז דאג לנהג יותר מאשר לעצמו".

נעמי זוכרת סיפור מיוחד מתקופת פיקודו של אביה על התזמורת: "באחד הימים, כאשר הופיעה התזמורת ב'תיבת נוח', עברה המשאית של חברי התזמורת תאונה ואף אחד מחברי התזמורת לא הגיע להופעה. הצופים כבר קנו כרטיסים והחלו להגיע לאולם ואבי, שלא רצה לאכזב את הקהל, ניגן באותו הערב על שבעה כלי נשיפה ויצר תוכנית אמנותית מהממת. עד הרגע האחרון הוא לא סיפר לאף אחד שהיתה תאונה והקהל לא ידע דבר. כזה אדם הוא היה - האמין תמיד שההצגה חייבת להימשך". מקרה אחר זכור לה מתקופת מבצע סיני: "אבי הופיע אז עם התזמורת בחזית. כאשר חזר מההופעה הביא איתו הביתה המון פתקים בהם כתבו חיילים דרישות שלום למשפחותיהם. גרנו אז במעוז אביב, בקושי היה אז טלפון והוא הריץ אותי לכל מי שרק היה אפשר כדי למסור את הפתקים. היה לו כל כך חשוב לשמח את החיילים, כאילו היה זה הבן שלו שם בחזית". כאשר מבקשים מנעמי להגדיר את אביה במשפט אחד, היא עונה מבלי לחשוב פעמיים: "נאה דורש, נאה מקיים". לדבריה, המורשת החשובה ביותר שלו לחיל-האוויר ולצבא בכלל היא מורשת התרבות. "הוא תמיד אמר שחייל טוב לא חייב להימדד בקרב ושחייבים גם תרבות בצבא", היא אומרת. "הוא בכלל לא הבין איך אנשים יכולים להתייחס לתזמורת בזלזול. הרי אי-אפשר רק לצעוד שמאל-ימין, צריך גם משהו לנפש".

35 שנות תזמורת

אריך טייך ניצח על תזמורת חיל-האוויר במשך 35 שנה. הוא פיקד על מאות נגנים, התקדם בסולם הדרגות עד לדרגת סא"ל והפך לאחד הסמלים של החיל. "מפקדי החיל נהגו לומר שהם אמנם מתחלפים כל ארבע שנים, אבל אריך טייך תמיד נשאר בחיל", מספר בנו, אלי טייך. גם בגיל 74 עוד אחז בשרביט המנצחים באותה ההתלהבות שהיתה בו בגיל 17. הקריירה הארוכה של טייך, שיכולה הייתה להימשך עוד שנים, נקטעה באופן טראגי באחד מימי חודש אפריל בשנת 1982. בערב חג הפסח, נסעו טייך ואישתו לדרום על-מנת לנפוש במהלך החג. בצומת בית קמה איבד לפתע טייך את השליטה על ההגה ופגע באוטובוס שחנה באותו הזמן בשולי הכביש. אשתו של טייך נהרגה במקום. טייך עצמו ספג פגיעות קשות ולאחר התאונה שהה במשך שנה במרכז השיקום בית לווינשטיין, עד שנפטר מסיבוכים שיצרו פגיעות התאונה. "גם בתקופת שהותו בבית לווינשטיין, על ערש דווי, נהג אבי לשאול באופן קבוע על התזמורת, האם הופעותיה מוצלחות והאם מגיע הרבה קהל" מספר בנו אלי. "הוא חי את התפקיד עד רגעיו האחרונים".

עוד באותו מדור

תצוגת תכלית

בימים אלו נחתם שלב ניסויי הטיסה של ה"שרף" בשדה הניסוי של "בואינג" באריזונה, באיזור מבודד המשמש לניסויי חימוש. גיחת הניסוי האחרונה היתה גיחת ירי טילי לייזר ומכ"ם. כל ארבעת הטילים שנורו השיגו פגיעה מדוייקת וישירה במטרה. התרשמותו של רס"ן ע', טייס הניסוי הישראלי, מהמסוק טובה מאוד. לדבריו המסוק החדש הרבה יותר ידידותי למשתמש ממסוק האפאצ'י (פתן) עליו הוא מבוסס.
ניסוי ראשון של הטלת פצצת SDB ממקל"ט x-45

בייבי בום

כתבה זו מבוססת על מקורות גלויים

מיזעור. פעולה זו אינה הראשונה שעולה בדמיון כאשר מדובר בפצצות. למרות זאת, הדור החדש של הפצצות האמריקאיות הולך לכיוון של הקטנת המימדים והגברת היעילות. הן מאתרות את היעד, נכנסות מהחלון וסוגרות חשבון