בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 167 (268) 27/02/06

כתבות

קו ההגנה

תגיות: הגנה קרקעית

ההגנה הקרקעית על בסיסי חיל–האוויר הייתה משימה מורכבת מיום הקמת החיל. בעקבות התגברות נפח האיומים על בסיסי החיל בשנים האחרונות, עבר מערך ההגנה הקרקעית שידרוג מקיף אשר מטרתו האחת והיחידה היא חסימה הרמטית של כל הפרצות הקוראות ולא רק לגנבים

נינה מינדרול | צילום: ליאור דיין

מאז ומעולם נחשבו שדות–תעופה צבאיים ליעדים אסטרטגיים ומטרות מועדפות. כבר ביוני 1949 פנה מפקד חיל–האוויר דאז, האלוף אהרון רמז ז"ל, לרמטכ"ל רא"ל יעקב דורי ז"ל, בבקשה להכריע על מי תוטל האחריות להגן על בסיסי חיל–האוויר: החיל עצמו או כח צה"לי אחר. כעבור שלוש שנים בהן התגבשו החלטות ותכנונים לגבי ההגנה הקרקעית של הבסיסים, הוחלט שהאחריות תהיה של אגף מבצעים מטכ"לי והוקצו לשם כך מספר גדודי חי"ר. בשנת 1954, בעקבות מיסוד מפקדת חיל–האוויר, נוצר בחיל תפקיד חדש: קצין אבטחה חילי (שהפך בהמשך לקצין התגוננות קרקע חילי וכיום הוא נקרא רע"ן הגנה–קרקעית). תחת פיקודו של ראש מטה חיל–האוויר היה הקצין אחראי על תכנון התעסוקה והאימונים של גדודי החי"ר שהיו כעת תחת פיקודו של חיל–האוויר וכן הנחה מקצועית את בסיסי החיל בנושא אבטחה באמצעות קציני אבטחה בבסיסים.
במהלך מלחמת יום–כיפור נערכו מספר נסיונות פשיטה של כוחות קומנדו מצריים על יחידות ומתקני חיל–האוויר ובעקבות כך נוצרה ההבנה כי יש לחזק את מערך ההגנה–הקרקעית. לאחר דיונים רבים, שינוי שם המערך למפקדת הגנה–קרקעית (מה"ק) והעברת סמכות המטה בתחום האבטחה בחיל–האוויר אליה, הורחב תחום אחריותה גם לפיתוח אמצעי לחימה והצטיידות. במהלך מלחמת לבנון עסק מערך ההגנה–הקרקעית בפעילות אינטנסיבית שכללה ליווי שיירות בלבנון, אבטחת מנחתים ומתקן הכליאה "אנצאר" ושמירה על שדות–תעופה בארץ. עקב בעיות תקציביות הוחלט לקצץ את תקן האל"ם של מפקד מה"ק הוא הוכפף בשנת 1987 למפקד כוחות הנ"מ והתקן ירד לדרגת סא"ל. אולם לקראת סוף אותה שנה, התרחשו שני ארועים קשים שהביאו למפנה בתחום: "ליל הגלשונים" במהלכו חדרו שני מחבלים לשטח מדינת ישראל על גבי גלשוני אוויר וביצעו פיגוע במחנה צה"ל ותחילת האינתיפאדה הראשונה. שני ארועים אלה המחישו באופן בולט את האיום על בסיסי חיל–האוויר והעלו את רמת המודעות בצה"ל לחשיבות ההגנה–הקרקעית. בעקבות אירועים אלו מוסד נושא תורת–הלחימה, האמל"ח, ההדרכה וכשירויות הגדודים.

בסיס ושכנים סביב לו

במהלך השנים האחרונות, בעיקר מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית והתחזקות פעילותם של ארגוני הטרור, הוחלט שיש להגביר את האבטחה סביב בסיסי חיל–האוויר מכיוון שהם מהווים יעד אסטרטגי לפעולות עוינות. פעילויות האבטחה מאוגדות במסגרת תוכנית חיילית שקיבלה את השם 'משמר חכם'. רס"ן צחי פז, עד לאחרונה מפקד גף הגנ"ק בבסיס נבטים, מסביר: "בשנים האחרונות, לנוכח התגברות הטרור, התקבלה החלטה לתת את הדגש בנושא הגנ"ק. התכנונים והדיונים החלו כבר לפני מספר שנים במהלכן הוחלט מה הם השיפורים שיש להכניס לבסיסי החיל ובאיזה עדיפות נמצא כל בסיס. בנוסף, הבסיס עומד לעבור שינוי משמעותי עם המעבר של בסיס לוד לפה וערכו יעלה עם הגעת המטוסים החדשים ויכולות מטוסי–הקרב והכי חשוב - אי אפשר להתעלם מהבעייתיות של הסביבה שלנו. אני לא חושב שיש בסיס שמוקף בכל–כך הרבה מוסלמים שיושבים סביב הגדר כמו אצלנו. אנחנו מנסים לשמור איתם על יחסי שכנות טובים, נפגשים איתם, מזמינים אותם אלינו ומתארחים אצלם אבל בסופו של דבר היחסים מאוד מורכבים".

הדאגה בנבטים לגבי איומים קרקעיים אינה חסרת בסיס. בשנים האחרונות היו בבסיס ובסביבתו מספר ארועים שהוכיחו שהאיום אכן קיים ועד כמה חשוב ללמוד כיצד להמנע ממנו בעתיד. "היה מקרה של סכסוך בין חמולות בדואיות שיושבות לנו ליד הגדר. חמולה אחת רצתה להפליל את השניה ופשוט נכנסה לבסיס ועשתה עקבות שמובילות לבית של החמולה השניה", מספר רס"ן פז, "היה גם מקרה של איזשהו עבריין שהחביא בחורשה בבסיס סמים או משהו כזה ורצה שבעצם נשמור לו על זה כי הוא ידע שאף אחד לא יבוא לחפש את זה בתוך הבסיס. היה גם ירי בצומת מסטיק שקרוב מאוד לבסיס ולפני כשנה וחצי נתפסה פה חוליית חמאס בישוב כסיפא".

עיניים בכל מקום

מבין השינויים הרבים הנמצאים בתכנון, ישנם כאלה אשר כבר נכנסו לשימוש מבצעי בעוד אחרים יכנסו לשירות בחודשים הקרובים. אחד השינויים החשובים והמשמעותיים ביותר היה החלפת מכ"ם. המכ"ם הקודם נמצא בחיל–האוויר מתחילת שנות התשעים ולפני כשנה  הוחלף על–ידי מכ"ם הנחשב מתקדם יותר ופועל 24 שעות ביממה. "המכ"ם הוא למעשה העיניים שלנו. עקרון הפעולה שלו מתבסס על זה שהוא כל הזמן מסתובב ושולח גלי רדיו", מסביר רס"ן פז, "כשהגלים שהוא שולח פוגעים באוביקטים הם מוחזרים בחזרה ומציגים נקודה על המסך בחדר השליטה". בחדר זה, המהווה למעשה חדר מלחמה של ההגנ"ק, יושבות מפעילות המכ"ם (מוכ"מות) ועוקבות כל הזמן אחרי הנקודות שמופיעות על המסך. "אנחנו בעצם צריכות לזהות כל תנועה, רגלית או על גלגלים, בשטח הבסיס והגדר שלו", מסבירה סמלת שירן מלול, מוכ"מת בנבטים, "כאשר מופיעה נקודה אדומה זה אומר שזה אובייקט שזז. אנחנו צריכות לעקוב אחריה ולהחליט האם זו מטרת אמת או שווא". למוכ"מות יש אפשרות לשמוע את המתרחש במקום בו נמצאת המטרה וכך הן יכולות לזהות האם מדובר בחיה, אדם או רכב. במידה והזיהוי אינו ברור או שיש סיכוי שמדובר באיום, מופעלים כוחות מבצעיים ביניהם גשש, על–מנת לבדוק מה קורה בשטח. המכ"ם מופעל כמעט בכל גבולות המדינה על–ידי יחידות שאינן שייכות לחיל–האוויר ורק בדרום הוא מופעל על–ידי חיל–האוויר. "הוא קולט למעשה כל תנועה שזזה על הקרקע", מסביר רס"ן פז. יחד עם המכ"ם תותקן גם מצלמה ארוכת טווח שתוצב לידו ותשקיף על הבסיס כולו. "המצלמה הזו מחוברת למכ"ם ובעצם מראה כל זיהוי שלו. בנוסף למכ"ם משוכלל ואמצעי תצפית, קיימת גדר אלקטרונית שמתריעה על כל ניסיון חדירה", מסביר רס"ן פז. "חוץ ממנה יש גם מצלמות לטווח בינוני וקצר שהותקנו ברחבי הבסיס ולאורך הגדר. אני יכול לומר לך שתהיה פה תוספת גדולה מאוד של המצלמות האלה".

אמצעי גילוי נוסף הוא גלאים טקטיים. "מדובר בחיישנים שימוקמו בכל מיני נקודות בשטח לאורך הגדר", אומר רס"ן פז. "זו היא מערכת קצת פחות מתקדמת ממצלמות למשל, אבל היא עדיין נותנת אינדיקציה". דרך נוספת, אולי היעילה ביותר להגנה על גבולות הבסיס, היא גדר אלקטרונית חדשה ומודרנית שהותקנה בימים אלו לאורך הבסיס. "כלומר", אומר רס"ן פז, "שיחד עם האמצעים הרבים יהיו בבסיס מספר חגורות הגנה קרקעית".

גשש, את הכל הוא חש

שינוי משמעותי נוסף המתוכנן בבסיס נבטים הוא כלב מרדף. "יש שני סוגי כלבים. יש את כלבי הגדר", מבאר רס"ן פז, "ויש את כלב המרדף שזה כלב מאומן ברמה גבוהה מאוד שצמוד לכלבן. הכלבים האלה אמורים למעשה לערוך סיורים לאורך הגדרות יחד עם הכלבן, לקפוץ יחד עם כיתת הכוננות במקרה של ארוע ולעזור להם ליירט את המטרה".

בנוסף ישופרו מכשירי הקשר שיש לנהגים וללוחמים של ההגנ"ק על–מנת להקל על התקשורת ועל העברת המידע. בקרת הכניסה לבסיס תעלה מדרגה ותהיה קפדנית יותר וגם  ציוד כיתת הכוננות ישופר. רס"ן פז מביא דוגמה לאחד השיפורים: "כל גף קיבל מספר פנסים מאסיביים ועמידים שעלות כל אחד מהם היא כמעט אלף שקל".
אמצעי הגנה נוסף ובולט במיוחד שיש לבסיס נבטים הוא הגששים שלו. "הם אלה שמסתכלים כל הזמן על שביל הטשטוש כדי לבדוק שאין עקבות של חודרים ובודקים את הגדרות כדי לוודא שלא הייתה פריצה. אם הסיור עבר וראה פרצה, מייד מזניקים את הגשש והוא מאמת או שולל את החדירה לבסיס. הוא מסתכל על העקבות ומזהה אם מדובר בבעל–חיים או באדם ואם זה אדם אז האם הוא ילד או מבוגר וכמה הם היו ומתי זה קרה. לא סתם בצבא כל הגששים הם בדואים. אם אני אלך עכשיו לקורס גששים לעולם לא אצליח לרכוש את הידע שיש להם". הרעיון לגייס בדואים לתפקיד גששים בצה"ל התגבש כבר בשנות החמישים ובסוף שנות השישים נפתח בית–הספר לגששים בלכיש. "להיות גשש זה קודם כל להיות מהשטח, צריך לבוא מהשטח ולכן מעדיפים בדואים", מסביר רס"ל יוסף אלאטרש, גשש בכיר מנבטים. גם אביו היה גשש ושלושת אחיו משרתים עכשיו בצה"ל, גם הם בתור גששים. "עבודת הגשש קשה מאד. אם חוליה של מחבלים רוצה לחדור לשטח מדינת–ישראל היא אוספת מודיעין ובדרך–כלל יכולה לגלות בקלות שיש גשש".

לחיל–האוויר מגיעים גששים עם הרבה ותק וניסיון בתפקיד. רס"ל יוסף, למשל, הספיק לשרת כבר בקווי בט"ש (בטחון שוטף) בדרום הארץ, בגבול מצרים ובעזה. כמו כל חייל בדואי שמשרת בצה"ל, גם רס"ל יוסף התנדב לשירות הצבאי. "ידעתי שאני הולך להיות גשש ורציתי את זה. ההורים שלי תמכו מאוד בהחלטה שלי להתגייס" הוא מספר, "אבא שלי היה גשש והגשש השני בנבטים גם הוא מהשבט שלי ובכלל, שמונים אחוז מהשבט שלי משרתים במערכת הבטחון, חלק בצבא וחלק במשטרה אז בחרתי להתגייס". רס"ל יוסף משרת בקבע ומתכנן גם להמשיך בעתיד, "אני מאוד אוהב את זה ונהנה. אני בנבטים שלוש שנים ואני מרגיש פה ממש כמו בבית. חלק מהמשפחה".

לתפוס את כולם

"יש לנו תוכנית אימונים ותרגילים מסודרת מאוד שאנחנו עושים לעצמנו. אנחנו מרכיבים אותה כחצי שנה מראש והיא כוללת שנים-שלושה תרגילים בשבוע", אומר רס"ן פז, "מדובר בתרגילים ברמת הגף שמטרתם לבדוק את תקינות פעילותם של האמצעים האלקטרוניים והצוות. למשל, שולחים חולייה שמביימת אויב אל מול המצלמות ובודקים את הערנות של הסמב"ציות, את אופן הכוונת הכוחות למקום, את עבודת הגששים ולמעשה את התפקוד של הגף כולו".

בנוסף לתרגילים הקטנים נערכים בגף ההגנ"ק אחת לחודשיים גם תרגילים גדולים יותר בשיתוף–פעולה עם יחידות אחרות. "אלה תרגילי פשיטה. כל פעם יחידה אחרת מנסה לפרוץ לנו לבסיס. היו כאן כבר השייטת, צנחנים ועוד רבים אחרים". נזכר רס"ן פז, "הבסיס שלנו ממוקם במקום מאוד נח לכל היחידות הירוקות כי יש פה שטחי ניווטים אז יחידה שבאה לנווט מקבלת גם הזדמנות לפשוט עלינו".

בתרגיל כזה, שנערך לאחרונה, פשט על בסיס נבטים כח של בית–הספר לחי"ר של חיל–האוויר. נסיון החדירה הראשון היה בסביבות השעה רבע לעשר בלילה. "המצלמה קלטה אותם, נשלחו כוחות רבים לאגף אותם, יצרנו עליהם לחץ בעזרת זרקורים וכוחות קרקעיים ובסופו של דבר הם נתפסו. במקרה של ארוע אמת היה נשלח אלינו גם סיוע של מסוק על–ידי המטה, מפטרל מעלינו והיה עוזר לנו מאוד. בעקרון יש הרבה לקחים, אבל מה שהכי חשוב זה להבין שיכולות ההגנה הקרקעית שלנו ושל כל חיל–האוויר נמצאות כיום ברמה מבצעית, אמל"חית, טכנולוגית ואנושית במקום הרבה יותר טוב מבעבר".

עוד באותו מדור

נצחון הרוח של ספי

רס"ל ספי עודי, ראש צוות אחזקה בסימולאטור החדש בבסיס חצור, נפגע בצורה קשה ביותר בתאונת דרכים לפני כשנה. למרות שרופאיו לא העניקו לו סיכויים רבים, הפך סיפור שיקומו לסיפור הצלחה וכיום הוא כבר מתנדב מחדש בגף בחצור. בסיפור שלפניכם תמצאו הרבה תקווה, הומור ובעיקר הרבה כוח רצון

מלחמות כבר לא קורות בקיץ

במלחמה הבאה יצטרכו בסיסי חיל–האוויר להתמודד עם שלל תרחישים כמו נפילת טילים בעלי ראשי חץ מסוגים שונים, כמויות גדולות של פצועים והרוגים, מתארי טיסה יוצאי דופן, שריפות גדולות וזאת מבלי להזכיר את המצבים הפסיכולוגיים בהם ימצאו את עצמם חיילי הבסיסים האלה. על–מנת להיות מוכנים לכל, תירגלו בבסיס לוד שני ימי מלחמה חורפית