בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 155 (256) 01/02/04

כתבות

כחול פוגש כחול

טייסת "החרב המתהפכת" יצאה לאימון בו תרגלה צורות שונות של חילוצים. גולת הכותרת היתה שיתוף פעולה מיוחד עם חיל-הים בו תירגלו חילוץ פצועים מים סוף. ים ושמיים נפגשים

גיל שני | צילום: ליאור דיין

"איפה אני?" הייתה המחשבה הראשונה שעברה בראשי כאשר מצאתי את עצמי עומדת באמצע המדבר, מסביבי חולות, סלעים, הרים, אבנים ושקט. שקט נדיר ייחודי למדבר. השמש יוקדת מעלי, האוויר עומד ללא ניע. סגן ד', הטייס שעומד לידי, נראה עסוק, מביט סביב ורושם לעצמו בראש נקודות ציון, מה עברנו בדרך, האם אנחנו נמצאים ליד ישוב כלשהו, האם ניתן להבחין בדבר בולט באזור, אבל לי הכל מסביב נראה פחות או יותר אותו הדבר. הרבה הרים, סלעים וחול. ד' מביט בי, מיישר את הנשק על הגב, "בואי, נסתתר בנחל" הוא אומר לי. הנחל נראה כמו שביל טיולים ממוצע, לא צר מדי, מעט נמוך מגובה השטח ויבש, מאוד יבש. ירדנו בקפיצה קלה לתוך שטח הנחל. מצאנו עץ קטן, תחתיו אפשר להסתתר. זהו, עכשיו נותר רק לחכות לחילוץ. הרגשתי כמעט כמו טייסת נוטשת. כך התחיל היום באימון חיט"ן (חילוץ טייס נוטש) בטייסת "החרב המתהפכת".

ינשופים מאובקים

ד' הסביר לי שמתחת לעץ לא רואים אותנו והגיש לי את בקבוק המים שלקחנו איתנו. הוא קרא בקשר לחילוץ. אין מענה. "אולי הם מחוץ לטווח הקליטה", הוא שיער, "נחכה עוד קצת". התיישבנו. ד' הסיר את המעיל הירוק שלו והניח אותו על בקבוק המים, למנוע נצנוצים מיותרים למקרה בו גם האויב מחפש אחרינו. במקרה של נטישה אמיתית צריך להתחבא ולהסתיר כל דבר בולט בשטח. ד' ניסה לקרוא בקשר בשנית. ניסינו להקשיב לקולות הבוקעים מן המכשיר. אלו לא היו מסוקי החילוץ. מה ששמענו היו קולותיהם של טייסי קרב שכנראה היו בעיצומו של אימון קרב אוויר. הקשבנו קצת לנאמר בקשר וניסינו לקרוא שוב למסוקים. "תכוון אותנו אליך", קרא אחד הטייסים המחלצים בקשר. ד' ניסה להסביר להם היכן אנחנו נמצאים בעוד אני מתחילה לאסוף את חפצינו. בהיעדר מפה, ההסבר ניתן על- פי תוואי הדרך. ראינו כמה חממות לפני הנטישה וגם ישוב כלשהו. כשבידו האחת מכשיר הקשר הרים ד' את המעיל והפך אותו לצידו השני הצבוע בצבע כתום זוהר, צבע מאוד בולט. לאחר שהפך את המעיל הוא עלה בריצה מהנחל ונופף אותו מעל ראשו. במקרה שזוג המסוקים יעבור מעל, הצבע הכתום יסייע להם לאתר אותנו.

לפתע, מבין הרכסים הסובבים אותנו, הגיחו זוג מסוקי ינשוף שחורים. שני המסוקים זיהו אותנו וניגשו לנחיתה. ענן אבק גדול נפרס מסביבם והלך ונעשה סמיך יותר ויותר ככל שהתקרבו לקרקע, עד שהפכו כמעט בלתי ניראים. אט אט שקע ונמוג החול ודמות המסוק נראתה שוב. הם חיכו מספר דקות על הקרקע ליד הנחל ושוב ענן האבק כיסה אותם, הפעם תוך כדי התרוממות. ד' ואני נשארנו על הקרקע. על זוג המסוקים הבא שיגיע כבר נעלה.

זמן לא רב לאחר-מכן נחת זוג המסוקים השני. המכונאי המוטס יצא מהמסוק וכיוון אותנו. התקרבנו אל המסוק נגד הרוח החזקה שיצר הרוטור שלא הפסיק להסתובב. הלכתי אחרי ד' אל בטן המסוק. התיישבתי ב"כיסא המפקד", עמדה שלא הייתה מאוישת במסוק והבטתי החוצה. במשך מספר דקות כל שראיתי היה מסך צהוב שהחביא מאחוריו את פני השטח. התרוממנו והנוף התחיל להתבהר. המשכנו הלאה בדרכנו, לחלץ טייס נוטש נוסף שחיכה בהמשך הדרך.

הטיסה התבצעה בגובה נמוך ובעוד אני נהנית ממראות הנוף המדברי הנשקף מהחלון, יצרו הטייסים קשר עם הטייס הנוטש השני. כשהתקרבנו למקום הימצאו של הטייס, פתח המכונאי את החלון שלו והוציא את פלג גופו העליון אל מחוץ לגוף המסוק תוך שהוא סוקר את הקרקע שנפרסה לרגלינו ומחפש בעיניו אחר מקומו המדויק של הטייס הנוטש. תוך דקות ספורות זיהו אנשי המסוק את מיקומו ונחתו לצידו.

"משימה של חילוץ טייס נוטש היא משימה בלתי מתוכננת מתחילתה ועד סופה. אי אפשר לדעת את העיתוי שלה, את אופי השטח בה תתקיים ואילו איומים ירחפו באוויר", אומר סא"ל י', מפקד טייסת "החרב המתהפכת". "לכן עלינו להיערך לתסריטים שונים, חלקם באזורים יותר פשוטים בהם אין אויב וחלקם באזורים יותר קשים בהם הטייס עלול להיות מאויים או שהאיזור בו נטש לא מתאים לנחיתה. במקרה כזה אנחנו צריכים להשתמש במנוף או באמצעים אחרים. הקושי במשימה הזו הוא ליצור קשר עם הטייס הנוטש. במידה ונוצר קשר בשלב מאוחר יחסית או לא נוצר בכלל כמו שהיה באימון, המסוק בעצם משוטט בתא שטח משוער ומנסה לחפש את הטייס הנוטש".

אך בזאת לא הסתכם האימון. בנוסף לאימון החיט"ן שילבה הטייסת גם אימון העוסק בנחיתות באבק. אחד היתרונות הבסיסיים של מערך המסוקים הוא היכולת לנחות כמעט בכל מקום, בכל תנאי שטח. אחת הבעיות המרכזיות במסוקים כבדים היא האבק. "אם האבק כבד והטייס נוחת בטכניקה שאינה נכונה יכול להיווצר מצב בו הוא לא יראה את הקרקע. זה מצב מאוד מסוכן בשלב הנחיתה שהוא שלב קריטי", מסביר י' את חשיבות האימון. "במצב כזה עליו להתארגן מחדש. צריך לבחור נקודה בולטת בשטח ולהתקדם אליה. אם הטייס דואג שהרוח תגיע מהכיוון הנכון אז היא מרחיקה את האבק ויוצרת איזור שהוא תמיד נקי. בנקודה הזו צריך להתמקד. זה לא נושא פשוט, צריך להכיר את זה וללמוד את זה, לכן שילבנו את זה היום בטיסה".

האימון הזה פתח את הפריסה של טייסת "החרב המתהפכת" לבסיס חיל-האוויר עובדה, הבסיס הדרומי ביותר בארץ. הפריסה בת היומיים נערכה תחת הכותרת "טיסות אימונים בתצורה כבדה", כלומר טיסות אימונים בהן משקל המסוק כבד ומדמה מצב בו הוא עמוס דלק, חיילים או ציוד. מרבית הטיסות התקיימו בתצורה זו שהיוותה את גורם הקושי המרכזי באימונים מפני שכאשר משקלו של המסוק עולה, הטייס צריך לחשוב תמיד צעד אחד קדימה. "המטרה היא להרגיל את הטייסים לטיסות בכל מיני תצורות", מספר סא"ל (מיל') א', "התצורה המרכזית בה אנו טסים היא תצורה כבדה. כשהמסוק כבד הוא מתפקד בצורה שונה. הוא עצלן יחסית ומגיב באיטיות לתנועות הטייס. אם הטייס יעשה תמרון חריף מדי אז המסוק ישקע. בקלות אפשר לעבור ממצב של שליטה מלאה למצב של איבוד שליטה.

"הינשוף הוא מסוק חזק מאוד. באימונים רגילים, המסוק קל מאוד וזה לא מדמה מצב אמיתי שיהיה בלחימה. על מנת לדמות מצב לחימה בו המסוק יהיה מלא בחיילים, בציוד, או מטענים, אנחנו מעלים את משקלו על-ידי הוספת בידונים (מיכלי דלק נתיקים) או טכניקות אחרות הגורמות למשקל המסוק להיות זהה למשקל האמיתי הצפוי בלחימה. זה האימון המבצעי".

קפיצה קטנה לים

כאשר נגעו רגלי המסוק במשטח הבטון של בסיס חיל-האוויר עובדה, הייתה כבר שעת צהריים. הטייסים מיהרו למבנה הטייסת הקטן על מנת להספיק לאכול לפני האימון הבא, אימון שהיווה את גולת הכותרת בפריסה. אימון זה לא התקיים בתצורה כבדה כמו רוב הטיסות ולא היה חדש לרוב הטייסים שביצעו אותו אך רמת העניין בו אינה פחותה - אימון חילוץ אדם מכלי שיט.

מדובר למעשה, בטיסה נעימה, מעל מימיו השקטים של מפרץ אילת, השמש זורחת והאוויר עומד. תנאים אופטימליים. זו בדיוק הסיבה בזכותה חזרו הטייסים מהאימון במהירות עם חיוך של סיפוק על פניהם. "תנאי התאורה ומזג-האוויר היו מצוינים", מספר סרן א', האחראי על הפריסה. "בגלל שהתנאים היו כל כך טובים, ניגשנו לגיחה הזו בביטחון. האווירה באימון כזה יותר מהנה. פתאום יש תחושה שהאימונים בים התיכון משתלמים: קשה באימונים, קל בים סוף".

ראוי להזכיר שאימונים בים התיכון שונים מאוד מבחינת תנאי מזג-האוויר מהאימונים בים סוף. "בדרך כלל אנחנו רגילים לתנאי מזג-האוויר של הים התיכון, שהם קצת יותר קשים", מסביר סגן א'. "יש שם רוח חזקה יותר ובגלל זה גם גלים יותר חזקים שמקשים על הספינה לשמור על כיוון ומהירות קבועים".

נחזור מעט אחורה, לשלב בו החל האימון. לא רחוק מקו החוף, במימיו הצלולים של מפרץ אילת, חיכו שלוש ספינות של חיל-הים, דבורים ודבורות, מהן יחלצו היום טייסי הינשוף כמה שקים של חול המדמים פצוע. כבר בדרך אל היעד מקבל צוות המסוק נתונים על תנאי מזג-האוויר ומיקומה של הספינה. לאחר זיהוי כלי השיט עורך המסוק הקפה על מנת לסרוק את הספינה וללמוד אותה. בשלב זה תפקידו של המכונאי המוטס משמעותי ביותר. עליו לסרוק את כל שטח הספינה ולבחור את הנקודה הנקייה ביותר ממנה ניתן לחלץ את הפצוע. "מבצעים מעבר מעל הספינה", מסביר רס"ם י', מכונאי מוטס בטייסת. "אני לומד אותה תוך שאני זוכר את הנקודה עליה דובר בתדריך. במידה והנקודה באמת פנויה, אני מכוון את המסוק אליה. אם המצב הוא אחר אז אני בוחר נקודה שונה שנראית הכי פנויה. בסופו של דבר, התדריך שאנחנו עושים מתבצע מול תמונות, אבל אסור למכונאי מוטס להיות מקובע על מיקום מסוים כי מחר, כאשר הוא יהיה כונן אמיתי ויוזנק לחילוץ מספינה, הוא יכול למצוא את עצמו בספינה אחרת לגמרי".

בשלב זה, לאחר ההתארגנות לחילוץ, עושה המסוק הקפה ומבצע תמרון הדומה לתמרון לפני נחיתה. ברגע שהטייסים כבר לא רואים את הנקודה הם מעבירים את ההכוונה למכונאי המוטס שמנחה אותם, לאט ובזהירות, כיצד להתקרב לספינה. שלב זה הוא שלב קריטי ומסוכן בחילוץ. על סיפון הספינה נמצאים מכשולים רבים העלולים לסכן את יושבי הספינה, את צוות המסוק ואת הפצוע. "יש הרבה גופים שנמצאים על הספינה", מסביר רס"ם י'. "אם זה אביזרים של הספינה, הגדר שמסביב לספינה והאנטנות והמכ"מים שנמצאים עליה. אנחנו מרחפים בגובה נמוך מאוד וקרוב אליהם ובכך מגדילים את הסיכון שלהב יפגע בגוף כלשהו בספינה או שאולי וו המנוף יפגע במקומות שלא רצינו שהוא יפגע בהם. אנחנו שואפים להגיע לנקודה מסוימת על הסיפון שהיא הנקודה הכי נקייה שאפשר. מספיק שהספינה שטה ונוגעת בגל שעוצר אותה לרגע אחד, הוו של המנוף עלול לפגוע במשהו או חמור מזה, להיתפס במשהו וליצור מצב בו המסוק קשור לספינה. מצב כזה הוא מצב חירום מבחינתנו. כי גם אם חותכים את הכבל או מנסים לשחרר אותו הוא עלול להגיע ללהבים של המסוק. זה מצב מאוד מסוכן".

רגע קריטי נוסף בחילוץ כזה הוא הורדת הכבל ושליפת הלוחם המחלץ והפצוע על-ידי הכבל אל בטן המסוק. המסוק והספינה חייבים להיות יציבים על מנת להימנע מאפקט המטוטלת. "כשהלוחם והפצוע נמצאים באזור הסיפון זה מסוכן", מסביר רס"ם י'. "ברגע שהלוחם והפצוע עזבו את הסיפון אני חייב להעלות אותם הכי מהר שאני יכול ואז הטייס מרים קולקטיב ובעצם מתרחק מהספינה כמה שיותר מהר על מנת להרחיק את הלוחם והפצוע מהמכשולים. עד לחלק הזה אסור לטייס לזוז בכלל. הוא חייב להיות יציב".

כמובן שככל שהספינה קטנה יותר כך גם קשה יותר הן למכונאי המוטס והן לטייסים. כלי שיט קטן יציב פחות, לטייסים קשה לראות אותו והם צריכים להסתמך יותר על הכוונותיו של המכונאי המוטס.

אין לשכוח שטיסה מעל פני הים בעייתית בפני עצמה. "הבעיה העיקרית בים היא שאין הרבה נקודות להתייחסות", מסביר סא"ל י', "בים רואים רק גלים, אין אבנים והרים. אם המסוק מתחיל לזוז לא תמיד מרגישים את זה ויש גם אפשרות כניסה לוורטיגו. לכן, בריחוף מהסוג הזה צריך להתבסס הרבה על המכשירים והרבה מאוד על ההכוונה של המכונאי".

"בטיסה מעל הים אין אפשרות לנחות", מוסיף סרן א'. "אם יש לנו תקלה רצינית אנחנו לא יכולים לבצע נחיתת חירום, לכן בתדריכים אנחנו תמיד מוודאים שכל אנשי הצוות יודעים איך להימלט מהמסוק ויש להם את כל הציוד הנדרש במידה ואנו נאלצים לנחות במים".

"המשימה הזו מאוד איכותית ומאוד מורכבת", אומר רס"ם י'. סרן ל', מדריך בטייסת, מוסיף: "זה סוג אימון שדורש הרבה הכנה והבנה של רמת הסיכון. זו גיחה שיש בה סיכון אך גם אתגר הטסתי מאוד גדול, זו גיחה שאחרי שמבצעים אותה מבינים עד כמה המשימה אינה פשוטה אך מצד שני היא אפשרית".

לאחר מספר טיסות לילה, הוקדש יומה השני של הפריסה בעיקר לנושא הניווט בשטח לא מוכר, נחיתות בעייתיות וחילוצים מסובכים מקניונים ונקיקים. אנשי טייסת "החרב המתהפכת" בחרו להנות קצת מהנוף המדברי שיש לאזור להציע ויצאו לטיסת ניווט בבוקר. מיד לאחריה יצאו החניכים לטיסות החילוץ המסובכות. "האימון התרכז בהטסה בגובה נמוך, 50 רגל מעל הקרקע", אומר סרן ל', "תרגלנו גם נחיתות בנקיקים, נחיתות על קווי רכס, על כיפות ובסוף עשינו גם אימון של ריחוף מעל קניון שמדמה חילוץ ביבשה". את אותו האימון ביצעו החניכים גם בלילה בדרך לבסיס חיל-האוויר במרכז הארץ.

עוד באותו מדור

השיבה הביתה

חיל-האוויר מילא תפקיד מרכזי ביישום עסקת חילופי השבויים במסגרתה הוחזרו לישראל גופותיהם של עדי אביטן ז"ל, עומר סועאד ז"ל ובני אברהם ז"ל שלושת חיילי צה"ל שנחטפו ללבנון. עורך בטאון חיל-האוויר ליווה את מבצע "תכלת-לבן" החל מתדריך הפתיחה ועד לנחיתה העצובה בנתב"ג אשר סיימה מסע ארוך שהחל בהר דב, עבר בביירות והגיע לסופו בקלן

מטוסים ומיתוסים

לאחרונה הוחזר מארגנטינה אחד ממטוסי המיראז' ששירתו בעבר בחיל-האוויר הישראלי. המטוס הוצב במוזיאון חיל-האוויר ונצבעו עליו 13 הפלות של מטוסי אויב והמספר 58. מבדיקה שנערכה בענף היסטוריה ומידע התברר כי מספרו המקורי של המטוס שהוחזר הוא 59 - אף הוא מיתוס בפני עצמו בעל 13 הפלות של מטוסי אויב.
זהו סיפורם של שני המטוסים היחידים בחיל-האוויר שלזכותם 13 הפלות