בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 155 (256) 01/02/04

כתבות

השיבה הביתה

חיל-האוויר מילא תפקיד מרכזי ביישום עסקת חילופי השבויים במסגרתה הוחזרו לישראל גופותיהם של עדי אביטן ז"ל, עומר סועאד ז"ל ובני אברהם ז"ל שלושת חיילי צה"ל שנחטפו ללבנון. עורך בטאון חיל-האוויר ליווה את מבצע "תכלת-לבן" החל מתדריך הפתיחה ועד לנחיתה העצובה בנתב"ג אשר סיימה מסע ארוך שהחל בהר דב, עבר בביירות והגיע לסופו בקלן

ליאור אסטליין

בשעה 05:17 ננעלו דלתות חדר התדריכים של הטייסת "הבינלאומית". מבצע "תכלת-לבן" נכנס לשלב הסופי. בחדר נאספו נציגי הגופים שעמדו לקחת חלק במבצע המורכב אשר היווה את שיאו של תהליך ארוך שנפרס על פני זמן רב במספר מדינות. באופן טבעי הוטלה המשימה על הטייסת "הבינלאומית" אשר השתתפה בעבר בעיסקאות חילופי שבויים קודמות. יחידה נוספת של חיל-האוויר, אשר לקחה חלק משמעותי בשלבים הסופיים של העיסקה, היא יחידת ההעמסה של חיל-האוויר שהייתה אחראית בין היתר על סידורי הובלת האסירים הפלשתינאים. חוץ מאנשי חיל-האוויר, היו בחדר נציגים של המשטרה הצבאית, אשר היו ממונים על סידורי הביטחון בטיסה ייחודית זו.

את התדריך פתח סא"ל ל', מפקד הטייסת. בקול שקט סקר את התקדמות המבצע עד כה: מטוס של הטייסת כבר נחת בגרמניה בבוקר כאשר הוא נושא את צוותי זיהוי הגופות ואת ציודם. לראשונה נחשף כי שדה-התעופה בו ייערכו חילופי השבויים יהיה שדה-התעופה בקלן. במקום הוקם חפ"ק ישראלי בפיקודו של רמ"ח שו"ן (שבויים ונעדרים) אל"ם ליאור לוטן אשר ינהל את כל המבצע יחד עם אלוף (מיל') אילן בירן הנמצא אף הוא במקום.

לאחר-מכן סקר מפקד הטייסת את שלביו הבאים של המבצע: בהפרשים של חצי שעה ימריאו שני מטוסים מנתב"ג. על הראשון יהיו האסירים מלווים בכוח שמירה ואבטחה. כמו כן יטוסו במטוס זה אנשי הצלב האדום הבינלאומי אשר פיקחו על כל שלבי המבצע.

המטוס השני של הטייסת יגיע ריק ואמור להחזיר לישראל, בתום החילופים, את כל הציוד הרב משדה-התעופה של קלן.

לאחר דבריו של מפקד הטייסת, תידרך את הנוכחים מפקד כוח האבטחה במטוס. מכיוון שזוהי טיסה יוצאת דופן, בשל המטען האנושי שכלול בה, הרי שיש צורך בהוראות ביטחון מיוחדות תוך הדגשת נקודות הנוגעות הן לביטחון הטיסה והן לביטחון הנוסעים.

 לאחר שהסתיים התדריך, התפנה סא"ל ל' לכמה דקות מן ההכנות הקדחתניות על-מנת לפרט ולהסביר את הייחודיות והמורכבות של מבצע "תכלת-לבן" בכל הקשור לפעילותו של חיל-האוויר.

"הפקודה ירדה אלינו ביום ראשון", מספר סא"ל ל', "ככה שבעצם היו לנו שלושה ימים כדי להתארגן. הבעיה העיקרית הייתה הטיפול באסירים שאנחנו עומדים להטיס. מכיוון שזו טיסה שאינה מתרחשת באופן תדיר ומכיוון שמאז הפעם האחרונה בה הטיס חיל-האוויר כמות כזו של אסירים עבר זמן רב, הרי שעמדו בפנינו שאלות רבות כמו: מה יהיה מצב האסירים תוך כדי טיסה? האם יהיו קשורים? ואם כן - איך? האם רק בידיים, האם גם ברגליים או שמא בכל הגוף? בשאלות אלו הייתה התלבטות רבה מסיבות שונות. בין השאר יש לזכור כי אם ייקלע המטוס למצב בו על כל הנוסעים לנטוש אותו במהירות — הרי שלעובדה כי רבים מן הנוסעים כבולים תהיה השפעה מרובה במצב כזה"

מעבר לכך סיפר סא"ל ל' על נהלי האבטחה שאמורים להתבצע בטיסה זו. "גם בתחום הזה היינו צריכים להתארגן", הוא מדגיש. "מכיוון שסוג אוכלוסייה כזה, כפי שאמור להיות על הטיסה, אינו צפוי ויכולים להתפתח מצבי סיכון שונים, פנינו לאגף האבטחה של "אל-על" וקיבלנו עצות והנחיות כיצד לפעול".

לאחר שהסתיים התדריך, פניתי אל יחידת ההעמסה. יחידה זו הייתה הממונה על הסבת מטוסי הטייסת "הבינלאומית" לתצורת ההטסה המיוחדת של האסירים. סא"ל א', מפקד היחידה וסגן מ', "הפרוייקטור" של המבצע סיפרו על ההכנות. "הוחלט לחלק את המטוס בעזרת מחיצות" מספר סא"ל א', "בחלק המרכזי יישבו האסירים ואיתם כוח המשטרה הצבאית אשר ממונה על השמירה עליהם. היינו צריכים להרכיב כסאות בצורה הפוכה על מנת שהשומרים יוכלו לפקח על האסירים. עלתה למשל גם שאלת האוכל. כיצד יאכלו האסירים? האם לשחרר את ידיהם או לא? החלטנו לחלק להם סנדביצ'ים ובקבוקי מים, כמובן ללא סכו"ם. מה שהנחה את פעולותינו בכל הנושא הייתה העובדה כי למרות שאלה אסירים, הרי שיש לנהוג כלפיהם בצורה שתשמור על כבודם"

לקח אחר אותו משנן סא"ל א' לעצמו ולי הוא משך הזמן של עיסקת חילופי השבויים. "בעיסקה הקודמת היינו אמורים לנחות, לזהות ולחזור" הוא נזכר, "בסופו של דבר חיכינו שם 36 שעות משום שהליך זיהוי הגופות נמשך הרבה מעבר למתוכנן, כך שיש לקחת בחשבון שלמרות התיכנון המוקדם ייתכן וניאלץ לשהות על אדמת גרמניה פרק זמן ארוך הרבה יותר".

שעת תחילת העמסת האסירים נקבעה לשעה 00:02. בשעה זו הגיעו אל צידו האחורי של המטוס שני אוטובוסים. האסירים, מלווים באבטחה כבדה, החלו לרדת זוגות זוגות ולעלות על המטוס בגרם המדרגות האחורי. ההחלטה הסופית הייתה שהם יהיו כבולים בידיהם וברגליהם, אך לא ייקשרו אל המושב. אנשי יחידת ההעמסה הם אלה שהיו ממונים על סידור האסירים במטוס ובתוך זמן קצר נשלמה המלאכה.

לאחר כחצי שעה המריא המטוס לעבר גרמניה. הטיסה עצמה עברה באופן חלק וללא אירועים מיוחדים. לאחר הנחיתה סיפר סא"ל ל' כי במהלך הטיסה חשו שני אסירים שלא בטוב והרופאים שהיו על הטיסה טיפלו בהם. "העניין היחידי שיכול היה להוות בעיה הייתה העובדה כי נחתנו אל תוך איזור בו יורד שלג ללא הפסקה", ציין סא"ל ל', "אולם מכיוון שהשלג פונה מן המסלולים הרי שהנחיתה עברה ללא תקלות".

לאחר הנחיתה הוכנס מטוס חיל-האוויר אל תוך האנגר גדול ביחד עם המטוס שנחת מביירות. הגרמנים, שלא חסכו כל מאמץ לשמור על חשאיותה של העיסקה הקפידו על הפרדה מלאה בין אמצעי התקשורת להאנגר. איש מנציגי התקשורת לא הורשה להכנס לשדה התעופה וכמובן שלא לתוך ההאנגר. כדי להבטיח שאנשים שאינם מורשים לא יוכלו להגיע לסביבות ההאנגר, הוקף המקום בטבעת עבה של אנשי ביטחון גרמניים מלווים בכלבים. השלב הראשון של העיסקה היה זיהוי גופות החיילים הישראלים. צוות גדול בראשותו של פרופסור יהודה היס מן המכון הפתולוגי באבו כביר עסק במלאכה זו כארבע שעות. תהליך הזיהוי התבצע בעזרת ציוד רב שהובא מישראל בטיסה הראשונה באותו יום. מכיוון שגורל העיסקה היה תלוי בזיהוי וודאי של גופות החיילים הישראליים, הוטסו לגרמניה כל האמצעים הדרושים לצורך ביצוע יעיל ומסודר של התהליך. במשך כל אותו הזמן ישבו האסירים במטוס הישראלי. רק לאחר שהושלם זיהוי הגופות ניתן האות והאסירים החלו לרדת, אחד אחד, מן המטוס הישראלי. ראשונים ירדו מגרם המדרגות שני האסירים המפורסמים ביותר - השיח עבד אל כארים עובייד ומוסטפא דיראני. כל אחד מן האסירים עבר הליך מסודר בו הועבר באופן רשמי מידי ישראל לידי נציג הצלב האדום שנמצא בתחתית גרם המדרגות. לאחר מכן החלו האסירים לעשות את דרכם אל עבר המטוס הגרמני שעמד להחזיר אותם ללבנון.

לאחר שירדו כל האסירים נערך הצוות הישראלי, בראשות מפקדי וחיילי יחידת ההעמסה, לטיסה חזרה. מכיוון שבמקום שהו אנשים שלא הגיעו עם הטיסה של האסירים הרי שהיה צורך להתארגן ולהכין את המטוס לתפוסה מלאה בדרך חזרה. טונות רבות של ציוד פורקו, נארזו והועמסו על המטוס השני של הטייסת אשר חנה בהאנגר סמוך. כל התהליך נעשה כאשר בחוץ משתוללת סופת שלגים עזה ולמרות זאת הושלמה ההערכות לקראת הטיסה חזרה במהירות האפשרית.

מיד שהושלמו כל ההכנות לטיסה חזרה, נערך ברחבת ההאנגר טקס קצר בו קרא רב צבאי את תפילת אל מלא רחמים ותפילת קדיש. הארונות הועמסו לבטן המטוס כאשר הם עטופים בדגל ישראל. הטיסה חזרה עברה אף היא ללא אירועים מיוחדים וסמוך לשעה שבע בערב נחת המטוס בנתב"ג. עם הנחיתה נפרקו הארונות מבטן המטוס והועברו למקום בו התייחדו עימם המשפחות השכולות. לאחר מכן נערך טקס ממלכתי בהשתתפות המשפחות, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. 

 יש לציין כי למרות ההתראה הקצרה נערכו היחידות השונות של חיל-האוויר למשימה בצורה שתרמה, ללא ספק, להתנהלותו החלקה של כל תהליך חילופי השבויים. לאורך כל המבצע ביצעו הן אנשי צוות האוויר והן אנשי יחידת ההעמסה את משימותיהם בדייקנות ופתרו בצורה מיידית את מעט הבעיות שהתעוררו במהלכו. אין ספק כי בכך תרמו תרומה משמעותית להצלחתו של מבצע מורכב וחשוב זה.

עוד באותו מדור

מטוסים ומיתוסים

לאחרונה הוחזר מארגנטינה אחד ממטוסי המיראז' ששירתו בעבר בחיל-האוויר הישראלי. המטוס הוצב במוזיאון חיל-האוויר ונצבעו עליו 13 הפלות של מטוסי אויב והמספר 58. מבדיקה שנערכה בענף היסטוריה ומידע התברר כי מספרו המקורי של המטוס שהוחזר הוא 59 - אף הוא מיתוס בפני עצמו בעל 13 הפלות של מטוסי אויב.
זהו סיפורם של שני המטוסים היחידים בחיל-האוויר שלזכותם 13 הפלות

ספרא וסייפא

לא הרבה טייסים מספיקים לטוס על עשרות סוגי מטוסים, לנהל שיחות קרובות עם טייס מיג סורי ולטוס במבנה עם האח הקטן. אלו הן רק חלק מנקודות הציון בקריירת הטיס בת שלושים השנה של סא"ל (מיל') עופר ספרא שהסתיימה לא מכבר. טייס ניסוי עם ניסיון