בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 153 (254) 01/10/03

מוסף 30 שנה למלחמת יום כיפור

הטיל לא כופף את כנף המטוס

"הטיל כופף את כנף המטוס". קביעה זו של האלוף (מיל') עזר ויצמן ואחרים לאחר מלחמת ההתשה, קיבלה משנה תוקף לאחר מלחמת יום הכיפורים והייתה ועודנה אחת המחלוקות לגבי תפקודו של חיל-האוויר במלחמה. מי שהיה ראש ענף היסטוריה בחיל-האוויר מסביר מדוע להבנתו המטוס ניצח את הטיל

סא"ל (מיל') יוסי עבודי

לאחר מלחמת ההתשה, התכונן חיל-האוויר למלחמה נגד הטילים. מציאת פיתרון לבעיית הטילים היוותה אתגר לחיל. נרכשו מערכות לחימה חדישות עם חימוש איכותי, פותחו ונרכשו מערכות חסימה וחסימה מנגד, נרכש ופותח חימוש מתביית והטייסים הלוחמים התאמנו בשיטות תקיפה שונות. בחיל גובשה והתפתחה שיטת לחימה עם תפיסה צבאית שיש לתקוף את מערכי הטילים ולהשמידם בתקיפה של מכה אחת מרוכזת הכוללת מספר מטסים ביום אחד וברצף. בעקבות תפיסה זו התפתחו ונלמדו שתי תוכניות לחימה נגד טילים - תוכנית "תגר" נגד המערך במצרים ותוכנית "דוגמן" נגד המערך הסורי. כל תוכנית כללה כאמור, ארבעה שלבים - שלב ההכנה, שלב המכה המכרעת, שלב ההשלמה ושלב המרדף, למניעת שיגור סוללות חדישות לעבר הגבול. תוכננו עוד יחידות קרקעיות לוחמות נוספות ומערכות תומכות לחימה אקטיביות כמשתתפות בעת תקיפת הטילים. תוכננו גם תוכניות לתקיפת שדות-תעופה במצרים ובסוריה בפקודת-אב "נגיחה", וכן הוכן "בנק מטרות" בעלות חשיבות אסטרטגית לתקיפה-תוכנית שכונתה "דומיניק". שתי התוכניות לתקיפת הטילים היו אמורות להתבצע עם פתיחת מלחמה, כל אחת בנפרד, עם מתן שהות לחיל-האוויר לבצע את המשימה עוד בטרם יפנה את מירב כוחותיו ללוחמת היבשה נגד האויב.

במלחמת ההתשה נלחם חיל-האוויר הישראלי את "המלחמה העתידית" מול מערכי נ"מ, כאשר אף חיל-אוויר בעולם עדיין לא התנסה בסוג כזה של לחימה. ההרגשה בחיל-האוויר ביחס לתוצאות מלחמת ההתשה הייתה שסיימנו אותה בתיקו - לא הצלחנו להשמיד את מערך הטילים, אך המערך לא מנע מאיתנו את המשך הלחימה נגד הצבא המצרי.

מצרים וסוריה הפיקו את לקחיהן ממלחמת ההתשה והסיקו שהדרך לנטרול חיל-האוויר הישראלי היא על-ידי ריכוז גדול וצפוף של מערך טילים, שזור בסוגים שונים של סוללות, וביניהן תותחי נ"מ מוכווני מכ"ם. מערך כזה סוגר את מרחבי הטיסה המבצעיים לחיל-האוויר הישראלי, אשר צפוי שיתקוף בעוצמה במקרה של מלחמה. למסקנה זו הגיעו מצרים וסוריה לאחר שחילות-האוויר שלהן לא הצליחו בשום מקרה למנוע את תקיפות חיל-האוויר בחזית או בתקיפות העומק, ובכל המפגשים האוויריים ידן הייתה על התחתונה. או אז פנו לאלטרנטיבה שנראתה סבירה-עיבוי החזית במערכי טילים נגד מטוסים. פועל יוצא ממסקנה זו: במשך שלוש שנים רכשו המצרים למעלה מ-160 סוללות טילים שהוצבו באתרים אסטרטגים במצרים לשמירה על קהיר, סכר אסואן, אלכסנדריה וכו' וריכזו בתעלה 62 סוללות, פרוסות בחצי עיגול בצורת בננה ממערב לתעלה. הסוללות היו ערוכות בחטיבות, לפי מודל סובייטי, כאשר חטיבה אחת נתנה חיפוי לחטיבה שכנה. כמו כן הוכנו מחפורות קרובות שאליהן ניתן היה לדלג ומחפורות אלו שימשו גם להטעיה ולהסוואה.

כמה שבועות לפני מלחמת יום הכיפורים, נרכשו סוללות חדישות ואיכותיות יותר מסוג SA-6 בעלות ניידות גבוהה. גם סוללות אלו הוצבו בחזית התעלה וממזרח לרמת הגולן. נרכשו גם טילי כתף SA-7 ("סטרלה") נגד מטוסים מנמיכי טוס. לצה"ל לא היו נתונים מודיעיניים לגבי סוללות ה-SA-6 ולא היה מידע או פרמטר כלשהו בדבר תדרי השידור שלהן. היה זה אלמנט צבאי חדש שהוצב בחזית, ועד תחילת מלחמת יום הכיפורים לא היו בחיל-האוויר אמצעי חסימה כלשהו לטילים אלה. כל מה שהיה ידוע על סוללות אלו היה בגדר הערכה בלבד וההנחה הייתה שיש להתייחס אליהן כמו לטילי SA-3.

סוריה הציבה על גבולה ברמת הגולן מערך כמעט זהה באיכותו לזה של המצרים, צפוף ואיכותי שכלל 25 סוללות, מתוכן 15 סוללות SA-6 בנוסף לסוללות שהגנו על מרחב אגן דמשק ושדות-התעופה באיזור. בחזית הוצבו כאמור, סוללות SA-6, משולבות בטילי SA-2 משופר ו SA-3, עם סוללות תותחי נ"מ מונחי מכ"ם וטילי SA-7 נגד מטוסים מנמיכי טוס.

מלחמת יום הכיפורים החלה ביום שבת, 6 באוקטובר 1973, בשעה 14:00. יום ה"ע" ושעת ה"ש" היו מתואמים בין סוריה ומצרים, במטרה לגרום לפיצול כוחות צה"ל ולמנוע ממנו ריכוז מאמץ בחזית אחת.

מבצע "דוגמן-5" ותוצאותיו

לפי הנחיות הרמטכ"ל התכונן חיל-האוויר לתקוף ביום השני למלחמת יום הכיפורים את מערך הטילים בתעלה. אולם בשל המצב החמור שנוצר ברמת הגולן התקיים דיון בהול לפנות-בוקר היום השני למלחמה. הרמטכ"ל שאל האם ניתן לבצע את "תגר" ו"דוגמן" לתקיפת מערכי הטילים במצרים ובסוריה באותו היום. לאחר שקיבל תשובה שלילית, הורה הרמטכ"ל למפקד חיל-האוויר לשנות את סדר העדיפות ולבצע את המאמץ העיקרי ברמת הגולן. בעקבות הוראה זו החליט מפקד החיל לבצע את המטס הראשון, מטס ההכנה, שהיה כבר באוויר נגד מערך הטילים במצרים וכלל גם תקיפת שדות-תעופה בדלתה של מצרים, ולשנות משימה בהתאם להוראת הרמטכ"ל ולתקוף בסוריה. במברק שהופץ מלשכת מפקד החיל, הורה לטייסות: "הפעל דוגמן 5. שעת ה-ש 11:30. בטל תגר מטס שני". כך לא נוצל המטס הראשון הוא מטס ההכנה נגד מערך הטילים המצרי. שני מטוסים אבדו במטס זה. מטוסי התקיפה חזרו מסיני, בוצע תדריך מהיר והמטוסים חומשו, תודלקו והמריאו לבצע את "דוגמן" נגד מערך הטילים הסורי.

התקיפה בוצעה ב"ש" המתוכנן בשעה 11:30. אולם יחידות מתוכננות אחרות לא השתתפו ומערכות תמיכה אקטיביות נוספות לא לקחו חלק בביצוע וזאת בגלל מצב הכוחות בחזית שהיה קשה מאוד בשלב זה. המערך הסורי הותקף מהאוויר אך לא נפגע. סך הכל הושמדה סוללת טילים אחת ועוד אחת נפגעה, אולם ששה מטוסי פנטום נפגעו ונפלו. מבחינת חיל-האוויר המבצע נכשל, ולא חזרו לבצע אותו שוב במתכונתו המקורית. כישלון מבצע "דוגמן" הטיל את חותמו וצלו על המשך התקיפות של חיל-האוויר נגד מערכי הטילים במלחמה ולא בוצעה עוד תקיפה מרוכזת על מערך טילים שלם במלחמה, פועל יוצא מכך - לא בוצע מבצע "תגר" נגד הטילים בחזית המצרית במתכונתו המקורית.

מערך הטילים הסורי ברמת הגולן נשאר כמעט שלם עד סוף המלחמה וחיל-האוויר נלחם בחזית זו במשך כל ימי הלחימה באיזור מוכה טילים. הותקפו והושמדו סוללות טילים בודדות בחזית הסורית שהיו סוללות "חמות" אשר הפריעו לנתיבי הטיסה של מטוסי הקרב. סוללות אחרות בעומק סוריה הותקפו ושותקו. לא היו אבידות למטוסינו בתקיפות אלו. תקיפת סוללות טילים בחזית הסורית בוצעה כמעט בכל יום בלחימה. כאשר כוחות פיקוד הצפון חצו את הקו הסגול לעבר המובלעת, הותקף מערך הטילים באיזור חאן-א-שייך, הושמדה סוללה שהפריעה לנתיבי הטיסה וסוללה נוספת נפגעה. במשך הלחימה בחזית תקף חיל-האוויר והשמיד שלוש סוללות טילים סוריות ופגע בעוד שש סוללות. כוחות הקרקע של פיקוד צפון השמידו סוללה אחת בגזרת "המובלעת". אולם החזית הסורית נותרה כולה במשך כל ימי הלחימה איזור מוכה טילים. חיל-האוויר ביצע למעלה מאלף גיחות טיסה באיזור רמת הגולן והשתתף בלוחמת היבשה בכל שלבי הלחימה.

המלחמה נגד מערך הטילים בחזית המצרית

בחזית המצרית לא השלים חיל-האוויר את מבצע "תגר" להשמדת מערך הטילים בתקיפה מסיבית אחת כפי שתוכנן. תקיפת מערך הטילים המצרי בחזית התעלה והשמדתו בוצעה לפי מקבצי סוללות על-פי היערכותן בכל איזור בנפרד מצפון לדרום לאורך התעלה.

ביום ה-8 באוקטובר, למחרת הכישלון בחזית הסורית, הותקף מערך הטילים בגזרת פורט-סעיד. זהו מערך מבודד ללא הגנה הדדית ממערך אחר. מערך זה שמר על נתיב הטיסה הצפוני לעבר הדלתה של מצרים ועל צפון התעלה. בתקיפה זו הושמדו חמש סוללות ללא אבידות למטוסינו. בגלל חשיבות מיקומו כמגן על נתיב הטיסה לעומק מצרים, שיקמו המצרים את המערך והציבו בו ארבע סוללות. חיל-האוויר חזר ותקף אותו שוב ב-10 באוקטובר והשמידו ללא אבידות. הושמדו שלוש סוללות. המערך שוקם על-ידי המצרים בשלישית, וחיל-האוויר חזר ותקף אותו שוב ושוב. ב-16 באוקטובר הותקף המערך בתקיפה מסיבית נוספת והושמד. נהרסו ארבע סוללות נוספות, וגם הפעם ללא אבדות למטוסינו. כך נתיב הטיסה לדלתה של מצרים ולצפון התעלה היה נקי מטילים ומטוסינו יכלו לטוס באיזור זה ללא איום טק"א. המצרים לא שיקמו את המערך שוב. ב-12 באוקטובר העבירו המצרים סוללות טילים למזרח התעלה, כהכנה לקראת המתקפה הקרקעית המתוכננת שלהם לעבר המעברים בסיני, מתקפה שתוכננה בתחילה ליום ה-31 באוקטובר אולם נדחתה ליום 14 באוקטובר. סוללות טילים אחרות שבמערב התעלה קודמו אל קו המים כך שיכלו לתת חיפוי נגד מטוסים במזרח התעלה וגם ממערב לה.

חיל-האוויר תקף את המערך שממזרח לתעלה ביום ה-14 באוקטובר והשמיד שלוש סוללות. סוללות אחרות הותקפו בטילי "שרייק" שפגעו בחלק מהסוללות. ביום זה נערך קרב השריון הגדול בסיני והמצרים הוכו שוק על ירך, איבדו למעלה מ-250 טנקים ולא הצליחו במשימתם להתקדם לעבר המעברים. כתוצאה ממפלה זו ולאחר שהגיעו להכרה שלא יוכלו לבצע מתקפת שריון נוספת לעבר מרכז סיני, החלו להסיג את מערך הטילים ממזרח התעלה אל מערבה למחפורות הממוגנות. בשלב זה עברו המצרים למגננה, מיקשו דרכים וכוחות שריון שהיו מתוכננים לחצות את התעלה אל מזרחה, קיבלו פקודה להתחפר ממערבה. כוחות צה"ל חצו את התעלה ותפסו ראש גשר בלילה שבין ה-15 ל-16 באוקטובר. כהכנה לקראת חציית התעלה, תקף חיל-האוויר סוללות טילים שהגנו על איזור החציה, והשמיד שתי סוללות ממערב לדוור-סואר (איזור ראש הגשר של כוחותינו ממערב לתעלה). ב-17 באוקטובר הושמדו על-ידי חיל-האוויר שתי סוללות נוספות באזור הצליחה. לכוחות שצלחו את התעלה ניתן סיוע אווירי רב.

ביום ה-18 באוקטובר תקף חיל-האוויר במבצע שכונה "מפצח", את מערך הטילים באזור קנטרה בצפון התעלה והשמידו. נהרסו שש סוללות וכמו כן נפגעו ונפלו ששה מטוסים של חיל-האוויר. ביום ה-20 באוקטובר הותקף מערך הטילים באזור אסמעיליה במרכז התעלה לפי פקודת "מפצח". מערך זה שכלל גם כן שש סוללות הושמד ללא אבידות לחיל-האוויר. בשלב זה כל צפון התעלה ומרכזה היו חשופים וללא הגנת טילים נגד מטוסים. ב-22 באוקטובר תקף חיל-האוויר את מערך הטילים בדרום התעלה ממערב לסואץ, באיזור שלופה, והשמיד ארבע סוללות נוספות.

כוחות פיקוד הדרום, שחצו את התעלה והתקדמו מערבה ודרומה, השמידו בדרכם ותוך כדי תנועה 11 סוללות טילים בגזרת המלחמה ואיפשרו למטוסי התקיפה לבצע את משימותיהם ללא איום טילים. בשלב זה של המלחמה הושגה עליונות אווירית מוחלטת בחזית תעלת סואץ, עליונות שנמשכה עד לסיום הקרבות בחזית הדרום ולכניסת הפסקת-האש לתוקף ביום 24 באוקטובר 1973.

חיל-האוויר התמודד במלחמה זו נגד שני מערכי טילים בשתי חזיתות, שהיו ערוכים ושזורים בצפיפות תוך מתן הגנה הדדית בין חטיבה אחת לשנייה. למעשה נלחם חיל-האוויר במערכי טילים בהם לא נלחם מעולם אף חיל-אוויר. הוא הצליח לפגוע ולהשמיד 43 סוללות טילים בחזית המצרית ועוד 11 הושמדו על ידי כוחות הקרקע של פיקוד הדרום. בחזית הסורית נפגעו והושמדו תשע סוללות ועוד אחת נפגעה על ידי כוחות פיקוד הצפון. סך הכל נפגעו והושמדו 64 סוללות טילים בשתי החזיתות. חלק מסוללות הטילים נפגע על ידי טילי "שרייק" ששוגרו ממטוסים. במלחמה נגד הטילים איבד חיל-האוויר 17 מטוסים, מתוכם שישה בסוריה ו-11 בחזית המצרית. החזית הסורית נותרה במשך כל ימי הלחימה איזור מוכה טילים (בשפת חיל-האוויר "איזור לוהט"). בחזית המצרית הושג חופש טיסה מוחלט לקראת סוף הלחימה.

המשך משימות חיל-האוויר

מדברים אלו עלול להשתמע כאילו השקיע חיל-האוויר את רוב כוחו ופעילותו נגד מערכי הטילים בלבד. אך לא כך הדבר. חיל-האוויר ביצע במלחמה למעלה מ-11,200 גיחות קרב. נגד מערכי הטילים בוצעו כ-5% בלבד מפעילות זו. יתר פעילות חיל-האוויר הוקדשה למשימות מגוונות אחרות. בשלב ההבקעה של פיקוד הצפון ממזרח לקונייטרה בימים ה-11 ו-12 באוקטובר, לאיזור שכונה "מובלעת", ביצע חיל-האוויר ריכוך נגד כוחות האויב שבו הושגו תוצאות טובות ביותר. כן תקף חיל-האוויר את הכוחות העיראקיים שהגיעו לחזית והתייצבו באגף הימני מול כוחותינו. התקיפות בחזית בוצעו חרף הטילים ששוגרו במאות נגד מטוסינו ופגעו במטוסים רבים. חיל-האוויר איבד בתקיפות בחזית הסורית 27 מטוסים, חלקם מטילים וחלק אחר מאש תותחי נ"מ.

בחזית המצרית ביצע חיל-האוויר תקיפות מהאוויר במשך כל ימי הלחימה וגרם לאויב אבידות רבות. טייסת של מטוסי סופר-מיסטר מושבח (סער) תקפה כוחות של הארמיה השלישית שניסו לנוע דרומה לכיוון ראס-סודר ואבו-רודס ומנעה את התקדמותם. כן השתתף חיל-האוויר בתקיפת האויב כאשר ניסו המצרים לפרוץ לעבר המעברים, אז התנהל נגדם קרב השריון הגדול בסיני ביום ה-14 באוקטובר.

כאשר פיקוד הדרום חצה את התעלה לצדה המערבי, השתתף חיל-האוויר בתקיפות רבות משני עברי התעלה ומנע את כל הנסיונות המצריים לבלום את כוחותינו. כל מאמצי האויב לכתר את כוחותינו משני עברי התעלה או למנוע את התקדמותם עלו בתוהו בסיוע חיל-האוויר.

בחזית התעלה רוב המלחמה התנהלה באמ"ט (איזור מוכה טילים) ורק בשלביה האחרונים החזית הייתה "נקיה" מסוללות טילים בקרב היבשה. בחזית התעלה איבד חיל-האוויר 33 מטוסים, חלקם נפגעו מטילים ואחרים נפגעו מאש תותחי נ"מ. במשימה זו של השתתפות בלחימת היבשה ביצע חיל-האוויר בשתי החזיתות כ-60% מגיחות הקרב שלו. חיל-האוויר שמר על שמי המדינה ומנע ממטוסי אויב לתקוף את הימ"חים ואת אזורי הגיוס וההיערכות של יחידות צה"ל - מטרות איכותיות המיועדות לתקיפה מהאוויר לכל חיל-אוויר שיוצא למלחמה.

כמו-כן תקף חיל-האוויר שמונה שדות תעופה בעומק סוריה, רובם באגן דמשק ועשרה שדות תעופה בעומק מצרים, רובם בדלתה ובאיזור קהיר. התקיפות על שדות התעופה בוצעו שוב ושוב ולמעשה שיתקו את רוב השדות לפרקי זמן שנעו בין שעות ועד ימים שלמים. הותקפו גם תחנות מכ"ם וצמתי קשר ושליטה במצרים ובסוריה שגרמו לעיוורון אווירי ולערפל קרב ויצרו לאויב תמונה מעוותת מבחינת הפעילות האווירית. תקיפות אלו בעומק שטח האויב אילצו את חילות-האוויר של מצרים וסוריה להשקיע למעלה מ-90% מפעילותם המבצעית להגנת שטח על שדותיהם. בקרבות אוויר שהתחוללו נגד מטוסי אויב שניסו להגן על שדותיהם, נפגעו ונפלו מאות מטוסי "מיג". בתקיפות אלו נגד שדות-תעופה ונגד תחנות מכ"ם וצמתי קשר, נפגעו ונפלו שבעה מטוסי פנטום, שלושה מהם בדרך אל המטרות, שלושה בדרכם חזרה ואחד בעת תקיפת השדות. לאחר שהסורים שיגרו רקטות קרקע-קרקע מסוג "פרוג" נגד מטרות ישראליות בצפון הארץ ניתן אישור לתקוף מטרות אסטרטגיות בסוריה שמגמתן הייתה כפולה: להוציא את סוריה ממעגל המלחמה מהר ככל האפשר ולאותת לשלטונות ירדן שלא יצטרפו למעגל המלחמה-מגמות שנדונו אז ברמת עמון. הותקפו מטרות אסטרטגיות וכלכליות בסוריה שגרמו לפגיעה חמורה במערך החיים האזרחיים. בתקיפת מטרות אסטרטגיות בסוריה נפגעו ונפלו שלושה מטוסים.

חילות-האוויר של מצרים וסוריה ביצעו מעט תקיפות באופן יחסי בקווי החזית נגד כוחותינו. טייסי האויב ביצעו את רוב תקיפותיהם ביעף הפצצה אחד תוך הטלת כל החימוש, בגובה נמוך, בדרך כלל באופן לא יעיל, לרוב ללא תוצאות וניסו להסתלק מיד לעומק שטחם מחשש מטוסי היירוט של חיל-האוויר שפיטרלו באיזור. התקיפות מהאוויר של האויב לא גרמו לשינוי כלשהו בתוכניות הפיקודים של צה"ל. במקרים רבים הטילו מטוסיהם חימוש לעבר כוחותיהם. מאות ממטוסי התקיפה שלהם יורטו על-ידי מטוסינו והופלו. חיל-האוויר יזם וניהל קרבות אוויר רבים נגד מטוסי אויב, אשר התחוללו ברובם בעומק שטח האויב בסוריה ובמצרים. בקרבות אלה הופלו מאות מטוסים סוריים ומצריים. סוריה ומצרים איבדו במלחמה זו כ-450 מטוסים. כמה עשרות מהם הופלו על-ידי יחידות הנ"מ של חיל-האוויר ועל-ידי כוחות היבשה. למען דיוק המספרים של אובדן מטוסי חילות-האוויר של מצרים וסוריה, להלן הפירוט: מצרים איבדה 279 מטוסים ועוד 11 בספק. מהם הופלו בקרבות אוויר ויירוטים 180 מטוסים, 39 הופלו על-ידי יחידות תותחי הנ"מ וטילי ההוק, 17 נפגעו ונפלו מאש כוחות הקרקע, 12 הושמדו על הקרקע בתקיפת שדות תעופה ועוד 32 מטוסים הופלו בהפלות עצמיות, ביירוטים עצמיים ובתקלות טכניות. סוריה איבדה במלחמה 153 מטוסים ועוד שישה בספק. מהם הופלו בקרבות אוויר ויירוטים 97 מטוסים, שבעה על-ידי יחידות תותחי הנ"מ וההוק, 17 על-ידי כוחות הקרקע, תשעה הושמדו בשדות התעופה בזמן תקיפתם ועוד 23 מטוסים הופלו בהפלות עצמיות, ביירוטים עצמיים ובתקלות. חיל-האוויר איבד 109 מטוסים, מהם 102 מטוסי קרב, שכללו 32 מטוסי פאנטום, 53 מטוסי סקייהוק, שישה מטוסי "סער" ו-11 מטוסי מיראז'/נשר. אבדו עוד שלושה מסוקים ושני מטוסים קלים. אבידות חיל-האוויר: 53 טייסים נהרגו, 44 נפלו בשבי ו-53 חולצו.

הטיל לא כופף את כנף המטוס

תוצאותיה של מלחמת יום הכיפורים נלמדו ומחקרים רבים נכתבו באשר לפעילות חיל-האוויר ולהישגיו. היום, בשנת 2003, 30 שנה אחרי המלחמה ולאחר שנמוגו מרבית הרגשות המעורבים והטענות הבלתי מוצדקות נגד חיל-האוויר והשאלות "איפה הייתם?", אפשר להדגיש שבמלחמה זו ביצע חיל-האוויר את רוב משימותיו באזורים מוכי טילים ולמרות איום זה ואי-ההצלחה בהשמדתם בשלביה הראשונים של הלחימה, חיל-האוויר היה בכל מקום שנדרש והצליח ברוב המשימות שהוטלו עליו לפגוע באויב ולגרום לו אבידות ניכרות. ביחד עם כוחות הקרקע מנע חיל-האוויר מהסורים ומהמצרים הישגים משמעותיים בכל שלבי המלחמה, למרות ועל אף מאות שיגורי טילים נגד מטוסינו בשתי החזיתות, שגרמו לפגיעה ולהפלת מטוסים רבים. כאשר עבר צה"ל למתקפה השתתף חיל-האוויר בלוחמת היבשה במלוא עוצמתו וסייע להצלחת כוחותינו במשימתם. יש לציין כי כל משימותיו של חיל-האוויר בוצעו חרף שיגורי מאות טילים נגד מטוסים. חיל-האוויר השתתף במלחמת יום הכיפורים במלוא עוצמתו למרות ועל אף הטילים. הטיל לא כופף את כנף המטוס ולא יכול לו. למרות איומי הטילים טסו מטוסינו בשמי המזרח התיכון, בשתי החזיתות ובעומק שטח האויב תוך שהם שולטים בשמיים מצפון סוריה ועד דרום מצרים.

עוד באותו מדור

איפה חיל-האוויר

שלושים שנה אחרי, אלוף פיקוד הצפון במלחמת יום הכיפורים יצחק (חקה) חופי, מנתח את שיתוף הפעולה בין פיקוד הצפון וחיל-האוויר. מה הצליח ומה לא, האם אפשר היה לפעול אחרת והשאלה הגדולה מכולן: האם הצליח חיל-האוויר לעמוד במשימותיו כפי שהוגדרו לפני ובעת המלחמה?

להציל בכל מחיר

שמה של 669, יחידת החילוץ של חיל-האוויר, הוא שם נרדף למקצוענות חסרת פשרות. לעומת זאת, תחילת דרכה של היחידה הייתה שונה בתכלית והיא תולדה של אחת השעות הקשות אותן עבר צה"ל - מלחמת יום הכיפורים. ד"ר אוריאל ולד, ממניחי היסודות של היחידה, מספר את הסיפור מההתחלה
Feedback Form