בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 153 (254) 01/10/03

כתבות

מעמיסים וטסים

מה משותף להצנחת כוחות, משלחות הומניטריות לאזורי אסון, תדלוק אווירי והעברת ציוד צבאי בכמויות ענק? בכל אחד מתהליכים אלו מעורבת יחידת ההעמסה של חיל-האוויר. איך דוחסים שמונה טילי פטריוט למטוס אחד (עם כרית וסקטבורד) ומה עושים כשנוחתים באמצע אפריקה. סיפורים קטנים עם משקל כבד

נתנאל שלומוביץ

הלילה הזה, כמו כל לילה ביחידת ההעמסה של חיל-האוויר, היה ארוך ומתיש. זוג פקחי העמסה נכנס לחדר המבצעים. עיניים עייפות, מספר בלתי מבוטל של כוסות קפה מפוזרות ושמיים חשוכים שאט אט מתבהרים, מלמדים שלילה נוסף הגיע אל קצו. אך לא כך המצב, שכן באותו הרגע ממש, נכנס לחדר המבצעים זוג פקחים נוסף הנמצא בדרכו אל טיסת הבוקר הראשונה. הביטוי "עבודה מסביב לשעון" מקבל משמעות נוספת ביחידת ההעמסה. בכל טיסת מטוס קרנף (הרקולס), בין אם זו של טייסת "הפילים" או של טייסת "הציפור הצהובה", ישנו לפחות פקח אחד של היחידה על המטוס. נוסף על כך, הטייסת "הבינלאומית", המפעילה מטוסי ראם (בואינג 707), ולעתים גם טייסת "הדקוטות", המפעילה כיום מטוסי ערבה ובקרוב גם מטוסי נחשון (גאלפסטרים), נעזרות לא פעם במומחיותם ומיומנותם של פקחי ההעמסה בטיסותיהן.

 

תדלוק אווירי, הצנחת כוחות ומטען, ומשלחות הומניטריות לחו"ל הן רק כמה מן המשימות בהן נוטלת היחידה חלק, אך למרות עומס ומיגוון המשימות בהן נתקלים פקחי העמסה על בסיס יום יומי, תפקידם אינו מוכר דיו. כל מי שמכיר את מטוס ההרקולס יודע שללא טייס, טייס משנה, נווט ומכונן, אין המטוס יכול להמריא, אך פחות ידועה היא העובדה שגם פקח העמסה הוא איש צוות הכרחי לתפעול המטוס ואכן הרוב המוחלט של משימות היחידה מתבצעות על מטוס הקרנף.

למראית עין, עבודת הפקח נראית פשוטה - פיקוח על העמסת מטען לבטן מטוס תובלה. אך במבט מעמיק יותר נחשף עולם סבוך ומורכב. עוד בשלב תכנון המשימה מקפידים הפקחים להכיר ולבחון כל פריט ופריט המועמס לתא המטען. השיקול העיקרי המנחה את הפקח הנו שמירה על משקל ואיזון המטוס. "השאלה אינה רק אילו דברים יכולים או לא יכולים להיכנס לתא המטען, אלא גם איך ומתי", מדגיש סא"ל א', מפקד היחידה. "חשוב לשמור על פיזור המשקל במטוס בצורה מאוזנת, כך שלא תפריע לתפקוד המטוס. תפקידנו הוא לשמור על כך שצוות האוויר במטוס לא יצטרך לדאוג לכל המתרחש בתא המטען".

"בסופו של דבר, זוהי יחידה שאין לה אח ורע בכל מקום אחר בחיל-האוויר ובצה"ל", אומר סגן מ', פקח ומפקד בית-הספר לפקחי העמסה הפועל ביחידה. "לא קיימת יחידה נוספת המתפעלת, עובדת ומכירה את תאי המטען של מטוסי ההרקולס כפי שאנו למדנו להכיר. יחידת ההעמסה דואגת לשמור על מאגר מידע רחב היקף בו נמצא כל הידע הדרוש לפקח בכדי לבצע את משימתו בצורה הטובה ביותר. אנו דואגים לתעד את כל סוגי המטען שהיחידה אי-פעם העמיסה. אם היום מודיעים לנו על מבצע להטסת נגמ"שים, אנו יודעים מראש מהו משקלו ונפחו של כל נגמ"ש ואיך ניתן לרתום אותו אל רצפת המטוס. כך אנו יכולים להתרכז בפרטים החשובים יותר, כמו פיזור המשקל בתא המטען ודרכי פריקה מהירות לאחר הנחיתה".

ציון 100 - לא פחות

כמעט כמו כל דבר אחר ביחידת ההעמסה, גם מסלול ההכשרה של הפקחים הנו יחיד מסוגו וקשה למצוא מסלול דומה לו בחיל-האוויר או בצה"ל בכלל. תהליך ההכשרה מתקיים בבית-הספר לפקחי העמסה המופעל על-ידי היחידה. פקחים, שהוכשרו להדרכה, הם אלו המלמדים את החניכים. כל החיילים הנבחרים לעבור את הקורס הנם מודחי קורס טיס מהשלב הבסיסי. קורס פקחי העמסה משתרע על פני שבעה חודשים ובסיומו מקבלים החניכים כנפי צוות עזר אוויר, ומיד לאחר-מכן נכנסים לשירות סדיר ביחידה.

"כל פקח מתחיל את חייו הצבאיים בקורס-טיס, שמח וטוב לבב ובאיזשהו שלב, מסיבה זו או אחרת, הוא מודח", מספר סג"ם ר', מפקד גף המבצעים. "לאחר-מכן עובר כל אחד תהליך מיון ביחידות שונות בחיל. אני, כשהודיעו לי שהתקבלתי לפה מאוד שמחתי. אף אחד מחברי לקורס לא ידע מהו אותו תפקיד הנקרא 'פקח העמסה' לפני שהוא הגיע לפה. אבל לאחר שבראיון סיפרו לנו על המשימות, המבצעים ועל אורח החיים ביחידה, זה מאוד הרשים אותי - את כולנו".

בחודש יולי האחרון נערך טקס הענקת כנפי צוות עזר אוויר למספר יחידות בחיל-האוויר. בין עשרות בוגרי הקורסים השונים, ניצבו על הבמה גם שישה פקחי העמסה, בוגרי קורס מספר 45. לאחר שיחה קצרה עם כמה מבוגרי הקורס האחרון ניתן בקלות לראות שביעות רצון מוחלטת מבחירתם להתנדב לתפקיד. "כאן בקורס תחושת הלחץ פחותה בהרבה מבקורס-טיס", נזכר רב"ט ג', בוגר הקורס האחרון. "בהתחלה, היינו רגילים למערכת הגדולה של קורס טיס ובה כמה מאות חניכים. לקח זמן עד שהתרגלנו לאווירה המיוחדת ביחידה". "על המשמעת הצבאית מאוד מקפידים", אומר סג"ם ר', בוגר קורס 43. "לדוגמה, פעם בשבוע מתקיים מסדר בחדרים. את ההבדל הרגשנו במסדר הראשון שלנו, כאשר במקום לחטוף צעקות על גרגיר אבק תועה, שאלו אותנו למה אין לנו שטיח ופוסטרים בחדר. אין זה אומר שהמשמעת כאן לוקה בחסר. ממש לא. רק שכאן הכל קצת אינטימי יותר".

השלב הראשון של הקורס הוא שלב הלימוד הקרקעי. בחודשיים הראשונים של הקורס מבלים החניכים משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות, בלימודים נמרצים הכוללים את כל עולמו המקצועי של הפקח. "כל חניך, בתחילת דרכו, מקבל ספר הוראות למשתמש שפירסמה חברת 'לוקהיד-מרטין', יצרנית מטוס ההרקולס", מספר סגן מ', מפקד בית-הספר לפקחי העמסה. "כל מה שרצית לדעת ולא העזת לשאול על תא מטען של קרנף תוכל למצוא בספר. מבחינתנו, זהו ספר שחייבים להכיר אותו על בוריו. הספר הוא עב כרס וכולו באנגלית. אי אפשר לומר עליו שהוא כיף לקריאה, אך בכל זאת חייב הפקח להכיר אותו בעל-פה. אם מעירים אותך באמצע הלילה ושואלים אותך מה הן מגבלות תומך הזנב של רמפה, כפי שכתוב בעמוד 23 פסקה 49, אתה חייב להיות מסוגל לדקלם את התשובה מתוך שינה - זו רמת המקצוענות והמיומנות שמגיעים אליה בקורס".

בשלב הלימוד הקרקעי, שימת הדגש היא על עבודת הצוות המאפיינת את מטוס הקרנף. לכן, חניכי הקורס לומדים ונבחנים על מערכות המטוס ועל עבודתם של בעלי התפקידים האחרים במטוס: הטייסים, הנווטים והמכוננים. בכדי לעבור כל מבחן חייב החניך לקבל ציון 100 - לא פחות. חשיבותו של השלב הקרקעי הוכחה בחודש יוני האחרון כאשר חניך בקורס, רב"ט ג', שימש כפקח בעת טיסת ה"סולו" השנייה שלו על מטוס קרנף שנתקל בתקלה בכני הנסע. גלגלי המטוס נתקעו לאחר ההמראה וצוות המטוס נאלץ לחפש פתרונות. "בדיוק סיימנו את הקורס, אז הידע היה טרי", משחזר רב"ט ג'. "המכונן הוא זה שהוביל את כל התהליך, אבל אני כפקח, ידעתי מה כל אחד צריך לעשות. המקרה שלנו היה נדיר. למרות שפעלנו לפי כל ההנחיות, הגלגלים עדיין לא ירדו. בסוף הבנו שעשינו את המקסימום והתארגנו לנחיתה".

"אם רב"ט ג' לא היה לומד בקורס על מערכות המטוס, על נהלים לשעת חירום, ולא היה מבצע תרגולי קרקע, לא היה לו מושג מה לעשות", אומר סגן מ'. "לאחר לימודי הקרקע, החניך מגיע לשלב שבו הוא יודע להצביע על התקלה ולהתמודד אתה אם צריך. כך רב"ט ג' ידע לעבוד ביחד עם צוות המטוס ולנסות לפתור את הבעיה".

לאחר תום לימודי הקרקע מתחיל השלב השני והאחרון של הקורס. חמישה חודשים בהם טסים החניכים בטיסות מטען פשוטות יחסית ובד בבד מתרגלים העמסות על הקרקע, ללא הפסקה. בדומה לשלב הראשון, גם התקופה הזו רוויה בלילות מפרכים ועבודה בצוותא. לבסוף, לאחר סדרת מבחנים נוספת, מוסמכים החניכים לטיסות הבסיסיות ביותר. לכל אורך שירותו, בסדיר ובמילואים, ממשיך פקח ההעמסה ללמוד ולהיבחן על סוגי טיסות שונות. לדוגמה, משימות תדלוק אווירי והצנחות מטען הן טיסות אשר רק לאחר כמה שנים ביחידה ולאחר סדרה ארוכה של טיסות ומבחנים, מוסמך הפקח לבצען.

איך משיגים מלגזה ברואנדה?

כיום, נוהגת מדינת ישראל להעניק עזרה וסיוע למדינות זרות הנמצאות במשבר. הפיגוע במומבסה בסוף שנת 2002 ורעידת האדמה בהודו לפני כמעט שלוש שנים הן רק שתי דוגמאות למצבים בהם החליטה מדינת ישראל להקים ולשלוח משלחת מיוחדת הכוללת צוותי רפואה, יחידות חילוץ ואספקה. משלחות אלו מפגישות כל פעם את פקחי ההעמסה עם כמה גופים, ובראשם פיקוד העורף, המוביל משלחות מסוג זה. לאורך השנים נוצר קשר הדוק עם משרד החוץ ופיקוד העורף. קשר זה בא לידי ביטוי בתרגילים משותפים ודו-שיח קבוע בין יחידת ההעמסה של חיל-האוויר לבין כל הגורמים המעורבים.

"ישנה בעיה מסוימת בזמן הכנת משלחות הומניטריות לחו"ל", אומר סא"ל א', מפקד יחידת ההעמסה. "בפיקוד העורף תמיד רוצים להעמיס יותר מטען ממה שמטוס ההרקולס מסוגל לשאת. כמו כל ישראלי טוב, גם המשלחת רוצה לקחת כמה שיותר, כדי להיות מכוסה מכל הצדדים. זהו רצון לגיטימי, כי כאשר מגיעה המשלחת למדינה כמו הודו או תורכיה, איננו יכולים אפילו לדמיין מה יצפה לנו שם. למשקל יש חשיבות מרכזית, במיוחד בטיסות ארוכות טווח. אמנם, מטוס הקרנף מסוגל לשאת כמויות אדירות של משקל, אבל בכל זאת יש גבול. אם טסים לקניה או להודו אז המשקל בא על חשבון הדלק. לכן, לפני כל מבצע אנו עובדים ביחד עם ראשי המשלחת וקובעים מהם סדרי העדיפויות. בנוסף, צריך להכריע איזה ציוד יעלה על איזה מטוס, מפני שיש הפרשי זמן בין הנחיתות. בסופו של דבר זהו תהליך הנבנה ביחד.

"בימים אלה אנו מקיימים סדרת מפגשים עם גורמים בפיקוד העורף. עד היום, שיתוף הפעולה בינינו לא היה פורה מספיק. לראיה, גילינו מספר פריטים חדשים שהם קנו, שאינם מתאימים לתא המטען של קרנף. את הפער הזה אנחנו מנסים לסגור עכשיו. כעת אנו פועלים בשיטה, שעל-פיה פיקוד העורף מתייעץ איתנו בטרם בנייתם או קנייתם של כלים חדשים. למשל, אם הם מתכננים לקנות רכב חדש למטרת חילוץ נפגעים, הם קודם ישאלו אותנו מה הן מגבלות המטוס ומה הן דרישותינו, ורק אז ירכשו".

במבצעים מסוג זה, נדרשים פקחי ההעמסה להראות יוזמה ותעוזה. המצבים בהם נתקלים הפקחים במדינות זרות טומנים בחובם תרחישים אשר אי אפשר לצפות מראש. "קרו מקרים בעבר שמטוסים נוחתים בארץ זרה ונתקלים בתנאי עבודה קשים במיוחד", נזכר סא"ל א'. "במצבים כאלו אין ברירה אלא לאלתר. בשנת 1994 יצאה משלחת סיוע ישראלית לרואנדה בעקבות מלחמת אזרחים גדולה במדינה. מראש הודיעו לנו שבשדה התעופה גומא שברואנדה נקבל כלי-שינוע, אבל כשנחתנו לא מצאנו שום דבר. אני החלטתי ללכת אל המחנה הסמוך, בו ישבו כוחות סיוע צרפתיים ואמריקאיים. הגעתי אל המחנה שלהם, התיישבתי על מלגזה ושאלתי אם אפשר להשאיל. אין דרך להתכונן לסיטואציה כזו. אתה בא וקובע עובדות בשטח".

הקיר של ראובן ראובן

הדרך הטובה ביותר לתאר את יחידת ההעמסה של חיל-האוויר הישראלי היא דווקא בעזרת ביטוי באנגלית - "Thinking outside the box". בעזרת מסוף המטענים של היחידה, הפועל כמו גף טכני בטייסת, פועלת יחידת ההעמסה לשיפור ולייעול צורת העבודה. יתרה מזאת, היחידה יוצרת ובונה כלים מיוחדים משלה אשר אינם קיימים בשום מקום אחר בעולם. היוזמות העומדות מאחורי מערכות רבות הגיעו מתוך היחידה עצמה. באותם מקרים, היחידה הייתה זו שהכירה בצורך, הגתה רעיון לפיתוח כלי או מכשיר חדש, ורק לאחר מכן התערב מטה חיל-האוויר ואישר את הבנייה.

בימים אלה עובדת יחידת ההעמסה, באמצעות גף פיתוח ומסוף המטענים, ובשיתוף עם יחידה 669 וענף הנדסה רפואית בחיל-הרפואה, על פיתוח ערכת בית-חולים ניידת שתותאם למטוס הראם. כיום, היכולת לפינוי מספר רב של נפגעים קיימת רק במטוס הקרנף. גם במקרה הזה, היוזמה ליצירת הערכה הגיעה מן היחידה.

סא"ל א', מפקד היחידה, רס"ב ר', מפקד מסוף המטענים ורס"ב ראובן ראובן, איש אחזקה במסוף, הם אלו שאחראים על הפרויקט. "הבאנו לכאן אנשי מילואים מחיל-הרפואה ומ-669, רופא בכיר, כירורג ורופא מרדים", מספר סא"ל א'. "העמדנו אותם במטוס ראם וביקשנו שיגדירו לנו מה הן דרישותיהם. ממש כך תיכננו מסביבם את חדר הטיפולים. ערכת בית-החולים שאנו בונים אינה אמורה לתפקד כמו בית-חולים אמיתי - מטרת הערכה הניידת היא לטפל בפצועים עד הנחיתה בארץ. בכל זאת, אנו צריכים להיות מוכנים למצב בו חלה התדרדרות במצב הפצועים".

האיש האחראי על בניית הערכה הוא רס"ב ראובן ראובן, הידוע ביחידה גם כ"איש הפטנטים". ראובן משרת במסוף המטענים למעלה מעשרים שנה, ובאמתחתו 16 הצעות ייעול אשר כל אחת מהן זיכתה אותו בפרס ממפקדי העבר וההווה של היחידה והבסיס. כל הצעות הייעול של ראובן תלויות במשרדו ומכסות כמעט קיר שלם - עדות מרשימה לפועלו למען יחידת ההעמסה.

במלחמת המפרץ טילי הפטריוט הגנו על שמי ישראל מפני איום טילי הסקאד. לאחר שיגורו של כל טיל פטריוט, נותר כן השיגור ריק מתוכן, אך עדיין מוכן לשימוש חוזר. לכן, לאחר המלחמה, נשלחו כני השיגור בתוך מטוסי ראם בחזרה לארצות-הברית, לשם התקנה מחודשת של טילי פטריוט נוספים. דלת המטען של הראם ממוקמת בצדו של גוף המטוס ובזמנו התבצעה ההעמסה של כני השיגור בעזרת מלגזות. דרוש היה רווח של 1.2 מטר בין כן שיגור אחד לשני, בכדי לאפשר לשיני המלגזה לאחוז בכן כראוי. כך ניתן להעמיס עד שישה כנים לתוך תא מטען של ראם.

"יום אחד התקשר אלי רס"ב ר'", נזכר ראובן. "הוא אמר לי, 'ראובן, אני טס עוד מספר שבועות לארצות-הברית כדי להטיס שישה כני שיגור ריקים ולהחזירם מלאים. חייבת להיות דרך טובה יותר להעמיס את הטילים'. שמתי לב שכני השיגור בנויים בצורה שבה ישנו מרווח צר בין תחתית המתקן לבין הרצפה. אז בניתי מערכת המורכבת משתי כריות הרמה מתנפחות. ממקמים כל כרית בזהירות מתחת לשני צדדי הטיל ואז מנפחים. לאחר מכן, כאשר כן השיגור מתרומם, מניחים מתחת לטיל משטח עם גלגלים - ממש כמו סקטבורד. כך הפכנו עצם ארוך ומסורבל השוקל כמה טונות, לחפץ נייד ונוח לעבודה. בטיסה הבאה לארצות-הברית הצלחנו לשים שמונה טילים בתוך המטוס. בהתחשב בעלויות הגבוהות של כל טיסה לחו"ל, זהו חסכון כספי אדיר לחיל-האוויר". "אין דוגמה נוספת בעולם לפיתוח זה", אומר סא"ל א'. "בפעם הראשונה שנחתנו בארצות-הברית, פקחי ההעמסה המקומיים הסתכלו לתוך תא המטען ולא האמינו שנצליח להוציא את כל כני השיגור החוצה. הם אמרו לנו שהם מועמסים צפוף מדי. הם נדהמו לראות אותנו, במספר דקות מועט, פורקים מתקן אחרי מתקן אחרי מתקן". כיום, משתמשת יחידת ההעמסה במערכת זו להעמיס סוגי נשק שונים, כמו טילי האוויר-קרקע פופאי ואף כלים מיוחדים של פיקוד העורף.

למרות עומס העבודה ושלל ההישגים שזקפה היחידה לזכותה, בכל גף וגף עדיין עמלים לשפר ולייעל את דרכי העבודה, ולא רק של היחידה. "לעיתים קרובות סא"ל א' או פקח מן היחידה מעלים רעיון להטיס יחידה שעד היום לא השתמשה בקרנף, או שנעזרה בו רק במצבים מאוד מסוימים", מתאר סגן מ'. "גף פיתוח חושב, מתכנן ומבצע ניסויים. לאחר תהליך ארוך, מתאמנים ביחד, הטייסות והיחידה. יחידה מבצעית שהייתה מוגבלת למבצעים או למרחקים מאוד מסוימים מוצאת את עצמה לפתע עם יכולת תמרון ותנועה שלא ידעה עד כה".

האופי המיוחד של השירות ביחידה משפיע על החיילים המשרתים בה גם בתחומי החיים האחרים. "אתה ממש מתחתן עם היחידה", מצהיר סגן מ'. "במילואים, פקחים טסים לפחות פעם בשבוע. אין ברירה, כי לאחר תקופה מסוימת מאבדים את הכשירות לטיסות המיוחדות. אך זו אינה בעיה, מכיוון שהפקחים מאוד נהנים לבוא, לטוס, להיפגש עם החברים - זהו הבית השני שלנו. לעיתים אני מצטרף אל אמי בעת קניית מצרכים, וכאשר מגיע השלב שבו מכניסים את השקיות לרכב, אני אומר לה, 'עזבי, אימא, אני אכניס לתא המטען'. וזה באמת מעל ומעבר".

עוד באותו מדור

צילום: צביקה גולן, דובר צה"ל

להיות שם

מטוסי חיל-האוויר הישראלי בשמי מחנה ההשמדה אושוויץ ומפגשים עם בני נוער יהודים באוקראינה הם רק חלק ממרכיבי המסע הטעון שערכו קציני צה"ל במהלך חודש ספטמבר. כתב הביטאון התלווה למשלחת "עדים במדים" אשר ביקרה במחנות השמדה בפולין

ורטיגו וירטואלי

הסימולטור החדיש שהוצב בבסיס חיל-האוויר בחצור מאפשר לטייסי מערך ה-F-15 להתאמן במצבים אותם לא ניתן לתרגל במציאות כמו נטישה או טיפול בשריפה תוך כדי טיסה. אומנם הרוח לא עוברת מעל לכנף והפחד מהתרסקות לא קיים, אך התחושה, היא כמעט כמו הדבר האמיתי