בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 153 (254) 01/10/03

כתבות

הקוקפיט של השכן

איך מחברים מטוס שטס במהירות אדירה ובגובה רב עם מסוק שטס בין גבעות ובתוך ואדיות? שיתוף פעולה יוצא דופן בין טייסת F-16 וטייסת אפאצ'י העניק לכל אחד מן המשתתפים הצצה אל "הקוקפיט של השכן". למרות ההבדלים הגדולים והשוני במשימות, גילו רוב הטייסים כי יש להם כמה מכנים משותפים

רן רוזנברג וגיל שני, צילום: גל חמו

"אדיר! היה מעולה...! אחד הימים הטובים שהיו לי", כך הכריז רס"ן א', טייס אפאצ'י וותיק לאחר שיצא מחדר התחקירים של טייסת "מגע הקסם". אפשר היה להניח שרס"ן א' עומד לסכם עוד יום טיסות על מסוק הקרב הטוב בעולם, אלא שכבר במשפט השני מבינים כולם כי הברק בעיניו של א' ניצת דווקא כשהוא מזכיר את צמד המילים "מטוס F-16". אבל רגע, מה בכלל הקשר בין אפאצ'י ובין מטוס F-16?

על פניו אין שום קשר. אלה טסים לאט ונמוך ואילו אלה טסים מהר וגבוה. לאלה יש טילים קלי משקל ואילו לאלה יש פצצות במשקל מאות קילוגרמים. ובכל זאת, דווקא 'חוסר הקשר' הוא זה שחיבר בין שני העולמות והביא למפגש ייחודי ויוצא דופן בין "טייסת הקרב הראשונה", טייסת F-16 דו-מושבית, ובין טייסת "מגע הקסם" המפעילה מטוסי אפאצ'י.

"אנחנו לא מכירים מספיק טוב האחד את המערך של השני", מסביר סרן ז', סגן מפקד "טייסת הקרב הראשונה". "כשטסים יחד מטוסי F-16 ומטוסי אפאצ'י, מגלים דברים חדשים שלא היית מגלה בשום צורה אחרת. החל מרמת ניהול הטייסת, דרך ביצוע התדריכים וכלה בהכרת מערכות הנשק. החיבור הזה חשוב כיוון שהוא עזר לנו להבין טוב יותר איך חיל-האוויר עובד ברמה הכוללת".

"הפעלה מבצעית משולבת של מטוסי קרב יחד עם מסוקי אפאצ'י היא תחום שנמצא עוד בחיתוליו", ממשיך סרן ז', "אבל בעבר כבר היו מספר פעילויות מבצעיות שקיימו את שיתוף הפעולה בין המערכים וכדי שזה יצליח חייבים להתאמן".

כאשר סרן ז' מדבר על הצורך לקיים אימונים משותפים ניתן לטעות ולחשוב כי מדובר בעניין של מה בכך, אולם בהתחשב בעובדה כי כל טייסת עסוקה בשגרת האימונים שלה, ואם נוסיף על כך את האינטנסיביות בה פועלים מסוקי האפאצ'י בשטחים, הרי שהוצאה לפועל של יום אימונים משותף היא פרויקט מורכב. יהיו שיגידו - בלתי אפשרי.

"תחילה צריך למצוא מקום מפגש נוח לשתי הטייסות, לאחר מכן לשריין יום מתאים ובסוף להחליט על מתאר האימון. את היום בחרנו להתחיל עם גיחת הכרות על המטוסים - אנחנו בתא הקדמי של האפאצ'י ואילו הם בתא האחורי של ה-F-16 במטס השני התמקדנו על מתאר אימון מבצעי יותר". וכך הכל התחיל.

יום שני, הרביעי באוגוסט, שעה שבע בבוקר. חדר התדריכים של "טייסת הקרב הראשונה" מתחיל להתמלא. עד כאן הכל כרגיל. עוד יום אימונים שגרתי בטייסת F-16. אלא שלא כך הוא הדבר. חדי העין יגלו כי בין שורות הכיסאות, נמצאים גם עוד ארבעה טייסים קצת שונים. על סרבל הטיסה שלהם אין את סמל הבסיס, ובמקומו מודבק פץ' אמריקאי ובו ציור של מסוק קרב ומספר אותיות באנגלית - AH-64. למי שעוד לא הבין מדובר בטייסי אפאצ'י.

בעוד מספר רגעים יפתח תדריך הבוקר. רס"ן ד', סגן מפקד טייסת האפאצ'י, רס"ן א', טייס הצ"ח (הצבת חירום) הוותיק, סגן ת' וסגן ב' עוקבים בקפידה אחרי כל מילה שנאמרת בתדריך. בקרוב, התיאורים שנשמעים אולי מעט זרים יהפכו למציאות מהירה ומסחררת, כיוון שכל אחד מהם ימצא את עצמו בתא האחורי של מטוס F-16 בזמן ביצוע קרבות-אוויר ובעת תקיפת מטרות קרקעיות במטווחים.

"הכרת 'טייסת הקרב הראשונה' היתה משהו מאוד בולט שאפיין את יום האימונים כולו", מעיד רס"ן ד', סגן מפקד טייסת "מגע הקסם". "זה התחיל באיך בכלל מגיעים אל הטייסת, ברכב או בתובלות, והמשיך באיזו שעה הם מתחילים את תדריך הבוקר. וכבר כאן תמצא שיש הבדלים. אצלנו, למשל, מתחילים תדריך בשעה שמונה. כדי להתחיל את התדריך בשעה שבע אני צריך שכל אנשי צוות-האוויר ישארו לישון בבסיס, כיוון שהטייסת ממוקמת בדרום הארץ ואין טיסות תובלה סדירות בשעות האלו".

שעת התדריך, כפי שמסביר ד', היא רק קצה קצהו של השוני בדרך בה מתנהלות כל אחת מהטייסות. "כל טייסת עובדת קצת אחרת, גם אם זאת טייסת 'אחות' המפעילה את אותו סוג מטוס, אז על אחת כמה וכמה כאשר המערך הוא לגמרי שונה", ממשיך רס"ן ד'. "אצלם לדוגמה, התדריך נעשה בשני גפים שונים כיוון שמגוון המשימות שהטייסת מבצעת הוא גדול, וכל צוות מתודרך בהתאם למשימה שלו. אצלנו, לעומת זאת, התדריך מועבר לכולם.

"לב העניין הוא ללמוד איך לעשות דברים אחרת. ניתן להרוויח מזה המון. נוצרת כאן הפריה הדדית ואפשר לאמץ שיטות עבודה אחרות. אני כבר רשמתי לי מספר דברים שאני חושב ליישם בטייסת. למשל, סביבת העבודה בחדר התדריכים שלהם נראית טובה יותר. היא כוללת שקפים שמוצגים בתדריך וכל מיני ניואנסים קטנים אחרים, אבל מאוד רלוונטיים".

"כמו לקחת ג'יפ ולטייל בנחל"

התדריך מסתיים. בזה אחר זה מודדים הארבעה את חליפות הלחץ ומתאימים לעצמם את קסדות הטיסה. מרביתם עושים זאת בפעם הראשונה. בעוד שעתיים ינחתו ארבעת מטוסי ה-F-16 בבסיס חיל-האוויר בדרום הארץ בו ממוקמת טייסת "מגע הקסם".

בינתיים, בטייסת האפאצ'י הדרומית, עוברים רס"ן נ' וסרן ש', נווטי F-16 מ"טייסת הקרב הראשונה", את התדריך הראשון שלהם על מסוקי האפאצ'י.

סמ"ט (סגן-מפקד טייסת) ב' של הטייסת, סרן ג', יושב לצדם בזמן התדריך ומתדרך אותם לגבי מערכות הנשק של המסוק. בפתיחת הדברים מוצג מתאר הטיסה - קרבות אוויר-אוויר של מסוקי אפאצ'י ובסיומו אימון למשימות סיכול ממוקד. עם סיום התדריך מתפזרים צוותי-האוויר בין חדרי הטייסת ומתחילים בתדרוך מבנה. עכשיו, חשוב ללמוד את כל הפרטים הקטנים: נתיבי הטיסה, פני השטח וחוקי המשחק. במהלך התדריך במבנה, כאשר כולם רכונים על גבי מפות המטווחים, מסביר רס"ן כ', טייס האפאצ'י שמטיס את סרן ש', נווט F-16, כיצד מתנהל אימון אוויר-אוויר. בשטף ההסברים של כ' עולה מספר פעמים המילה "סכין". מעט לפני סיכום הדברים, עוצר סרן ש', ושואל - "אבל מה זה 'סכין'?". לרגע כולם צוחקים. אחר-כך הם מסבירים לו - "זאת מילת הקוד שאומרים בקשר כאשר מפילים מסוק".

לאחר כל ההכנות המוקדמות, מגיע רגע האמת ושני נווטי הקרב נוסעים יחד עם טייסי האפאצ'י לליין המסוקים. בדרך מספיק רס"ן כ' לזרוק עוד טיפ קטן לסרן ש' לקראת הגיחה. "בסך-הכל זה די דומה. כמו משחק מחבואים, ברגע שמגלים אחד את השני עושים את הכל כדי להפיל. זאת תהיה טיסה חמה מאוד". חשוב לציין שהטייס הקדמי במסוק האפאצ'י, במקרה הזה נווט F-16, הוא שמפעיל את מערכות הנשק ואמון על שיגור הטילים. בימים כתיקונם נווטי הקרב רגילים להשתמש בטילי אוויר-אוויר לצורך קרבות. הפעם הם ינסו את כוחם בהפלת מסוקים באמצעות טילי נ"ט מונחי לייזר מסוג הלפייר, מערכת נשק שהם פוגשים בה לראשונה בחייהם.

בעוד מסוקי האפאצ'י עולים לאוויר, מטוסי הקרב נוחתים. מיד עם ירידתם מהמטוסים חושפים בגאווה טייסי האפאצ'י את שקיות ההקאה הריקות. מנגד, מחייכים טייסי ה-F-16 ואומרים בנונשלנטיות - היינו עדינים אתכם. מעניין לגלות מה חושב כל אחד מטייסי האפאצ'י על מטוס ה-F-16 ועל חווית הטיסה.

"החיבור בין הטייסות נחוץ מאוד. יש הרבה דברים שראיתי אותם היום לראשונה, ועד היום רק שמעתי עליהם", מספר רס"ן ד', סגן מפקד טייסת "מגע הקסם". "למדתי איך הדברים נראים מהקוקפיט של טייס קרב: מה קשה לו, מה קל לו, מה מפריע לו, על-פי מה הוא טס, איך הוא מנווט בעזרת המפה הנעה וכיצד הוא תוקף את המטרה. חלק מהדברים התגלו לי כמאוד שימושיים, גם ליישום בטייסת מסק"ר".

כאשר ד' מדבר על רעיונות ליישום בטייסות המסק"ר הוא מזכיר בין היתר את הנדסת האנוש המצוינת המאפיינת את תא הטייס של מטוס הקרב. "מערכות האוויוניקה במטוס מתקדמות מאוד והופכות את התפעול לפשוט ונוח. התרשמתי במיוחד מהנוחות שבהפעלת מערכות הנשק והניווט של המטוס. הכל הרבה יותר ידידותי לעומת מה שאנחנו רגילים אליו באפאצ'י".

גם סגן ת' מתפעל מהפשטות והנוחות של מטוס ה-F-16. "האמת שגם אני התרשמתי כך מה-F-16. ההרגשה היא כאילו המטוס מולבש עליך כמו חליפה. הכל נמצא בדיוק במקום שאתה צריך. באופן כללי גם האפאצ'י בנוי בתפיסה הזאת, אבל ההבדל העיקרי הוא שאפאצ'י תוכנן מראש לשני אנשי צוות, ואילו F-16 תוכנן גם לטייס בודד. לכן, תא הטייס מאוד פשוט להפעלה". סגן ת' מעיד על עצמו כי הטיסה במטוס קרב היתה חוויה ייחודית ומעניינת. חוויה שהיה מוכן לחזור עליה לפחות פעם בחודש. "מעולם לא טסתי במטוס קרב, כך שמאוד רציתי לעשות את זה והיה ממש כיף. בפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי הפוך באוויר, זה היה פשוט מדהים. התחושות היו כל כך מיוחדות, שונות מכל דבר אחר שהכרתי".

סא"ל ד', ראש פרויקט במטה חיל-האוויר ומי שהטיס במהלך היום את סגן ת', מתוודה שהטיסה המשותפת תרמה לו לא פחות משתרמה לסגן ת'. "אף פעם לא הטסתי טייס מסוקים ובאמת התרשמתי במהלך הטיסה מזווית הראייה שלו. לפי התגובות של ת' בזמן הגיחה הבנתי שיש דברים שהוא רואה לגמרי אחרת. זה היה מאוד נחמד לגלגל את המטוס ולשמוע מישהו נאנק בהנאה בתא האחורי".

סגן ב' גם הוא, בדומה ל-ת', זוכר את הטיסה הראשונה שלו במטוס קרב כנגיעה קלה בעולם שונה לחלוטין. "ההמראה הייתה מפתיעה מאוד. נדבקתי לכיסא. שלא כמו באפאצ'י תהליך ההמראה הוא מאוד מהיר. ניווטנו אל המטווחים וכשניסו להפיל אותנו, הייתי צריך בתור הנווט לנסות ולמצוא את המטוס האדום שמאיים עלינו. בסופו של דבר לא הצלחתי לראות אותו בעיניים, אבל זיהיתי אותו בעזרת המכ"ם. לשמחתי, הוא תקף את מספר שתיים שלנו ואנחנו תמרנו ושחררנו נורים. אחר-כך טסנו במהירות 500 קשר - כמעט פי חמש מהמהירות אליה אני רגיל במסוק אפאצ'י.

"בשלב מסוים טיפסנו קצת לגובה ואז נתנו לי להטיס מאחור. ההטסה היתה מוזרה מעט כי הסטיק לא באמת זז. בעצם, ישנו מחשב שמעבד את הכח שמופעל על הסטיק לידי תנועה. במסוקים לעומת זאת אתה ממש מזיז את ההגאים, כך שזה די שונה. אחד הדברים שמאוד בולטים בטיסה במטוס קרב היא האינטואיטיביות שבה. אתה מושך את הסטיק ומגלגל לצדדים והכל הרבה יותר חריף. פשוט עולם אחר, עולם שלא הכרתי עד כה".

למרות ההתלהבות הגדולה מהטיסה המהירה, שני הסגנים, ב' ו-ת', מסבירים כי לא היו מחליפים את מסוק האפאצ'י שלהם בשום מטוס קרב. "תמיד רציתי להיות טייס מסק"ר. זה כמו לקחת ג'יפ ולטייל בשטח בתוך הנחלים", מסביר סגן ב'. גם סגן ת' מרגיש יותר טבעי לטוס קרוב לקרקע. "לא הייתי מוותר על טיסה ב-30 רגל", הוא אומר. "הטיסה במסוק קרובה מאוד למציאות וההנאה בהתאם. לא הייתי מוותר על הדברים הקטנים - כמו לראות גמלים רצים כשאני חולף מעליהם".

לעומתם, כאשר רס"ן א' נשאל האם הוא מוכן לוותר על הגמלים שרצים למטה עבור טיסה במהירות הקול, הוא משיב בחיוב. מבחינתו, לעבור כבר מחר. "תמיד רציתי להיות טייס קרב. זה חלום שלא הצלחתי להגשים בגלל שאבחנו אצלי בעיות ראיה. ניסיתי בעבר לעשות הסבה אבל לא הצלחתי". בינתיים, הספיק א' למלא תפקיד מפקד גף מבצעים בטייסת "מגע הקסם" ובימים אלו הוא משלים את לימודיו האקדמיים. בשעות הפנאי שבין הלימודים באוניברסיטה ובין הטיסות בטייסת הוא מקדיש זמן לסימולטורים של מטוסי קרב.

אל היום המיוחד הזה הגיע א' היישר מארצות-הברית. "חזרתי אתמול בשש בערב מאימון סימולטור בארצות-הברית, וברגע שהגעתי הביתה צלצל הטלפון". אנשי הטייסת, שמכירים היטב את ה'שיגעון' של א', שמחו לבשר לו על האימון המשותף. "ברמה העקרונית לא הייתי אמור להיות פה היום, אלא בקריה בתל-אביב כדי להשלים סידורים כספיים. אבל היה ברור שאם יש טיסות על F-16 אני חייב להיות בהן".

במהלך הראיון מציין רס"ן א' שהיום הם טסו רק תחת עומס מקסימלי של שבעה ג'י. חשוב להבין שמרבית האנשים כבר היו נפרדים לשלום מארוחת הבוקר שלהם תחת עומס קטן בהרבה מזה שטס א'. "כבר טסתי בעבר תחת תשעה ג'י", הוא אומר. "יש טייסי מסוקים שקשה להם לעמוד בג'י גבוה, אבל אני דווקא אוהב את זה. קשה לי לתאר במילים את ההרגשה בעת טיסה במהירות 500 קשר, 30 מטר מעל פני השטח, אבל זה משהו חזק מאוד".

F-16 ואפאצ'י תוקפים ביחד

"משהו חזק מאוד" - אולי לא - אבל "מערב פרוע" דווקא כן. כך בחר רס"ן נ', ממלא מקום ראש ענף במחלקת מבצעים, לתאר את טיסתו הראשונה במסוק האפאצ'י במהלכה ניהל קרבות-אוויר מול שאר מסוקי הטייסת.

"בהתחלה היה מאוד מפחיד", מודה רס"ן נ'. "כאשר נכנסים לתוך ואדי בגובה נמוך, מטרים ספורים מעל הקרקע, אין מקום ל'ספיירים'. כל טעות עלולה להיות קטלנית. חייבים להיות מאוד מקצועיים כדי לקבל קנה מידה מדויק איפה נמצא הרוטור שלך ביחס לקרקע או לקירות הואדי".

כאמור, הגדירו טייסי האפאצ'י את קרבות האוויר בעולם המסוקים כטיסות חמות מאוד. נ' אכן מאשר זאת. "התרשמתי מאוד מקרבות-האוויר שבצענו", הוא אומר. "האמת, שזה ממש כמו מערב פרוע, דומה מאוד לדו-קרב. מי שמאתר ראשון, מי שיורה ראשון, מי שמתחבא ראשון, ומי שמיטיב לנצל את הטופוגרפיה הוא שינצח. נקודה קריטית נוספת היא עבודת הצוות בין שני התאים. התיאום חייב להיות גבוה מאוד, כיוון שהטסת המסוק ותפעול מערכות הנשק לא יכולות להיעשות על-ידי אדם אחד. לדעתי, בקרב-אוויר של מטוסים אין באמת עבודת צוות בין הנווט לטייס - לרוב לטייס יש את העבודה שלו ואילו הנווט רק משלים אותו. במסק"רים לעומת זאת, כל אחד משלים את השני".

מתיאוריו של רס"ן נ' את קרב-האוויר היה ניתן לצפות כי דווקא המסוק שלו יהיה זה שיופל, ולא שיפיל. אבל כמו שכבר כולם למדו, היום הזה מלא הפתעות. "נ' השתלט לא רע על העניינים", מספר רסן ג', סגן מפקד טייסת האפאצ' ומי שהטיס את נ'. "למרות שזאת היתה הפעם הראשונה שלו הוא הצליח לרכוש מטרות ואפילו להפיל. אחרי ההפלה הראשונה שלו, אני זוכר שהמסוק שהופל היה מאוד מופתע".

משהסתיימו הטיסות המעורבות ועולם המושגים הפך זר פחות, יושבים הצוותים משתי הטייסות ומתכוננים לקראת חלקו השני של היום. חלק זה נועד לתרגול תקיפה משולבת של שני המערכים בחזית הלחימה. בשעתיים הקרובות תעמוד השפה המשותפת שהתהוותה בטיסות הבוקר בפני מבחן המציאות.

המטרה - השמדת מטרות תשתית בחזית שטח האויב. דרך הביצוע - מטוסי F-16 יחד עם מספר מסוקי אפאצ'י יאתרו יחד את היעדים ויכוונו אחד את השני אל המטרה. שיתוף פעולה שכזה מתבסס בעיקרו על קיומה של מערכת נשק זהה בשתי הפלטפורמות. גם מטוסי ה-F-16 וגם מסוקי האפאצ'י משתמשים בנשק מונחה לייזר. החימוש, בין אם אלו פצצות במשקל חצי טון ובין אם אלו טילי נ"ט, מוצא את דרכו אל המטרה באמצעות יכולתו לאתר כתם לייזר שמסמן את המטרה. המטוס או המסוק המשגר מאתר את היעד באמצעות מערכות תצפית מתקדמות ומרגע שזוהתה המטרה מתחיל תהליך סימון המטרה בקרן לייזר בלתי נראית. מי שמופקד על משימה זו במטוס קרב הוא הנווט היושב בתא האחורי ואילו במסוקי האפאצ'י עושה זאת הטייס הקדמי.

את כתם הלייזר שעל המטרה מסוגלת לזהות כל אחת מן המערכות. על-ידי כך יכול הטייס הקדמי שבמסוק לסמן לנווט שבמטוס את המטרה ולהקל עליו את תהליך רכישת המטרה, ולהיפך.

"עולם התוכן הכללי הוא דומה", מסביר סא"ל ד' זמן קצר לפני תדריך המשימה. "לכולנו יש את אותה המשימה אלא שהאמצעים הם שונים. ההבדל המהותי בינינו הוא שאני בתור טייס F-16 טס במהירויות גבוהות בהרבה מאשר טייס אפאצ'י, ולכן אני מתכנן מראש מה אני אעשה במרחק של 40-30 ק"מ קדימה. טייס מסק"ר לעומת זאת מתייחס לסובב אותו ברדיוסים של כחמישה קילומטרים. בניגוד אלי הוא טס קרוב מאוד לקרקע וזה חושף אותו לאיומים רבים שלא רלוונטים מבחינתי, גם מבחינת ההטסה עצמה וגם מבחינת אש נ"מ".

דווקא ההבדלים אותם מתאר סא"ל ד' מתורגמים בשטח, בזמן הפעילות, לידי יתרון מבצעי. "מסוק טס נמוך ורואה דברים שטייס קרב לא רואה", מפרט סרן ז', סגן מפקד "טייסת הקרב הראשונה". "והדבר נכון גם במקרה ההפוך - טייס קרב רואה תמונה רחבה יותר של שדה הקרב, כזו שטייס מסק"ר לא מסוגל לראות. אם מחברים את שתי זוויות הראייה אנחנו מקבלים תמונה מפורטת ומדויקת יותר של המתרחש. בנוסף, ישנה גם אפשרות שבה אנחנו משלימים אחד את השני בהיבט השמדת המטרה. במקרה ומסוק אפאצ'י גילה עמדה מבוטנת, שבאמצעות הטילים שברשותו אין באפשרותו להשמידה ובמקרה ישנו גם מטוס קרב באוויר, הנה לך תסריט בו יש מקום לשיתוף פעולה".

ובדיוק את התסריט הזה תרגלו הטייסות. לצורך כך הוצבו בשטחי האש שבדרום הארץ מטרות דמה לתקיפה. את מיקומן המשוער של המטרות למדו הצוותים המעורבים עוד טרם יציאתם למטוסים. בשונה מהגיחה הראשונה, המריאו הפעם מסוקי האפאצ'י ומטוסי הקרב מאותו מסלול, באותו בסיס. רק דקות בודדות הפרידו בין המראה אחת לקודמתה. בתום שעה וחצי התמלאה הטייסת בשנית. הצוותים שחזרו מהאימון מתחלקים לחדרים ובידיהם קלטות הטיסה. עד מהרה לא ניתן למצוא פינה אחת שקטה. מכשירי התחקור של מטוסי הקרב מוצבים לצד עמדות התחקור של המסוקים (לכל פלטפורמה יש קלטת תחקור שונה), כך שניתן לצפות על גבי שני מסכים שונים בביצועי המטוסים והמסוקים גם יחד. מפעם לפעם עוצר אחד הנווטים ומסביר לטייסי האפאצ'י כיצד מתחקרים את הטלת הפצצה ואיך הדבר נראה מבעד לתצוגה העילית של מטוס ה-F-16. אחת הנקודות המעניינות שעולות בזמן התחקיר היא האופן בו כל אחד רואה את אותה מטרה. לא פעם, מה שנראה מגובה רב כמטרה אחת ארוכה, נראה מגובה נמוך כשתי מטרות נפרדות במרחק מטרים ספורים אחת מן השנייה.

למרות בעיות הזיהוי שהתעוררו במהלך הטיסה עצמה עמדו הצוותים במבחן המציאות וחזרו עם פגיעות מוצלחות. האם אפשר כבר להפיק מכך לקחים לעתיד? כנראה שעוד מוקדם מדי. "צריך עוד קצת זמן כדי לעכל את האימון המשותף שלנו", אומר רס"ן נ'. "אבל כבר אחרי טיסת ההכרות למדתי מספר דברים שעזרו לי ברמה האישית בעת ביצוע המשימה.

"בתור נווט זיהיתי מרחוק את המטרה ונדרשתי להוביל את מבנה המסוקים כדי שישמידו אותה. מהמקום שבו טסתי אין משמעות להרים ולכן אני לא רגיל להתייחס אליהם כאל מגבלה. לעומת זאת למסוקי קרב שטסים בגובה נמוך, הטופוגרפיה היא שם המשחק. אני מאמין שאם לא הייתי טס לפני-כן באפאצ'י לא הייתי מבין את הדברים טוב מספיק וייתכן שהייתי מוביל את צוות המסוק לנקודה כזאת, שלא היתה מאפשרת לו לזהות את המטרה ולשגר עליה חימוש. בסופו של דבר המסוקים הגיעו בדיוק לנקודה הנוחה מבחינתם והמטרה הושמדה".

לקראת סיום התחקיר, המסמל גם את סיומו של היום, אי אפשר שלא לגעת בשאלת הפעילות המבצעית השוטפת. אין זה סוד כי מי שנושא בעיקר הנטל לאורך שלוש השנים האחרונות הם דווקא טייסי המסק"ר ולא טייסי הקרב. "אם אתה שואל אותי אם אני מקנא בהם? אז כן, יש בזה משהו", מסכם סרן ז' את היום. אבל דבר אחד בטוח - למרות ההבדלים בין המערכים ולמרות התעסוקה המבצעית השונה - מה שהחל בסימן היכרות יהפוך בעתיד למסורת.

עוד באותו מדור

מעמיסים וטסים

מה משותף להצנחת כוחות, משלחות הומניטריות לאזורי אסון, תדלוק אווירי והעברת ציוד צבאי בכמויות ענק? בכל אחד מתהליכים אלו מעורבת יחידת ההעמסה של חיל-האוויר. איך דוחסים שמונה טילי פטריוט למטוס אחד (עם כרית וסקטבורד) ומה עושים כשנוחתים באמצע אפריקה. סיפורים קטנים עם משקל כבד
צילום: צביקה גולן, דובר צה"ל

להיות שם

מטוסי חיל-האוויר הישראלי בשמי מחנה ההשמדה אושוויץ ומפגשים עם בני נוער יהודים באוקראינה הם רק חלק ממרכיבי המסע הטעון שערכו קציני צה"ל במהלך חודש ספטמבר. כתב הביטאון התלווה למשלחת "עדים במדים" אשר ביקרה במחנות השמדה בפולין