בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 152 (253) 01/08/03

כתבות

רישום לזכות

חיל-האוויר שומר אמנם תיעוד היסטורי מדויק של כלי הטיס שעברו תחת ידיו, ושל האירועים שעיצבו את הווייתו. אולם רס"ן (מיל') מיקי עמית, איש צוות-אוויר בעבר, וצייר בהווה, מציע תוספת אישית ומקורית לתיעוד הרשמי. משך שנים עקב עמית במכחוליו אחר מטוסי חיל-האוויר, ורשם את אירועיו המרכזיים. התוצאה לפניכם

אייל בירנברג

המוסקיטו-גאווה וכבוד

"שמואל בבלי, המופיע בתמונה זו, היה אחד מטייסי המוסקיטו המוכרים ביותר. ציירתי את התמונה הזו ואותו לקראת תערוכה שלי בכותרתה היתה "40 שנה לחיל-האוויר". חיפשתי עבור התערוכה דמות שתייצג את הטייס הישראלי החסון. בבלי הפך לימים לקפטן באל-על, אבל עבורי הוא נשאר סמל לטייס הצבר בחיל-האוויר הישראלי.

"אפשר לראות שהגזמתי קצת בציור בגודלן של הידיים והגוף, לעומת הראש, הקטן יותר. רציתי לשוות לו מראה של כח. להעביר בציור את הגאווה והכבוד שהרגיש הנער העברי שהיה לטייס מוסקיטו. את שני המטוסים שברגע, הוספתי מאוחר יותר".

קופאים מקור בהילטון

הכל החל בביתן קטן ומט ליפול בבסיס תל-נוף בשנת 1965. "בית-הספר לטיסה היה אז בתל-נוף", מספר רס"ן (מיל.) מיקי עמית (57), היום צייר ומעצב גרפי במקצועו ואז - חניך בקורס הטיס. "לצידי המסלולים שכנו ביתנים בריטיים ישנים, שם ישנו החניכים. לביתן שלנו קראנו 'הילטון'. היינו בשלב המכין של הקורס. הקור היה עז ואחת הדרכים להתחמם היתה לקחת לבנה וללפף סביבה חוט תיל. את שני קצוות החוט היינו תוקעים בשני צידי השקע החשמלי. זה היה יוצר קצר, והחוט היה מתלהט ומחמם. בגלל הקצר, קפץ הפקק בארון החשמל, אז קיבענו אותו בעזרת מסמר והתחממנו מול הלבנה. בחורף הזה, 'הילטון', התחלתי לצייר בזמן הפנוי - ולא היה הרבה כזה - יחד עם החבורה שסביבי. את הציורים היינו מציגים במועדון פרחי הטיס. לימים", מספר עמית, "לפחות שני חברים מהקורס הפכו גם הם לציירים.

"בחיל-האוויר התאהבתי עוד מגיל צעיר", נזכר עמית. "כבר בתיכון הייתי הילד ה'פרוע', שמצייר אוירונים כל השיעור במקום להקשיב. הוקסמתי מהאורגאנים וממטוסי הווטור שהגיעו אז לחיל-האוויר ואספתי את בטאוני חיל-האוויר בהתלהבות. את תמונות הטייסים, היושבים בקוקפיט הייתי מעתיק באיורי-מחברת". אבל את הדחף לפיתוח הכשרון קיבל עמית מאוחר יותר. אחרי שירות כאלחוטאני אוויר בטייסות התובלה של חיל-האוויר השתחרר עמית בשנת 1978.

"למרות השחרור, הקשר עם חיל-האוויר לא נותק", אומר עמית ומציג לראווה את עשרות ומאות הציורים המונחים בחדר העבודה שלו, מסודרים בסדר מופתי. עמית מסביר כי הלך אחרי נטיות לבו. אחרי שלמד ציור באופן מסודר, פתח סטודיו עצמאי. במשך שנים עקב עמית באיוריו אחר התפתחות חיל-האוויר והנציח, כשהוא נעזר בצילומים, אירועים, תקופות וכלי-טיס של החיל בעבר ובהווה. רבים מספרי ההיסטוריה של חיל-האוויר מעוטרים באיוריו וציוריו של עמית, והוותיקים שבקוראי בטאון חיל-האוויר עשויים לזכור אף כמה מאיוריו.

"לרוב, אני מצייר מתוך צילומים", מסביר עמית. "אבל משלב אלמנטים שהוטמעו חזק בזכרוני מהיכרותי ארוכת השנים עם החיל. מדובר בציורים ריאליסטיים וריאליסטיים-למחצה. אני עושה שימוש בצבעי מים, המצריכים מיומנות מסובכת ומיוחדת ולא מאפשרים תיקון תוך כדי הציור." עמית אף הוציא לאחרונה את הספר "קווים בשמיים" ובו אסופה מציוריו.

הסטרטוקרוזר - הרבה רעש והרבה מקום

"שירתתי כאיש צוות-אוויר בטייסת הבינלאומית כאלחוטן. הטייסת עשתה אז אינסוף טיסות חו"ל לאירופה, אפריקה ואפילו לטהרן. הטייסת הפעילה את מטוסי הסטרטוקרוזר. סיפרו על הסטרטוקרוזר שהוא המטוס התלת מנועי הטוב בעולם, כיוון שאחד מארבעת מנועיו תמיד שבק במהלך הטיסה. זה היה מטוס מסובך לתפעול, שלא זז מהמקום ללא המכונן. זה היה מטוס ענק, ואף נקרא כך בשמו העברי: 'ענק'.

"לפני כמה שנים חזרתי אל המטוס. ציירתי את התמונה הזו עם המון זכרונות. מופיע בה הקוקפיט של המטוס. רציתי לתת המחשה של תא הטייס המרווח מאוד של המטוס. לכל איש צוות-אוויר היתה עמדה משלו, נינוחה ורחבה.

"אחת החוויות המסעירות שעברתי במטוס התרחשה באחד מימי החורף. טסנו לטהרן, ומכיוון שהיו באיזור סופות שלג, האלחוטן היה צריך להשיג תחזית מזג-אוויר לפני שהגענו לאזור תורכיה. אם לא היתה תחזית - לא היינו ממשיכים. באחת הפעמים הסופה הקדימה אותנו. הייתי אז סגן צעיר, ויחד עם שאר צוות המטוס, חששתי מאד. מזג-האוויר היה רע, והמטוס הטלטל בסופה. נכנסו לתוך ענן של ברד שהיכה במטוס. הקוקפיט היה מתוח ושקט. ידענו שהמטען הכבד שעל המטוס מקשה עלינו את התמרון. ברגע האחרון הכל נרגע, גם מזג-האוויר וגם אנחנו. אבל זו היתה חוויה בלתי-נשכחת. בעקבות חוויות כאלה, בין השאר גם טיסת ניווט מעל הים בחיפוש אחרי הצוללת 'אח"י דקר', החלטתי להנציח בציור את הקוקפיט של מטוס הסטרטוקרוזר."

הווטור - עידן מטוסי ההפצצה

"התמונה הזו של זוריק לב, אחד הטייסים המפורסמים בחיל-האוויר, שנהרג, ושל מטוס הווטור המופיע מימין, מסמלת עבורי את תחילתו של עידן מטוסי ההפצצה בחיל-האוויר. מטוס הווטור, אפשר לנחש, לא נצבע בצבעי הסוואה כחולים. יחד עם זאת, החלטתי לצבוע אותו בכחול כדי לשוות לו עומק, ולהפוך את הציור לדרמטי יותר.

"כחייל חובה ברמת-דוד אני זוכר את הנחיתות המרשימות של המטוס מעל בנייני המנהלה של הבסיס. זוריק היה מפקד הבסיס בשעה שאני הייתי חייל חובה שם. אני זוכר היטב את דמותו כמפקד ויותר מכך, אני זוכר את היכולת שלי לשבת במשך שעות ולצפות בהמראות ובנחיתות של מטוסי הווטור, שהיו מטוסים מרשימים מאוד."

המיראז' - עדיין היפה ביותר

"כשהחלטתי לצייר את מטוס המיראז', לא רציתי שהאיור יהיה שגרתי. רציתי שזה יראה יותר כפוסטר תדמיתי עבור המטוס שמסמל עידן רומנטי בחיל-האוויר. קליטת מטוסי המיראז' בישראל היתה ציון דרך אדיר. הפכנו מחיל-אוויר רגיל, לכזה שמטיס מטוסים במהירות של מאך 2. בעיני, היה המיראז' ונשאר המטוס היפה ביותר ששירת בחיל-האוויר.

"שני הטייסים שברקע הם טייסים אנונימיים שחילצתי מתוך תצלום ישן שצולם לפני אחד מהמפגנים האוויריים של התקופה ההיא. הדגשתי את הלבוש החדשני שלהם - חליפות הג'י, שנכנסו גם הן רק אז לשימוש. עד היום אני נזכר בתדהמה במפגנים האווירים של התקופה ההיא. המדינה כולה, ויחד איתה חיל-האוויר, היו כרוכים בתוך מסגרת תקציבית פחות לוחצת. חיל-האוויר היה מרים לשמיים מבנים כבדים של כל מטוסי החיל. העוצמה שהשתקפה מהם נסכה ביטחון בקהל. זו היתה תצוגת כוח אדירה."

ה-B-17 - נבנה ממכונות אחרות

"גם תמונה זו צויירה במלאות 40 שנות חיל-האוויר. מדובר במטוס B-17, 'המבצר המעופף' של חיל-האוויר, ולצידו קבוצת חיילים וקצינים - אנשי הטייסת. המטוס, שנבנה בחלקו מציוד שנלקח ממכונות אחרות, היה מטוס עם ארבעה מנועי בוכנה גדולים. זה לא מראה טבעי בחיל-האוויר של היום. בכך, ייחודה של התמונה.

"עד היום, גם לאחר מאמץ, אני מתקשה לזכור מהיכן לקחתי את התמונה של הצוות. מדובר בתמונה קלאסית שצולמה במסורת התמונות ממלחמת העולם הראשונה. הצוות הטכני יושב בתמונה, ובמרכז - אנשי צוות-אוויר והקפטן. הם מסודרים לפי סדר היררכי - מהקפטן במרכז ועד אחרון הטוראים שבקצה.

"סך-הכל חיברתי בין תמונה שישבה לי בראש, של אחד המטוסים שחנה ברמת-דוד, ובין אותה תמונה עלומה שאינני זוכר מהיכן נלקחה. אני מקווה שלתוצאה יש עוצמה משלה".

האוראגן - עם מיי ווסט

"ג'ו אלון מאוייר בתמונה הזו עם אדם נוסף, בלתי מזוהה. את התמונה לקחתי מתוך גיליון ישן של 'בטאון חיל-האוויר'. רציתי להעביר את תקופת הזוהר של מטוס האוראגן בארץ והתחושה שבצידה. בתקופה ההיא הייתי עדיין ילד, מעריץ מושבע של חיל-האוויר, אבל הושפעתי רבות מהמטוס. לכן שתלתי בתמונה של ג'ו אלון את שלישיית האוראגנים שטסה ברקע ואת האוראגן המתקרב לנחיתה.

"מרכז הכובד של התמונה הוא בלבוש הטייסים. השתמשתי בצבעים זוהרים כדי להבליט את הניגוד בין הסרבל שלבשו הטייסים, ל'מיי-ווסט' (החגורה המתנפחת שקדמה לחליפות הג'י, ואשר נקראה על שם השחקנית מיי ווסט). 

המיסטר חיוניות ועוצמה

"כאן מדובר בתמונה המתעדת, לא אחת לאחת, את מעמד הגעת מטוסי המיסטר מצרפת לבסיס חצור. עשיתי שימוש בצילום מפורסם של שלושת בכירי החיל דאז, עזר ויצמן, בני פלד ז"ל, ודן טולקובסקי שהיה אז מפקד חיל- האוויר. השתדלתי לדייק בפרטי הפנים כדי לאפשר את זיהויים של השלושה ונדמה לי שהצלחתי.

"דווקא במטוסים דייקתי פחות. הוספתי לצילום המקורי את שלושת מטוסי המיסטר שברקע. מי שמכיר את מעמד הגעתם של המטוסים יודע שתמונה כזו, של שלושת הבכירים יחד עם המטוסים ברקע, איננה אפשרית. בני פלד ז"ל היה מוביל המבנה שהטיס את המיסטרים לישראל ולכן לא יכול היה להצטלם בעוד הם טסים.

"שלושתם, פלד, ויצמן וטולקובסקי צעירים מאוד בתמונה הזו, מאוד בטוחים בעצמם אבל גם מהורהרים. הם מבטאים את אווירת החיוניות ושל העוצמה של חיל-האוויר הצעיר באותם הימים".

ה-S-58 - החרגולים הצוללים

"כשהגעתי לתל-נוף בשנת 1965 כחניך בבית-הספר לטיסה, היה כל הליין מלא במסוקים האלה, S-58. קראו להם אז 'חרגולים'. מדובר בהסטוריה רחוקה. לא רבים מכירים את המסוק ולכן ציירתי אותו.

"למרות שהוא אינו מוכר, לרבים יש זכרונות ממנו. המסוק הועסק במרדפים ובחילוצים. באחת מהשריפות הגדולות ביותר שפרצו בתל-אביב, השריפה בבניין 'צים', שימש המסוק לחילוץ אנשים מגג הבניין הבוער."

"טייסת ה- S-58 היתה הטייסת של אליעזר (צ'יטה) כהן. אני זוכר את האימונים שעשו ה'חרגולים' בנחיתות אונס בטייסת. המטוס היה יוצא לצלילות מפחידות, שתמיד נדמה כאילו הן ייגמרו רגע אחד מאוחר מדי. האף שלו נראה מפחיד בצלילות האלה, והצורה הלא-אווירודינמית שלו הוסיפה רעש חזק. האימונים האלה והמסוק עצמו, הותירו רושם רב. את המסוק הזה, החליף מסוק האנפה, שהיום גם הוא יצא משירות".

עוד באותו מדור

אין טייסים פה

החודש לפני 32 שנים, באוגוסט 1971, הוקמה טייסת המל"טים הראשונה בחיל-האוויר. סיפורם של הקשיים, ההצלחות, הציפיות וההישגים. מגיחת צילום בעיראק ועד הפלה של מיג סורי. טור היסטורי ללא טייס

פקחי העמסה

השמש יוקדת, הלחות מחניקה, ושותפיי לטיסה עדיין לא מוכנים, כאשר אני מגיע לחדר המבצעים של יחידת ההעמסה בבסיס חיל–האוויר לוד. פקידת המבצעים מספרת לי שסמ"ר נ' ישן, וסרן (מיל.) א' אמור להגיע בכל רגע ואכן לאחר כמה דקות מגיע א', לבוש במכנסיים קצרים וסנדלים, הישר מהקיבוץ בו הוא מתגורר. עוברות כמה דקות נוספות, נ' מצטרף אלינו גם כן והתדריך מתחיל