בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 152 (253) 01/08/03

כתבות | משמרת לילה:

פקחי העמסה

השמש יוקדת, הלחות מחניקה, ושותפיי לטיסה עדיין לא מוכנים, כאשר אני מגיע לחדר המבצעים של יחידת ההעמסה בבסיס חיל–האוויר לוד. פקידת המבצעים מספרת לי שסמ"ר נ' ישן, וסרן (מיל.) א' אמור להגיע בכל רגע ואכן לאחר כמה דקות מגיע א', לבוש במכנסיים קצרים וסנדלים, הישר מהקיבוץ בו הוא מתגורר. עוברות כמה דקות נוספות, נ' מצטרף אלינו גם כן והתדריך מתחיל

נתנאל שלומוביץ

האימון העומד להתבצע הלילה יתרגל הטסת כוחות חי"ר. חמישה מטוסי הרקולס ימריאו בדרכם למנחת בדרום ולבסיס רמת–דוד בצפון כאשר בבטן כל מטוס נמצא כוח של לוחמי יחידת "עורב" צנחנים, על  ציודם וכלי הרכב שלהם. המטוס שלנו יטוס למנחת הדרומי ובחזרה.
בכל טיסת הרקולס ניתן למצוא לפחות פקח העמסה אחד על המטוס - בהתאם לגודל המשימה. הלילה יש שניים. דבר ראשון, מחליטים א' ונ' מי יהיה "מס' 1" ומי יהיה "מס' 2" במשימה. בשלב תכנון המשימה, הוחלט על כך שסרן (מיל.) א', בעל הותק והנסיון הרב מבין השניים, יהיה המוביל אולם בפועל, למרות שזו אינה טיסת הדרכה, מחליטים השניים ביניהם כי נ' ייקח על עצמו את ההובלה.
בתדריך בודקים השניים את משקלו ונפחו של כל פריט קטן כגדול האמור לעלות על המטוס. חמוש במחשבון ובדייקנות מפחידה ממש, מחשב נ' את המשקל הכולל של כל מה שעתיד לעלות על המטוס - כולל משקל האנשים, כאשר בינתיים מסביר לי א' את החשיבות המכרעת של ארגון המטען בצורה שקולה ומחושבת. הוא מניח עט בצורה אופקית על אצבעו, ומדגים לי כך את האיזון שעל המטוס. "אם תשים את כל המטען הכבד מקדימה, אף המטוס ישקע", אומר א' ומושך את העט טיפה קדימה. העט נופל על הרצפה. "אותו דבר אם תשים את הכל מאחורה, הזנב פשוט ישקע". שוב אותה הדגמה, ושוב העט נופל.
"הלילה אתה תלמד מה זה להזיע", מזהיר אותי א' בדרכנו אל המטוס. "לקרנף אין דת"ק. הוא יושב בשמש כל היום. וזה לא בדיוק כמו אוטו שאפשר פשוט לפתוח חלון. הלילה תלמד 'אפקט חממה' מהו".
הלילה עוטף אותנו בדרכנו אל המטוס. שני פקחי ההעמסה מוודאים שהמטוס "מגולח" זאת אומרת, שלא נשאר דבר מטיסתו הקודמת של המטוס, כמו גלגלות על הרצפה או מושבים בצדדים. "אנחנו צריכים את המטוס הזה ריק לחלוטין אם אנחנו רוצים להצליח להכניס את הכל", אומר נ'. המטען שלנו הלילה כולל 15 לוחמים ושלושה רכבי שטח מסוג "האמר".
א' מתחיל לפרוס רתמים האמורים לרתום את הרכבים. בינתיים, מוודא נ' שכל הציוד הסטנדרטי, המחובר דרך קבע לדפנות בטן המטוס, קשור ומאובטח. בהתחלה זה נראה שולי, אולם מאוחר יותר, בזמן הטיסה, כאשר נתקלנו בראשון מבין כיסי אוויר רבים, הפניתי את מבטי למוט הברזל הכבד התלוי מעל ראשי והתפללתי שנ' עשה את עבודתו נאמנה.
נ', המתפקד כ"מס' 1", לוקח דקה לחשוב כמה צעדים קדימה. מעבר לדאגה לשמירה על האיזון במטוס, ומעבר למשימה של הכנסת כל הרכבים והאנשים לבטן המטוס בהצלחה נ' כבר חושב על הדרך הטובה ביותר לסידור המטען כך שהפריקה תתבצע במהירות המרבית. "אם אנחנו עכשיו במלחמה וצריכים להנחית כוחות במנחת מסוכן,  מטרתנו העיקרית תהייה לפרוק את כל הציוד ולטוס משם כמה שיותר מהר", אומר נ'. "לכן, האימון הלילה מיועד גם בשבילנו".
עכשיו כאשר הכל מוכן, כל מה שנשאר הוא לחכות לצנחנים וכלי הרכב שלהם. טלפון מחדר המבצעים מיידע אותנו שהכוח יאחר. "כל אימון הטסת כוחות אתה מחכה, ומחכה, ומחכה - זה חלק מהחיים", אומר א'. נ' מהנהן בהסכמה. השניים מנצלים את הזמן הפנוי לשיחה בנושאים כמו סוגי אופניים מקצוענים וטיסתו של א' לשוויץ - כל זה בבטן מטוס ההרקולס. לפתע אנו רואים שלושה האמרים באופק, עושים את דרכם אל המטוס. ממרחק של כמה מאות מטרים ניתן לצפות את האתגר העומד בפני פקחי ההעמסה. על אחד מן ההאמרים מורכב גג גבוה במיוחד. נ' מחליט שהאמר זה יעלה אחרון ויעמוד בזווית על הרמפה.
אחד אחד, נכנסים כלי הרכב ברוורס אל בטן המטוס, כך תוכל הפריקה להיות נוחה יותר ומהירה יותר. בזמן העמסת כל אחד מכלי הרכב, עומד א' בבטן המטוס עם פנסי סימון כתומים וממול הנהג עומד נ' עם אותם פנסים ומעביר בעזרתם לנהג את הוראותיו של  א', כך שהעלייה לרמפה תתבצע בצורה מדויקת. כל פגיעה קלה עלולה להזיק למטוס ולכלי הרכב כאחד. כלי הרכב האחרון, בעל הגג הגבוה, מתגלה כבעייתי משהו כאשר הגג שלו כמעט ונוגע בתקרת המטוס, אבל דלת המטען נסגרת בהצלחה, כלי הרכב נרתמים ואפשר להמריא.
לאחר כמה דקות מגיע צוות המטוס, זוג טייסים, זוג נווטים ומכונן מטייסת "הציפור הצהובה". הצנחנים מתיישבים בכלי הרכב, מפאת הצפיפות והדוחק בבטן המטוס העמוס. פקחי ההעמסה מתרוצצים ומוודאים שוב שהכל מאובטח. נ' מבצע בדיקת משקל אחרונה של כל המטען וגם כעת ניתן לראות מחשבון בידו ואת אצבעו מתקתקת. כאשר הוא מסיים הוא מרים אגודל ומסמן לא' בצדו השני של המטוס שהכל בסדר. הטייסים בקוקפיט מסיימים את בדיקותיהם ופונים למסלול ההמראה.
במנחת  נוחתים רק ארבעה מטוסים. על אחד מהקרנפים נתגלתה בעיה חשמלית, שבזמן אמת לא הייתה מפריעה לביצוע המשימה, אך מכיוון שזהו רק אימון, הוחלט לא לקחת את הסיכון ולחזור לבסיס לוד.
אנחנו נוחתים ודלת המטען נפתחת במהרה. כל התכנונים, הדייקנות וההעמסה המחושבת, מסתכמים ומתנקזים לרגע הזה. בזריזות מרשימה, משחרר א' את כלי הרכב הראשון כאשר מבעד לדלת המטען הפתוחה לא ניתן לראות דבר - חושך מוחלט. לפתע, כאילו משום מקום, צצים פנסיו האדומים של נ', המסמן לנהג  להתקדם ואחריו גם כלי הרכב השני והשלישי. לא עוברות חמש דקות והמטוס כבר באוויר, מותיר אחריו שובל רוח, שלושה האמרים ו–15 לוחמים שרק לפני מספר דקות נפרדו מארוחת–הערב.
בשלב זה חזר המטוס ונחת במנחת. בטייסת הוחלט לנצל את הזדמנות האימון ולתרגל פעם נוספת נחיתת לילה. "אנחנו את שלנו עשינו", אומר לי א'. המטוס ממריא שוב, והפעם בחזרה ללוד ולמקלחת. א' ונ' מתיישבים על רצפת המטוס, הזיעה בוהקת על מצחם, ולפתע המטוס נראה ריק, ריק מדי.

עוד באותו מדור

מטוס בריסטול בופייטר. מטוס מסוג זה השתתף בקרב על בריטניה

האיש שראה בלילה

סיפורו של הטייס הבריטי ג'ון "עיני חתול" קאנינגהם, שזכה לכינויו לאחר שבמהלך מלחמת העולם השנייה
הפיל 20 מטוסי אויב, רבים מהם בלילה, הוא סיפור הקשר שבין מכ"ם סודי, עיניים חדות, וחיבה יתירה לגזר.
סיפור לא רגיל על טייס בלתי-שגרתי, שנפטר בחודש יולי 2002 כשהוא בן 85

נשים באוויר

ענף התעופה, שהתפתח רק במאה האחרונה, שזור בדמויות של נשים שמילאו בו תפקידי מפתח. את אמיליה ארהרט - האשה הראשונה שחצתה את האוקינוס - כולם מכירים. גם על ר', טייסת הקרב הראשונה בחיל-האוויר הישראלי, שמעו כולם. אבל ישנן גם נשים אחרות, שנטלו חלק מרכזי בהסטוריה של התעופה וחקר החלל. הנה הבולטות שבהן