בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 152 (253) 01/08/03

כתבות

קרב רב

בתרגיל יוצא דופן בהיקפו, נפגשו באוויר עשרות מטוסי קרב, תובלה ומסוקים לשבוע של קרבות הדוקים,
משימות פתע והרבה אדרנלין. הטייסים ירדו דרומה לבסיס עובדה ושם, באמצע המדבר, ניהלו קרב–אוויר
המוני של כולם נגד כולם. החידוש בתרגיל: שטח האימונים רחב, השמיים מלאים מטוסים וחופש הפעולה כמעט מלא. כתבי הבטאון חזרו משבוע פרוע בו נשמו אבק ודלק סילוני, צפו במפגש ראש-בראש בין F-15 ו–F-16, ולמדו איך באמת נראה קרב–אוויר. טופ-גאן כחול לבן

רן רוזנברג ואור יעקב, צילום: אמיר מודן וקרין דנון

"כולם לאפס שעונים", קורא סא"ל ת', מפקד אחת מטייסות ה–F-15 של חיל–האוויר, ופותח את תדריך הבוקר. ברקע, על מסך גדול, מופיעה הכותרת "מלחמת עובדה". אם לשפוט על–פי כמות הטייסים והנווטים שהתכנסו באולם התדריכים, ועל–פי מספר המטוסים המשתתפים במבצע, ניתן להבין מדוע נבחרה דווקא המילה "מלחמה" לכותרת. בשעה הקרובה יופר השקט המדברי המאפיין את הבסיס הדרומי, כאשר עשרות מטוסי F-16 , F-15 ו-F-15I ימריאו בזה אחר זה, במרווחים של שניות בודדות אחד מהשני ויעשו את דרכם לעבר קו הגבול. יחד איתם יעלו לאוויר זוג מטוסי הרקולס שיצניחו אספקה לכוחות הקרקעיים שמדמים לחימה בשטח האויב. מצדו השני של הגבול יתקלו כוחותינו באופוזיציה חזקה במיוחד; מטוסי מיג–29 ומיג–21, מסוקי קרב חמקמקים וסוללות טילי קרקע–אוויר, לרבות SA-6. במידה והמבצע יצליח, תספוג התשתית הצבאית של אותה מדינת אויב מכה קשה. כך החלה אחת מסדנאות האימון המרתקות, האינטנסיביות והגדולות ביותר שנראו לאחרונה בחיל.

כאשר סא"ל ת' מציג את האימון כ"מגרש משחקים" הוא מתכוון לכל מילה. מדובר במשחק עם שתי קבוצות, חוקים, מטרה ומנצחים. כמו שנהוג בכל אימוני הקרב בחיל, חולקו המטוסים לשניים: כחולים, המדמים את מטוסי חיל–האוויר הישראלי ואדומים, המשחקים את הכוח האווירי של האויב. בשלב זה נגמר הדמיון בין הסדנה לבין אימוני הקרב השגרתיים. מה שהפך את התרגיל לכל–כך מיוחד הוא בעיקר צורת האימון: כל יום חולק לשני מטסים, כאשר לכל מטס הוגדרו משימות ומפקד אשר עליו מוטלת אחריות התכנון של הכוח הכחול. הוא מקבל לידיו יעדים, מטרות, תאור איומים וזמן קצוב. כל השאר נתון בידיו - משימה לא פשוטה. לכן, נעזר מפקד המטס במספר יועצים מקצועיים המתמחים בכל היבטי המשימה. בסופו של התהליך מופצת פקודת המבצע לכל הטייסות המשתתפות באימון.

"קיבלנו בנק משימות שכלל מספר יעדים לתקיפה, ובמקביל היה עלינו לספק הגנה אווירית למטוסי ההרקולס", מתאר רס"ן א', סגן מפקד טייסת F-16, ומפקד המטס הראשון של הסדנה. "עכשיו אמרו לנו - 'תשברו ת'ראש'. מה שיפה באימון הזה הוא שאין הגבלה למסגרת קבועה. אתה מגדיר מאיפה כל מבנה יכנס למדינה האדומה, איפה יהיו קווי ההפרדה, מי יטוס כמטוס יירוט ומי כמטוס תקיפה. אין כאן היצמדות לתורת הלחימה של חיל–האוויר, למרות שהיא עובדת מצוין. ההגנה על ההרקולס, לדוגמה, היא משהו שחשבנו עליו די הרבה. מטוס הרקולס הוא מטוס גדול, כבד ואיטי, מה שהופך אותו למטרה נוחה מאוד עבור הכוחות האדומים שרוצים להפיל אותו. תוסיף על זה את האיומים הקרקעיים שפועלים בזירה וקבלת משימה מאוד לא פשוטה. הבעיה במשימה זו היא שמירת פטרול בצמוד להרקולס - איך לוקחים מטוס קרב ש'אוהב' לטוס במהירות של 500 קשר ואתו מגינים על מטוס שטס במהירות של 240 קשר בלבד". הפתרון שהציעו רס"ן א' ויועציו היה ליצור טבעת הגנה סביב ההרקולס. "זה דורש הרבה עבודת תיאום וחדות בתוך המבנה, במיוחד כשחלק מהאיומים שהעסיקו אותנו התחבאו בגובה נמוך".

זה השלב לעצור ולהסביר כיצד מתנהלות ה'מלחמות' בסדנה. כל מטוס כחול ש'מופל' יוצא מהמשחק למשך עשר דקות וממתין באזור שהוגדר כנקודת התחדשות. הדבר דומה גם לגבי מטוסים אדומים, אולם אלה מתחדשים כבר לאחר שלוש דקות כדי לדמות כמות רבה יותר של מטוסי אויב. סוללת טילי קרקע–אוויר (טק"א) שנפגעה משותקת למשך חמש דקות. בפעם השנייה שאותה סוללה תופצץ היא תשותק עד סופו של המטס. מידע זה הופך לרלוונטי מאוד עבור מפקד המטס כאשר הוא ניגש לתכנון פריסת המטוסים באוויר ולחלוקת מבני היירוט ומבני התקיפה.

שמונה בבוקר, מגדל הפיקוח. כחצי שעה לאחר תדריך הבוקר, אפשר להבחין מרחוק באוטובוסים המפזרים את צוותי הטיסה בדת"קים. שעה קלה לאחר מכן מתקדמים ראשוני מטוסי הקרב אל מסלולי הטיסה. מצפון - רביעיית מטוסי F-15 (בז) מתמקמת על המסלול לצד זוג מטוסיF-15I (רעם), בעוד רביעיית מטוסי F-16 (ברק) מתכוננת להמראה מדרום. שעת ה–ש' הגיעה. מבערי המטוסים נפתחים במלוא העוצמה וראשוני המטוסים מזנקים לאוויר. בכל מספר שניות מגיח אחד המטוסים - כל אחד מצדו האחר של המגדל - לשטח מסלול ההמראה. הם חולפים זה על פניו של זה כשגלגליהם מתנתקים מהקרקע. מעמדת הפקח במגדל, נראה כי המראת המטוסים מצטלבת באוויר. הפעם הבאה בה יפגשו תהיה בקרב, בשמיים.

"עוד על הקרקע ידענו בדיוק מה מתכננים הכחולים: את מספר המטוסים שלהם, את נתיבי הטיסה ומהיכן יתקפו", מספר סא"ל ת', מוביל המבנה האדום. "אחרי שהבנו בבירור את תכנית הפעולה שלהם - התחלנו לעבוד על התכנית שלנו". מטוסו של סא"ל ת', שקיבל את אות הקריאה "מיג–1", הוא שהוביל את הכוח האדום.

רס"ן א', ממתכנני המטס הכחול, מעיד כי במהלך הטיסה נתנו האדומים 'פייט' קשה, בדיוק כפי שתכנן סא"ל ת'. "האדומים עובדים פה בשיטה יפה. מוביל האדומים, "מיג–1", רואה את המפה ואת נתיבי הטיסה שלנו. הוא יודע בדיוק איפה תכננתי להציב את מבנה היירוט והיכן מיקמתי את הפטרול. בהתאם לכך הוא בונה את צורת הטיסה שלו באופן שימנע מבעדנו לבצע את המשימה. שיטה זו מקנה לאימון איכויות גבוהות הרבה יותר, כיוון שהיא מבטיחה יותר מפגשים במהלך הטיסה. בדרך כלל לכחולים יש את התוכנית שלהם ולאדומים תוכנית אחרת, ולפעמים גם אין נקודות מפגש בכלל".

אולם רס"ן א' לא מתפעל מהשיטה בלבד, אלא גם מחופש הפעולה שניתן לאדומים הן כמטוסים בודדים, הן כזוגות ואף בביצוע של תרגילי הטעיה בינם לבין עצמם. "על–ידי כך אנחנו מקבלים אימון שמביא אותנו להתמודדות עם טיסה ברמת אי–וודאות, שמאפיינת טוב יותר את שדה הקרב האמיתי".

חידוש נוסף הוא תפקיד ה"אייר–בוס". "כ'אייר–בוס' אני משמש כנציג ראש להק אוויר (רל"א) בשטח", אומר אל"מ ב', מפקד בסיס חצור בשגרה וה"אייר–בוס" בסדנה. "ה'אייר–בוס' הוא זה שמאשר את המתארים שתוכננו על–ידי מנהלי המטס משני הצדדים. בשונה מסדנאות קודמות, מתארי הטיסה אינם מוצגים בפני רל"א מספר שבועות קודם לכן. כאן, כל מפקד מטס מכין את מתאר הטיסה 24 שעות לפני כן, כך שהצגתו בפני רל"א אינה אפשרית. מלבד זאת, עלי מוטלת האחריות לוודא שהמטסים יתנהלו תחת בקרה מסודרת".

מסירים את האיומים

המטס הראשון עומד להסתיים. בפעם השנייה באותו הבוקר, ממלאים עשרות מטוסי הקרב את שמי בסיס עובדה. עכשיו ניצבים אנשי מגדל הפיקוח בפני האתגר האמיתי - בכל עשרים שניות עליהם להנחית מטוס על אחד משני המסלולים. רצף הנחיתות לא יפסק עד שלא ישובו כל המטוסים לדת"קים. בזה אחר זה מתפזרים הצוותים חזרה אל הטייסות: צוותי הברק אל הטייסת הדרומית, צוותי הבז והרעם אל הטייסת הצפונית וצוותי הקרנף אל הטייסת המזרחית. בתום תחקיר ראשוני יתאספו כולם בחדר התדריכים המרכזי. בקרוב יחל תחקור המטס: מי הפיל, מי הופל ומה עלה בגורל המשימה.

"40 שניות עד סגירת דלתות", מכריז אחד הטייסים שעומד בסמוך לדלת הכניסה. "מי שלא יכנס בזמן יישאר בחוץ". ההקפדה היתרה על לוחות הזמנים ומשטר נעילת הדלתות עלולים להיתפש בטעות כהגזמה, אך כשמדובר בעשרות רבות של מטוסי קרב, שמתאמנים בתא שטח קטן כל–כך, אין מקום לאיחורים - לא באוויר ולא על הקרקע.

"אנחנו מתחילים", מכריז סא"ל ת', שמנהל את התחקיר. בינתיים, מוקרן סרט ובו תיאור מהלך הטיסה, כפי שהוא נשקף מבעד למסכי המכ"ם של יחידות הבקרה האיזוריות (יב"א). על גבי מפת השטח מוצגים משולשים אדומים וכחולים ולצדם רשום אות הקריאה של כל מבנה ומבנה. גם סרט התחקור של סוללות הטק"א מוקרן על אותו מסך, והכל מסונכרן בדיוק של שניה. כך ניתן לבדוק מה קרה, מתי ואיפה. בכל פעם שמגיעים לנקודת זמן בה אחד המשתתפים שיגר טיל, הוא מכריז "STOP". כעת עליו לדווח את שם המבנה, את סוג הטיל ששוגר, את נתוני המטוס בעת השיגור ואת נתוני המטרה. מנהל התחקיר הוא שקובע, על–פי חוקים ידועים מראש, האם אכן הייתה הפלה.

לעיתים ההחלטה אינה פשוטה, במיוחד כאשר שני מטוסים משגרים טיל אחד על השני בו זמנית. כך אירע למשל במטס הראשון אותו תכנן רס"ן א'. "הובלתי רביעיית מטוסי ברק חמושים בפצצות מונחות ובטילי פיתון להגנת מטוסי ההרקולס", מתאר א'. "מיד אחרי חציית קו הגבול, קבלנו מהבקר מידע על מיקום משוער של זוג מטוסים אדומים בגובה נמוך שמהווים איום על מטוסי ההרקולס. לקח לנו מספר רגעים עד שאיתרנו אותם. מרגע זה ואילך לא היה להם סיכוי. שיגרנו עליהם שני טילי פיתון והסרנו את האיום".

אלא שהסכנות שארבו למטוסי ההרקולס לא הסתכמו באותו זוג מטוסים. כדי להקל על הרביעייה של רס"ן א' בהגנתם על ההרקולס, הוצב מעליהם מבנה של מטוסים כחולים במשימת פטרול. "מטוסי היירוט שפטרלו מעלינו היו צריכים לנקות עבורנו את השמיים כיוון שהיינו עסוקים באיתור איומים שיגיעו שמתחתינו. להפתעתנו, הצליח מטוס בז אדום, שדימה מיג–29, לחמוק מהם, להגיע אליי מהצד ולנעול עלי. מרגע זה הייתי ממוקד כולי באיום החדש. באמצעות מערכות הנשק המתקדמות הצלחתי לנעול עליו, ולשגר לעברו ממרחק של מספר מיילים טיל פיתון".

באותה שניה בדיוק, שיגר טייס ה"מיג" טיל מונחה מכ"ם לעבר מטוסו של רס"ן א' אשר ביצע מספר תמרוני ניתוק שהצליחו להסיט ממנו את הטיל. מספר שניות קודם לכן, במרחק מה ממנו פוצץ הפיתון את מטוס האויב. "אחרי ההפלה וידאנו שמטוס ההרקולס אכן נמצא מאחורינו, ונכנסנו ליעף תקיפה נגד סוללת טילי SA-3, שאיימה אף היא על ההרקולס. הפצצות המונחות פגעו בול ושיתקו את הסוללה. הנתיב נוקה. זאת הייתה קומבינציה יפה של שימוש במטוס F-16 לשתי משימות שונות: אוויר–אוויר ואוויר–קרקע. כמנהל המטס בחרתי לחמש את מבנה ההגנה על ההרקולס גם בפצצות מונחות מדויקות. במקרה הכי גרוע, אם הייתי נקלע לקרב אוויר קשה, הייתי משליך את הפצצות ונישאר רק עם הטילים".

לוקחים החלטות גורליות

פרט למספר ההפלות הרב שתוחקר בקפידה, היה שם, באולם התדריכים, משהו נוסף שהעניק נופך מיוחד לתחקיר. אמצעי התחקור המתקדמים לא היו היחידים שהעלו את הרמה. היו אלה גם האנשים שהתקבצו יחד באותו אולם. למעשה סדנה זו היא הפעם הראשונה בה עשרות טייסי קרב, נווטים, טייסי תובלה ובקרי טיסה מתחקרים את טיסותיהם במשותף. מגוון סמלי הטייסות, המעטרים את סרבלי הטיסה, הבליט את שיתוף הפעולה התקדימי ורחב ההיקף.

"מעולם לא היה מפגש בסדר גודל כזה, עם כל–כך הרבה טייסות קרב", מציין רס"ן א'. "בסדנה הזאת אנחנו יושבים טייסי F-16 ממספר טייסות יחד עם טייסי F-15 וטייסי F-15I ולומדים להכיר אחד את השני, ולא רק ברמת הקול מצידו השני של הטלפון. יושבים ביחד, מדברים, מחליפים חוויות ורואים איך כל טייסת טסה ומתנהלת, וזה שונה. יש פה הפריה הדדית. אני מסתכל על איך כל אחד חושב ואני לומד מזה".

גם עבור סרן י', נווט רעם בטייסת "הפטישים", הטיסה במבנים משותפים היא דבר חדש. "טסנו במבנה של רביעיית רעמים (F-15I) יחד עם רביעיית ברקים (F-16) מ'טייסת הקרב הראשונה'", הוא מספר. "משימת המבנה המשותף הייתה הפלת מטוסי האויב. אנחנו לא רגילים לטוס עם מבנים מטייסות אחרות, ושיתוף פעולה עם סוגי מטוסים שונים הוא לא עניין שבשגרה אצלנו. בסופו של דבר, כשטסים בערכה משותפת, יש משימה מוגדרת וברורה וכל מבנה צריך לבצע אותה בצורה האופטימלית ביותר, וזה מה שעשינו.

"בשונה ממטוסי קרב אחרים, לרעם יש יכולת לשאת כמות חימוש אדירה, דבר המאפשר לנו לטוס במשימות אוויר–קרקע ובמקביל, גם במשימות אוויר–אוויר. במידה ואני נתקל באיום אווירי מוחשי, במהלך משימת תקיפה, ויש צורך בתמרונים חדים, אני אשליך חלק נכבד מהחימוש כדי להקטין את משקל המטוס. כך אני אהיה קל בהרבה, ואוכל להתמודד עם האיום, ועדיין יישאר לי מספיק חימוש כדי להמשיך במשימה המקורית שלי".

סרן י' מתאר את יתרונותיו של מטוס הרעם, והראשון להבין על מה בדיוק י' מדבר, הוא דווקא רס"ן א', כאמור סגן מפקד טייסת ברקים. זה אולי מפתיע במקצת שטייס F-16 יהיה זה שיחזק את דברי י', אבל מסתבר שאת דרכו בחיל–האוויר התחיל א' בתור טייס בז ומאוחר יותר אף המשיך כטייס רעם. כאשר הוא נשאל באיזה מטוס הוא נהנה יותר לטוס, הוא עוצר רגע וחושב.

"מכל מטוס נהנים מדברים אחרים", הוא אומר. "כשטסתי ב–F-15, ועוד יותר כשטסתי בF-15I-, נהניתי מהרגשה של כוח, עוצמה ושליטה. בעיקר בזכות המכ"ם החזק שמותקן במטוסים אלו ובזכות מערכות הנשק והטילים ארוכי הטווח. לעומת זאת, כשאני טס ב–F-16 אני נהנה מהרגשה של 'חתוליות'. בטווחים הקרובים אני יודע שאני טוב מהם. כמי שמכיר את ביצועי שלושת המטוסים אני יודע בדיוק איפה היתרון של כל אחד ומה הן נקודות התורפה של כל מטוס. העובדה ש–F-16 קטן יותר היא יתרון אדיר, במיוחד בקרבות מרובי משתתפים".

בצד ההנאה מביצוע קרבות האוויר, מסביר רס"ן א' כי התרומה האמיתית של הסדנה לחיל האוויר נעוצה במימדים העצומים שלה. "הנקודה המהותית ביותר בסדנה היא ההבנה שאתה בעצם בורג קטן בתוך מטס–משימה ענק שיש לו משימה מוגדרת. המפתח להצלחת המשימה הוא קודם כל ניצחון במשחק המוחות הטקטי שבין הכחולים לאדומים ובניהול נכון של מטוסי המבנה שלך. אם תעשה כך, תדע איך להקטין משמעותית את הסיכויים שמטוסים אדומים יפתיעו אותך".

ניהול טקטי חכם אינו מוגבל רק למתארים של קרבות–אוויר. גם ניהול משימות התקיפה הקרקעיות התגלו כמאתגרות לא פחות. סרן מ', סגן מפקד טייסת "העמק", המפעילה מטוסי F-16, הוביל את אחד ממבני התקיפה ונאלץ להתמודד עם סוללות טק"א ומטוסים אדומים שאיימו להפיל אותו ואת חבריו למבנה. "ידענו באופן כללי איפה נמצאת סוללת ה–SA-6", משחזר מ' את מהלך הטיסה באותם הרגעים, מיד לאחר הניתוק מיעף התקיפה. "סוללת ה–SA-6, שהיא סוללה קשוחה וקטלנית, הצליחה לנעול עלינו, מיד אחרי הניתוק. עכשיו הייתי חייב להחליט מה לעשות - איך לנתק את הנעילה. היו לי שתי אפשרויות: לעבור ממזרח לסוללה או ממערב לה. לכל החלטה יש את היתרונות והחסרונות שלה, אבל היופי בטיסה הקרבית הוא שתוך חמש שניות, ממש ככה על השעון, אתה צריך להחליט מה לעשות. יחד איתך אתה לוקח את כל המבנה. מדובר ברגעים מאוד קריטיים. החלטה מוטעית עלולה לגרום לאחד משני דברים: או שהמבנה יחצה את הגבול עם מצרים או שכולם יכנסו ישר לתוך הסוללה ויפלו. זה היופי והכיף שבטיסה - לקחת החלטה גורלית בטיסה בגובה נמוך, תוך התמודדות עם איומים קרקעיים. אין זמן לשבת בניחותא במזגן ולחשוב מה הכי נכון לעשות. את זה עושים אחר כך, בתחקיר".

באותה הטיסה זכה סרן מ' באורח מיוחד שהצטרף לאחד ממטוסי המבנה. שם, במושב האחורי של מטוס

ה–F-16, ישב מפקד בסיס עובדה, אל"מ י', טייס מסוקי אפאצ'י ותיק. מפקד הבסיס אומר כי למרות ההבדלים הברורים בין מערכי הקרב והמסוקים קיימות גם מספר נקודות דמיון. אולם אל"מ י' מכיר את הסדנה לא רק מהמושב האחורי של מטוס ה–F-16. ההכרות שלו עם הסדנה התחילה מספר חודשים קודם לכן. "בתחילת השבוע הגיעו אלינו עשר מטייסות החיל, שהתכנסו כולן תחת קורת גג אחת", מספר אל"מ י'. "זאת סדנה חריגה בגודלה והיא חדשנית מאוד ביחס לסדנאות קודמות שהתקיימו בחיל–האוויר. לשמחתי, אנחנו כבר ביום השלישי של הסדנה ובינתיים הכל עובד כמו שעון שוויצרי.

"הבסיס חייב לתת שירותי תשתית ברמה גבוהה, וזאת כדי לתמוך בכל הטייסות", ממשיך אל"מ י'. "הגדרתי, עוד בתחילת התהליך, שהסדנה הזאת היא פרויקט דגל מבחינת בסיס עובדה. כמי שמסתכל קדימה אל עבר החזון, נפלה בחלקנו זכות ראשונים לפתוח תחום חדש שיתרום הרבה מאוד לחיל–האוויר. אין לי ספק שחיל–האוויר ימשיך קדימה בנושא וכבר עכשיו חושבים על הסדנה הבאה, אולי עבור מערך המסק"ר למשל".

היום השלישי מגיע לסיומו. מבעד לחלון לשכתו של אל"מ י' ניתן להבחין בעשרות אנשי צוות האוויר שמתכנסים לתחקיר המסכם. למרות ההצלחה במשימות היום, לפניהם עוד יומיים של קרבות אוויר, תקיפת מטרות תשתית בשטח אויב, תמרוני התחמקות מסוללות טק"א ושיתופי פעולה נוספים בין כלל הטייסות.

"הסדנה הזו מחנכת לגמישות מחשבתית, אילתור ויכולת עמידה בהפתעות", מסכם סא"ל ת'. "האימון 'פתח' לכולנו את האונה, וראש 'פתוח' הוא תנאי ראשון בדרך לניצחון בקרב".

עוד באותו מדור

עין לציון צופיה

11 בספטמבר, התאריך המרחף ברקע, הוא זה הקובע את ההתייחסות של אנשי יחידות הבקרה לעבודתם. למרות שברוב המקרים אין לסימנים הקטנים על צגי המכ"ם כל רצון או כוונה להפוך לפצצות מוטסות, הרי שהאפשרות תמיד קיימת. צוות הביטאון בילה יום ולילה במרכז הבקרה האווירית בצפון, שמעה על דילמות, לבטים ובעיקר על האחריות הכבדה המונחת על כתפי החיילים והמפקדים

משאיר את כולם מאחור

מהפכה. זוהי המילה היחידה שיכולה לתאר את השפעתו של טיל האוויר-אוויר "פיתון-5" מתוצרת "רפאל" על שדה הקרב האווירי של השנים הבאות. מעולם לא היה הפער האיכותי בין ישראל לשאר העולם מוחשי כל כך. "תן לנו את הזמן הנדרש לתרגל את הטיסה עם הפיתון-5", אומר טייס F-16 "והפכנו את טייס הקרב לטוב פי-100"