בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 138 (239) 01/04/01

זמן אוויר

על "אורורה" וחיות אחרות

מטוס האורורה כבר כונה "מטוס הריגול המדהים בהיסטוריה", אבל המימשל ממשיך לטעון שמדובר בשמועה שמקורה ב...טעות של הצנזורה. וזה אינו הפרויקט "השערורייתי" היחיד, שלא ברור אם יש לו קיום גם במציאות

נועם אופיר

ה"אורורה", שכיכב בכלי-התקשורת השונים במהלך שנות התשעים המוקדמות, הוא כביכול מטוס בעל מאפיינים של חללית, המסוגל לטוס על גבול האטמוספירה במהירות של שבעה מאך, מהר מכל כלי-טיס מוכר אחר. קיימות אינספור עדויות של אנשים שראו או שמעו את המטוס המיסתורי. ויש גם כאלה הרואים בו תוצר של טכנולוגיות חוץ-ארציות, שהגיעו לידי ממשלת ארה"ב...
מה שחיזק את הטענות של אלה שהאמינו בקיומו של המטוס המיסתורי היתה העובדה שחיל-האוויר האמריקאי הוציא משירות, ללא כל התנגדות מיוחדת מצדו, את מטוסי ה-SR-71 שלו. מדוע לזרוק למגרש הגרוטאות מטוס בעל ביצועים כה ייחודיים וחשובים? התשובה, שנראתה הגיונית, היתה שקיים ברשותו כלי-טיס חדש בעל ביצועים טובים יותר.
חיל-האוויר והמימשל האמריקאי הכחישו במשך השנים את קיומו של הפרויקט וטענו ששם הקוד "אורורה", שהופיע באחד מספרי תקציב הביטחון בשל טעות צנזורה, התייחס לתוכנית הרכש של מפציצי ה-B-2A. עבור מעריצי ה"אורורה" מדובר בתירוץ - מהלך נוסף בנסיונות ההסתרה של המימשל. הניסיון ההיסטורי הוכיח שיש אמת מסוימת בדבריהם. הרי בעבר הכחישו משרד ההגנה וחיל-האוויר בתוקף את עובדת קיומו של מטוס קרב חמקן, שייתכן ומכונה F-19. כאשר נחשף לבסוף המטוס בנובמבר 1988 אמר הפנטגון שכל הכחשותיו מהעבר היו מוצדקות - אין מטוס קרב חמקן שנקרא F-19 - למטוס הרי קוראים F-117. למרות הנטייה להתייחס לתופעת ה"אורורה" כנגזרת של נושא העב"מים והחייזרים, ייתכן שחלק מהאנשים הנשבעים שראו את כלי-הטיס המיסתורי ראו אבות-טיפוס של פרוייקטים כמו ה-AOS וה-ASTRA - דגמי ניסוי של ה"קווארץ", או תוצרים של תוכניות פיתוח אחרות דומות. לארה"ב אין, ככל הנראה, מטוס היפר-סוני הטס בגובה של מאה אלף רגל במהירות של אלפי קמ"ש. אבל די בבחינה קצרה של היסטוריית הפיתוחים הסודיים של ארה"ב בשנות השמונים כדי לדעת שהנסתר, כמו תמיד, רב על הגלוי.

טילים חמקנים ומל"טים תוקפים

לבד מה"אורורה" קיימים עוד מספר פרויקטים מסווגים מאוד, שחובבי תעופה עוקבים אחריהם בעניין כבר שנים רבות. גם במקרים אלה, אין כל עדות שמטוסים אלה אכן קיימים, למעט איזכור שמות-קוד שונים, ללא פירוט נוסף, בספרי תקציב הביטחון האמריקאי.
אם להאמין לשמועות, הרי שה"סניור סיטיזן" (SENIOR CITIZEN) הוא מטוס תובלה חמקן, המסוגל להמריא ממינחתים לא מוכשרים. תפקידו של כלי-טיס זה הוא תובלת כוחות מיוחדים לעומק שטח האויב מבלי להתגלות. יש, אגב, גם כאלה המשייכים את שם-הקוד הזה גם לתוכנית ה"אורורה".
ה"סניור פרום" (SENIOR PROM) הוא טיל שיוט שניסויים בו נערכו בבסיס אגם גרום, "איזור 51", בתחילת שנות השמונים. למרות שכנראה ולא הביא לפיתוחו של טיל שיוט מבצעי, סיווגו הגבוה של פרויקט זה טרם בוטל.
תחום נוסף, הזוכה בימים אלה לכותרות רבות, הוא כל נושא המל"טים התוקפים, UCAV. לכאורה, כל הפיתוחים בנושא נעשים במסגרת תוכניות גלויות, דוגמת פרויקט ה-X-45 של "בואינג". אבל, בפועל, אלמנטים רבים נותרו מסווגים. כך למשל, קיים מידע על כך שחברת "לוקהיד-מרטין" שוקדת על פיתוח מל"ט תקיפה עבור חיל-האוויר האמריקאי. למרות שמשימותיו דומות לאלה של ה-X-45, פרויקט ה-UCAV של "לוקהיד-מרטין" לא נחשף מעולם רשמית.
לצד פיתוח כלי-טיס, טילים ומל"טים, מתנהלים בארה"ב שורה של פרויקטים ברמת הסיווג הגבוהה ביותר לפיתוח הדור הבא של החימוש המונחה. כך לדוגמה, ידוע שארה"ב עושה ניסויים בחימוש הפוגע ברכיבים אלקטרונים על-ידי שימוש בפעימה אלקטרומגנטית חזקה, דומה לזו הנגרמת כתוצר משנה של פיצוץ גרעיני. לפני כמה שנים נערך גם ניסוי באב-טיפוס של חימוש כזה שהותקן בטילי שיוט מסוג AGM-86C, ה-CALCM. באופן דומה מפותחים דורות חדשים של "פצצות רכות", הפוגעות ברשת החשמל של האויב בלי לגרום לה נזק בלתי-הפיך.

עוד באותו מדור

סופו של בלון

מחקרים אמריקאיים, שנערכו אחרי מלחמת-העולם השנייה גילו נתון מדהים: מסתבר שבשנות המלחמה שיגרו היפנים 300,9 בלונים פורחים חמושים בפצצות לעבר חופי ארה"ב. התיכנון היה לשלוח את הבלונים על זרמי אוויר במהירות של 480 קמ"ש, עד לארה"ב. בסופו של דבר, רק 285 בלונים חצו את האוקיאנוס ורק אחד התפוצץ וקיפח את חייהם של ששה אזרחים

אופס, נמחק עוד מיליארד

ביום הראשון בהיסטוריה של מטוסי הריגול נברא ה-U-2, ביום השני ה-A-12, ביום השלישי ה-SR-71 וביום הרביעי המל"טים: הפיירבי, הפיירפליי ואחרים. ביום השישי נבראו ה-E-8 ג'יי-סטארס, מל"טי הגלובאל הוק והדארקסטאר, שכיכבו בעיראק וביוגוסלביה. ומה קרה ביום החמישי? בחינה קצרה של הפרויקטים, שפרטים אחדים אודותיהם בכל זאת הסתננו, מעידה שרובם היו כשלונות טכנולוגיים שנפסלו לשירות מבצעי פעיל - לא לפני שמאות מיליוני דולרים הוצאו על פיתוחם