בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 133 (234) 01/06/00

זמן אוויר

איש המיסתורין מהוליווד

כשמת באפריל 76', אחרי שלושה עשורים שבהם הסתתר בבית-מלון בלאס-וגאס, היה הווארד יוז האיש העשיר ביותר בארה"ב. המיליארדר, שבמשך חמישים שנות קריירה הפיק סרטים, בנה כוכבים, ריגל עבור ה-CIA וחיזר כמעט אחרי כל אשה שפגש, היה גם מהנדס נחוש וטייס נועז. מלבד הונו העצום, הוא הותיר אחריו כמה מהמטוסים המוזרים ביותר שנבנו אי-פעם ושיאי מהירות שבזמנו נחשבו לדמיוניים

ליעד ברקת

לטיסתו האחרונה הועלה הווארד יוז כנוסע. יוז, חלוץ תעופה, איש עסקים וממציא, שהסתגר במשך עשרות שנים מפני העולם, הועלה למטוס הלירג'ט שלו על אלונקה והובהל מדירת הפנטהאוז שלו באקפולקו לטיפול רפואי דחוף בטקסס, לאחר שכליותיו הפסיקו לתפקד. בשל מעטה החשאיות, לא ידעו אפילו הטייסים מיהו הנוסע הזקן שישב כפוף בכיסא הגלגלים ושאת פניו כיסתה מסיכת חמצן. כאשר נחת מטוסו ביוסטון, באותו יום, באפריל 1976, הוא כבר לא היה בין החיים.
כשמת, היה הווארד יוז האיש העשיר ביותר בארה"ב, בעליה של אימפריה עסקית ענקית, שכללה כמעט הכל: חברות לייצור מסוקים, לוויינים וטילים, בתי קזינו, חברות-תעופה ורשתות טלוויזיה, מלונות ואפילו חברה לחיפוש וכריית זהב. המיגוון הזה שיקף היטב את אישיותו של מי שהיה האדם האקסצנטרי ביותר בארה"ב של אותם הימים: עשיר אגדי (הון של שני מיליארד דולר, במונחי 1976), שלא הופיע בפומבי מאז 1947. ביליונר שבמשך חמישים שנות קריירה תיכנן מטוסים, הפיק סרטים, בנה כוכבים, ריגל עבור ה-CIA ואף שימש פטרון של יותר מנשיא אמריקאי אחד.

אוכל רק ממתקים וירקות הפעם האחרונה שבה הצליח צלם זריז ללכוד את יוז בעדשת מצלמתו היתה כמעט שלושה עשורים לפני מותו. מאז, התגורר בקומה העליונה של מלון מפואר בלאס-וגאס וקיים מגע ישיר רק עם כמה עוזרים קרובים. עובדה זו רק העצימה את האגדה שנרקמה סביב דמותו של האיש, שבשנות ה-30 נחשב יפה יותר מקלארק גייבל, מיסתורי יותר מגרטה גרבו, אמיץ כטייס ניסוי - אבל פחד פחד מוות מחיידקים. המיתוס, המיסתורין והטירוף שתקף אותו בערוב ימיו היו כל-כך גדולים, עד שכאשר יצאה ההודעה על מותו, שלח שר האוצר האמריקאי את אנשיו לקחת טביעות אצבעות מהגופה כדי לוודא שהמת הוא אכן הווארד יוז. כפטריות אחרי הגשם החלו להופיע יורשים ומתחזים למיניהם כדי לדרוש את חלקם בירושה. תוך פחות מיממה צצו אחת-עשרה צוואות שונות.
בבוקר שלאחר מותו הרופאים יכלו לקרוא את סיפור חייו של הווארד יוז מהגופה שניצבה לפניהם. הדיאטה המוזרה שבה התמיד בשנות חייו האחרונות (שכללה שילוב מוזר של ממתקים וירקות) השאירה את אותותיה. הם היו המומים ממספר השברים בצלעות שנגרמו בעקבות התרסקויות חוזרות ונשנות בעת ימי צעירותו כטייס ניסוי חסר-מעצורים. אותן התרסקויות, השאירו גם 14 פגיעות ראש חמורות, שאף אדם נורמלי לא היה מצליח לשרוד אותן. אלו, אולי, יכולות להסביר את השינוי הקיצוני שהתחולל בו במשך השנים.
מה שיכול, יותר מהכל, להמחיש את ההילה וחרושת השמועות סביב הווארד יוז היא העובדה שבמסיבת עיתונאים שקיים ראש צוות הפתולוגים באותו היום, הוא ציין בשיא הרצינות ש"להווארד יוז לא היו ציפורניים ארוכות ומסולסלות בידיים כאשר נפטר". 17 דקות בלבד ארכה הלוויה הצנועה שנערכה לו. המשפט האחרון שאמר הכומר נשא משמעות אירונית יותר מכל: "אנחנו מגיעים לעולם חסרי-כל ואנחנו עוזבים אותו מבלי לקחת עימנו דבר".

 

בונה אופנוע מתוצרת עצמית הווארד יוז נולד בשנת 1905 ביוסטון, טקסס. בשנת 1909 המציא אביו מקדח חדשני ביותר, במונחים של אותם הימים. זה היה בעל 166 שיניים - מה שאיפשר לו לחדור לאדמה בקלות רבה. מכיוון שהשכיל לרשום לעצמו פטנט, הפכה חברת הכלים הקטנה שלו לבסיס רציני לאימפריה הגדולה שיבנה בנו בעתיד. הווארד, כמו אביו, היה אשף במכניקה. כשהוריו סירבו לקנות לו אופנוע, הוא רכש אופניים ומנוע ישן ויצר לעצמו אופנוע מתוצרת ביתית. הוא היה בן 18 בלבד כאשר נפטר אביו וירש את החברה המשפחתית. הווארד הצעיר, שהיה בעל חושים עסקיים מפותחים, הצליח לשכנע שופט מפוקפק לחתום על מסמך, שאישר לו לנהל את החברה תחת שם וגיל מזויפים.
שתי אהבות גדולות היו ליוז בחייו: טיס וסרטים. בגיל 16 הוא כבר השקיע את כל דמי הכיס שלו בשיעורי טיס פרטיים. בגיל 21 הוא עזב את המפעל המשפחתי ונסע לנסות את מזלו בהוליווד. שנה לאחר-מכן הוא הצליח לאחד את שתי אהבותיו. הוא כתב, ביים, והפיק סרט בשם "מלאכי הגיהינום", שבמרכזו היו שני טייסים בריטים שהתחרו על לבה של בחירת-לבם. למרות שהיה חסר נסיון לגמרי בתחום, יוז הבהיר לכל אנשי המקצוע בהוליווד שאין לו בעיית ביטחון עצמי. הוא הוציא סכומים אדירים במונחים של אותם הימים: 563,000 דולאר, כדי לקנות 87 מטוסים ו-400,000 דולאר כדי לבנות שדות-תעופה באיזור הצילומים. כאשר אחת הסצינות הכתיבה צ'פלין שנשרף, יוז קנה צ'פלין חדש מבלי להניד עפעף.
יוז הצעיר ביזבז כספים ללא אבחנה והתעקש שהכל יהיה מושלם עד הפרט האחרון. למרות זאת, באותם הימים קרתה התקרית הראשונה שהבהירה לו שלא הכל ניתן לקנות. התסריט דרש צילום סצינה של קרב אוויר בעננים. ימים שלמים עברו והשמיים היו בהירים וכחולים ללא שריד ענן. יוז התעורר יום יום עם עלות השחר ועמד במרפסת עד שקיעת השמש בכדי לאתר עננים. אם החזאים חזו עננות במרחק מאות מיילים מאתר הצילומים, יוז וצי המטוסים שלו רדפו אחריהם לאורך כל מערב ארה"ב. "הוא היה מתוסכל שיש גם דברים שהוא לא מסוגל לשלוט בהם או לקנות, כמו עננים למשל", אמר אחד מאנשי הצוות ברבות הימים.
הסרט צולם במקור כסרט אילם ולאחר-מכן החליט יוז להסב אותו לסרט מדובב, מה שדרש צילומים מחדש. על רקע השפל הכלכלי של אותם הימים, רבים ראו בו משוגע. שלושה מיליון רגל של סרט צולמו ורק אחוז אחד מהם נכלל בגרסה הסופית. הסרט היה לשובר קופות ענקי והביא ליוז רווחים של שמונה מיליון דולר.

 

סוחב מזוודות ומדבר עם אנשים
בקיץ 1932 מאס יוז בחיי הוליווד הסוערים ובעשיית הסרטים. הוא השיג לעצמו עבודה ב"אמריקן איר-ליינס" תחת שם בדוי ועבד כטייס משנה בחברה, כדי להוכיח לעצמו שהוא מסוגל לעמוד בעבודה אמיתית. הוא סחב מזוודות, דיבר עם הנוסעים ועם הטייסים ורכש ידע ונסיון רב, שהועילו לו מאוחר יותר כאשר השתלט על חברת TWA והפך אותה מחברה כושלת לאחת מחברות-התעופה הגדולות בעולם.
אחרי חודשיים, יוז מיצה את עניין העבודה ורכש מטוס ימי. הוא שכר מהנדס מוכשר בשם גלן אודקירק כדי שיעזור לו לשכלל את המטוס כך שיהיה מוכן לטיסה לאורך היבשת. השניים עבדו על המטוס במשך חודשים. פעם, הם ביזבזו יום שלם במריבה על המקום המתאים ביותר לשלושה ברגים בפאנל המטוס. ברגע שהמטוס היה מוכן, בילו השניים 18 חודשים בטיסה לאורך המדינה. לעיתים, יוז נעלם באחת מחניות הביניים ושב רק לאחר ימים, שבועות או חודשים כשהוא רכוב על גבי אופנוע, יאכטה ענקית או מטוס שרכש מעודפי הצבא האמריקאי.
באחד הימים החליט יוז כי הוא רוצה להתחרות עם המטוס הימי שלו בתחרויות מהירות. הוא ציווה על אודקירק לשכלל את המטוס כדי להפוך אותו למהיר הרבה יותר. אודקירק לא סיפק פתרונות ויוז החליט לבנות בעצמו "מטוס מירוץ" חדש. הוא שכר את שירותו של מהנדס צעיר בשם דיק פאלמר, שהיה ידוע ברעיונותיו הקיצוניים. שנתיים שלמות בילו יוז ופאלמר בהאנגר סודי, יום ולילה, כדי להשלים את יצירת המופת.
הפרויקט נקרא H-1 (על שמו של יוז) והתוצאה היתה המטוס המתקדם ביותר בעולם באותם הימים. ה-H-1 הציג לעולם לראשונה את "כן הנסע הנשלף". הוא גם היה מתקדם מבחינה אווירונאוטית, לאחר שיוז המציא את הברגים השקועים והמסמרים השטוחים, שהפחיתו את התנגדות האוויר.
ה-H-1 ביצע את ההופעה הפומבית הראשונה שלו בספטמבר 1935, לאחר שיוז הכריז בגאווה, כי הוא ישבור את שיא המהירות העולמי עם המטוס החדש שלו. יוז התעקש להיות הראשון שיטיס את המטוס גם בטיסת הניסוי הראשונה, כאשר לא היה ברור אם המטוס יטוס כלל וסכנת ההתרסקות היתה גדולה. חמישה נסיונות נדרשו לו כדי להצליח לשבור את שיא המהירות שקבע לפניו ריימונד דלמוט הצרפתי. בניסיון החמישי הגיע יוז למהירות של 352.39 מיילים לשעה - ושבר את שיא המהירות העולמי.
באותם הימים נודע יוז גם כחובב נשים לא קטן; הוא יצא עם מאות כוכבות וכוכבניות הוליוודיות. כדי להקל על עצמם נקטו רוב הצהובונים בשיטת האלימינציה ודיווחו עם מי הווארד יוז לא הצליח לצאת. לעיתים היה מאורס לשתי בחורות בו-זמנית. ג'ואן קרופורד, מהנשים המעטות שדחו את חיזוריו של יוז, טבעה את המשפט המשעשע: "הווארד יוז יציע נישואים גם לעץ, אם יהיו עליו מספיק עלים צעירים".
אמריקה התקשתה לעכל את שיא שבירת המהירות של יוז. מי שנודע עד אז כנער שעשועים הוליוודי קל דעת, הפך בן-לילה לאיש המהיר ביותר בעולם והוא עשה זאת במטוס שהוא עצמו תיכנן ושימש כטייס הניסוי שלו. יוז, שעוד היה צפוי להפתיע פעמים רבות בחייו, לא התרגש משינוי התדמית והחל לחפש לעצמו יעדים חדשים לכיבוש.
בינואר 1937 שבר יוז שיא נוסף, לאחר שביצע טיסה טראנס-אטלנטית במטוס ה"מונופליין" שלו מלוס-אנג'לס לניוארק בשבע שעות, 28 דקות ועשרים וחמש שניות. בשנת 1938 ביצע יוז טיסה מסביב לעולם בארבעה ימים. הטיסה בוצעה במטוס נוסעים מסוג לוקהיד, עם צוות של ארבעה אנשים.
כל השיאים הללו לא מנעו בעדו מלעסוק גם בעניינים רציניים. יוז, שהיה בעל חוש עסקי מפותח, ניצל כל הזדמנות: ביוני 1939 פנה אליו סגן הנשיא של חברת-תעופה כושלת בבקשת עזרה כספית. יוז, שזיהה את הפוטנציאל, רכש 77 אחוזים ממניות חברת "TWA" והחל לעבוד על רעיון חדש: טיסות מסחריות טראנס-אטלנטיות. עד אז, הטכנולוגיה לא איפשרה טיסות בגובה רב, במהירות ולמרחק מספיקים. יוז רצה להיות הראשון שיגיע עם האפשרות לשוק.
TWA חתמה חוזה עם חברת "לוקהיד-מרטין" לבניית מטוס חדש: הקונסטליישן. יוז הזמין 40 מטוסים. מלחמת-העולם השנייה הגיעה בדיוק כשהצבא נזקק באופן דחוף למטוסים חזקים שיובילו חיילים לחזית. יוז היה היחיד שיכול היה לספק כאלו בזמן ובמחיר מופרז כמובן. המטוסים החדשים עשו את "טבילת האש" שלהם בטיסות הצבאיות, מה שהקל על החדרת הרעיון של טיסה טראנס-אטלנטית בקלות לציבור שבדרך כלל חושש לקבל חידושים שעלולים להתגלות כמסוכנים. בשנת 1956 מכר יוז את מניותיו בחברה ב-750,000,000 דולאר, מה שהפך אותו אז למיליארדר הראשון בארה"ב ולאיש העשיר בעולם.

 

מתרסק על בית בבוורלי-הילס גם כמיליארדר, המשיך הווארד יוז לפתח מטוסים חדשים. בזמן המלחמה, התחילה חברת "יוז" לפתח, בעידודו של צבא ארה"ב, מטוס קרב דו-מנועי, כפול-זנב, שמהירותו נועדה להגיע ל-580 קמ"ש. פיתוח ה-D-1 התעכב וצבא ארה"ב העביר את החוזה ל"לוקהיד", שפיתחה את ה-P-38, אחד המטוסים היותר מוצלחים של מלחמת-העולם השנייה. יוז הפטריוט, רתח על בגידתו של הצבא והחל לפתח דגם משופר בשם D-2, אולם המטוס הושמד על-ידי ברק בעודו עומד במוסך. יוז לא נואש והחל לעבוד על ה-D-X. גרסה משופרת של הגרסה המשופרת למטוס הדו-זנבי המהיר. טיסת הבכורה נערכה ביולי 1946. תקלה רצינית בפרופלר של המנוע הימני גרמה להתרסקותו של יוז לתוך בית במרכז שכונת בוורלי-הילס בקליפורניה.
יוז נפצע בתאונה אנושות. החזה שלו נמחץ לגמרי ופגיעת ראש קשה גרמה לו להיחשב כמת. חמישה שבועות הוא שכב בבית-החולים, מפרפר בין חיים למוות. ואז החלים בדרך פלא. הוא נרתם שוב לעבודה, פיתח אב-טיפוס נוסף של המטוס, אולם מפני שימי מטוסי הפרופלר היו ספורים, הצבא הוזהר מפני חתימה איתו ולא נתקבלה אף הזמנה למטוס החדש.
אולם ההרפתקה האווירית הקשורה לשמו של יוז יותר מכל היא "האווזה המפוטמת": מטוס עץ ימי ענקי, בעל שמונה מנועים ומוטת כנפיים שאפילו מגרש כדורגל קטן בשבילה, שתוכנן במקור כדי להעביר אלף חיילים בו-זמנית. הכל החל כאשר יוז הוטרד בתקופת המלחמה מהצוללות הרבות שאיימו על החיילים האמריקאים שחצו את האוקיינוס. יום אחד בשנת 1942, כאשר המלחמה עוד היתה בעיצומה, צפה יוז במו עיניו באונייה אמריקאית שטובעה על-ידי צוללת גרמנית לא רחוק מחופי פלורידה.
יוז החליט שהדרך המעשית והבטוחה ביותר להעברת חיילים היא דרך האוויר. הרעיון שהעלה בפני הסנאט האמריקאי היה לבנות מטוס ענקי, שיוכל לצלוח את האוקיינוס בביטחה, תוך העברת אלף חיילים לפחות בגיחה אחת. תמורת שיתוף פעולה סמלי מצד הממשלה, הציע יוז לפתח ולממן את המפלצת האווירית בעצמו.
יש לזכור, שמדובר בימים בהם נשא מטוס סטנדרטי 50 איש בלבד. החודשים נקפו, המלחמה הסתיימה, אבל יוז המשיך בעקשנות בפיתוח הספינה המעופפת. משהושלמה המלאכה לבסוף, ניצבה המפלצת הענקית - 97 מטרים מוטת כנפיים, 66 מטרים אורך ו-24 מטרים גובה, בהאנגר ענקי, עד שזכתה לשעה אחת של תהילה. בשני לנובמבר 1947, ביצע יוז בעצמו את טיסת הבכורה (שגם היתה הטיסה האחרונה) של "האווזה המפוטמת". מייל אחד בלבד ארכה הטיסה לעיני קהל עצום ומשולהב מהמטוס הענק. אחרי הטיסה ההיסטורית הקצרה, אוחסן המטוס בהאנגר למשך 30 שנה לערך. היום הוא מוצג לראווה ומשמש כאתר תיירותי, כמזכרת לעוצמה ולטירוף של הווארד יוז.
בשנים הבאות, המשיך הווארד יוז להתעשר וימי הטיסה שלו הפכו לספורים. כשהגיע לגיל 50 הפך מגאון לאדם מוזר ומיסתורי ביותר. הוא לא הסכים להצטלם ולא נראה בציבור במשך יותר משלושים שנה, עד יום מותו. כשהמלחמה הסתיימה והעולם כולו היה מוטרד מעסקי הריגול, גם יוז תרם את חלקו, בתחילה כשעבד בשביל ה-CIA ולאחר-מכן כאשר העסיק עובדים סמויים שריגלו אחרי העובדים הרגילים שלו.

 

אסר על עובדיו לאכול בצל התאונה המחרידה שעבר בשנת 1946, הותירה את יוז עם פגיעות פנימיות קשות ופחד אדיר מחיידקים. הוא סירב ללחוץ את ידיהם של אנשים ולכל מקום נשא עימו ערימות של ממחטות חד-פעמיות, כך שלעולם לא נגע בידית דלת או בכוס, בידיים חשופות. הוא אף היה רגיש לריחות ואסר על העובדים שלו להשתמש בבשמים, לאכול בצל, גבינות רוקפור או כל מה שיכול היה להדיף ריח חזק.
באותה תקופה פיתח יוז "תיאוריית קשר" מוזרה לפיה מזגנים הם מפיצי חיידקים קטלניים ואסר על איוורור קומת המלון שהסתגר בה בלאס-וגאס. פעם בכמה חודשים הוא דאג לרכוש קומה אחרת במלון אחר כדי שלא יעלו על עקבותיו. בשלב מסוים הוא שכר את שירותיה של חבורת מורמונים סגפנים (שמשפחתו של יוז, שהפסידה להם חלק מהירושה, העדיפה לכנות אותם "חמדנים" ו"קרי לב") כעוזריו האישיים. הוא נמשך אליהם משום שאלו לא עישנו, לא שתו והיו "נקיים" יחסית.
את השנים הבאות העביר יוז מאחורי מסך ערפל שכלל אין-ספור שמועות לגבי מוזרויותיו השונות. את רוב הקשר שלו אל העולם החיצון ניהל בשעות הלילה, דרך הטלפון, בפחד מתמיד שמצותתים לו או מנסים להעביר לו חיידקים. הוא נהג לשבת ספון בחדר חשוך, כאשר הוא ערום לגמרי כדי שחיידקים לא יעברו אליו דרך הבגדים ורק פיסת עיתון מונחת על איזור חלציו.
לכל אורך השנים לוו שגעונותיו של יוז בהחלטות עסקיות חכמות למדי והאימפריה המשיכה להתעצם. אולם, יוז לא היה נלהב כמו בעבר ובשלב מסויים, כך מספרים רופאיו הפרטיים, החליט לוותר על טיפול רפואי ולמות. האדם שהתגבר על התרסקויות קטלניות במשך פעמים כה רבות לא הסכים לקבל טיפול רפואי שיכול היה להקל עליו והעדיף להתמכר למשככי כאבים. בשנת 1976, כאמור, מת הווארד יוז, באופן סמלי למדי - באוויר.

 

עוד באותו מדור

פוקר זה לא משחק

מטוס הפוקר היה הראשון שמערכת הירי שולבה בו באופן אינטגרטיבי - ולכן הוא נחשב לפריצת דרך. האגדה מספרת כי היכולת לירות דרך הפרופלר הומצאה תוך 48 שעות על-ידי המהנדס ההולנדי אנתוני פוקר ושימשה היטב את הגרמנים במלחמת- העולם הראשונה. הקרדיט על המצאתו של פוקר נתון אמנם בוויכוח, אבל חשיבות המטוס בתעופה המודרנית - ודאית

בזים ליונים

קשה להאמין - אבל במלחמת-העולם השנייה הפעיל המודיעין הבריטי מערך של בזים (הציפור, לא המטוס) ליירוט יונים שנחשדו כ"יוני ריגול" מטעם הגרמנים. קרבות האוויר היו מעטים אך סוערים והסתיימו בנצחון מוחלט של העופות הדורסים. שתי היונים שנתפסו היו ככל הנראה בעלי החיים היחידים שזכו עד כה למעמד של "שבויי מלחמה"