בטאון חיל האוויר

ביטאון
גליון 133 (234) 01/06/00

זמן אוויר

בזים ליונים

קשה להאמין - אבל במלחמת-העולם השנייה הפעיל המודיעין הבריטי מערך של בזים (הציפור, לא המטוס) ליירוט יונים שנחשדו כ"יוני ריגול" מטעם הגרמנים. קרבות האוויר היו מעטים אך סוערים והסתיימו בנצחון מוחלט של העופות הדורסים. שתי היונים שנתפסו היו ככל הנראה בעלי החיים היחידים שזכו עד כה למעמד של "שבויי מלחמה"

נועם אופיר

כשמפקד טייסת בזים בחיל-האוויר הישראלי מסייר לאורך הליין בטייסת שלו, הוא מצפה לראות שורה ארוכה של מטוסי F-15 אפורים חמושים לעייפה בטילי אוויר-אוויר. ה-F-15 מסמל, אולי יותר טוב מכל מטוס קרב אחר, את שיא הטכנולוגיה, המשמשת להשגת המשימה החשובה ביותר של כל
חיל-אוויר - שמירה על עליונות אווירית.
לפני קצת יותר מ-50 שנה, שירתה באנגליה טייסת בזים שונה מעט מזו הישראלית. המשימה של שתי היחידות זהה - שמירה על שמיים נקיים - אבל האמצעים קצת שונים. ליין טייסת הבזים הבריטית לא כלל מטוסים מבהיקים או טילים מרשימים. אצל האנגלים לא היו חוכמות - טייסת בזים היא טייסת בזים. וכשמדובר בבז בריטי, אין הכוונה למטוס הקרב האמריקאי החדיש, אלא דווקא לדורס האימתני בעל הציפורניים הארוכות והמקור החד. במציאות, כך נראה, אין הבדל גדול בין השניים.
סיפורה המוזר של טייסת הבזים הבריטית הינו תוצר נוסף של אחת התקופות הסוערות והמתוחות ביותר בהיסטוריה. רק היום, יותר מ-50 שנה לאחר התרחשות האירועים, עם פתיחתם של חלק מהארכיונים הסודיים של המודיעין הבריטי, ניתן לחשוף את אחת האפיזודות המוזרות ביותר בתולדות הלוחמה האווירית.
השנים הראשונות של מלחמת-העולם השנייה העמידו את אנגליה במצוקה חסרת תקדים. לאחר שכבש את מרבית אירופה עמד צבאו של היטלר ונערך לקראת מבצע "ארי הים", הפלישה המתוכננת לאיים הבריטיים. האנגלים, בהנהגתו של וינסטון צ'רצ'יל, סירבו להיכנע, למרות שנותרו כמעט בודדים במערכה מול האיום הנאצי. המודיעין המסכל הבריטי, ה-MI5, היה עסוק אותו הזמן בהתמודדות עיקשת מול הנסיונות של המודיעין הגרמני לאסוף מידע על הנעשה באיים הבריטיים. במסגרת המאמצים לסכל את הפעילות הגרמנית עקב המודיעין הבריטי אחרי כל דבר שנחשד כקשור, בצורה זו או אחרת, למודיעין האויב ובעיקר לתוכניות הפלישה שלו.

זהירות: יונים חשודות

במהלך שנת 1940 התחיל ה-MI5 לעקוב אחרי תופעה חדשה, שהיום אולי נראית משעשעת, אך בתקופה בה התרחשה היא עוררה חששות רבים. להקות גדולות של יונים, שנחשדו בנשיאת מסרים מודיעיניים, נצפו על-ידי סוכנים של ה-MI5 מעל מדינות כמו בלגיה, מערב הולנד והבלקנים. המודיעין הבריטי העריך באותה עת ש"יוני הריגול" השתייכו למודיעין הגרמני ושימשו להעברת ידיעות סודיות. השימוש ביונים לצרכי ריגול לא היה חדש למודיעין הבריטי. למעשה, בריטניה היתה בין המדינות שהתמחו בהפעלת יונים למשימות מודיעין וריגול במהלך מלחמות-העולם הראשונה והשנייה.
אחד הדו"חות שהותרו לפרסום סוקר את הפעלתם של היונים על-ידי מערכת הביטחון הבריטית. לדברי הדו"ח, הצי הבריטי העדיף לא להפעיל יונים בעוד חיל-האוויר המלכותי, ה-RAF, שימר יכולת מוגבלת להשתמש ביונים כאמצעי חירום להעברת הודעות ממטוסי פיקוד המפציצים ומשמר החופים. הרעיון היה שבמקרה של תקלה במכשירי הקשר ישתמשו הצוותים ביונים כמפלט אחרון. לדברי הדו"ח, מטוסי הקרב לא נהנו מיכולת דומה.
הצבא הבריטי, לעומת זאת, ריכז עם תחילת המלחמה את "שירות היונים הצבאי" בידי חיל-הקשר המלכותי. היונים הצבאיות התגלו כיעילות הן בהפעלה מעמדות נייחות והן ממשטחים ניידים. היונים שימשו את חיל-הקשר לכמה משימות, שהחשובה בהן היתה מתן גיבוי לאמצעי קשר קיימים למקרה של תקלה או פגיעה בהם. הדו"ח הדגיש את חשיבות היונים לתקשורת עם יחידות נצורות או כאלה המצויות בעומק שטח האויב. יוני חיל-הקשר נפרסו ברחבי האי הבריטי, אך כמה אלפי יונים נשלחו יחד עם יחידות יונים קטנות גם לאזורי הקרב באפריקה ובמזרח התיכון.
שימוש חשוב נוסף ביונים היה במשימות מיוחדות. לפי הדו"ח הבריטי, מנשא מיוחד פותח עבור סוכנים ואנשי קומנדו בריטים שהוצנחו ביעדים שונים ביבשת האירופית. המנשא איפשר לסוכן לשאת עד שש יונים בו-זמנית וכן את והציוד הדרוש להאכלתן ולהפעלתן המבצעית.
קודם להצנחה ביעד עבר הסוכן כשעה של אימון בהאכלת הציפורים ובשימוש בהן להעברת מסרים. היונים, אשר שימשו למשימות ריגול אלה, הוכשרו במיוחד למשימה והשתייכו למחלקה המיוחדת של "שירות היונים הצבאי". הסוכן יכול היה להשתמש ביונים להעברת מסרים כתובים, מפות שצוירו עליהן יעדי אויב ואפילו צילומים. כן פותחו מצלמות מיוחדות שניתן להתקין על היונים כדי להפוך אותן לאמצעי לאיסוף מודיעין. על סמך הניסיון הרב שהיה לבריטים בהפעלת יונים למשימות מודיעין ומבצעים מיוחדים, הגיע ה-MI5 למסקנה שיש לקחת ברצינות את האיום הגרמני. יוני ריגול אינן בדיחה, כפי שניתן לחשוב בתחילה - אלא אמצעי יעיל למדי במתארים מסוימים.

"העברת מסרים מסוכנים"

חקירת "אנשי יונים גרמנים" שנפלו בשבי העלתה, על-פי דו"חות שהותרו לאחרונה לפרסום, שהיונים היו חלק מהפעילות העניפה של מערך המודיעין הגרמני לקראת הפלישה המתוכננת לאנגליה. "מחקירת השבויים האלה אנו למדים שיש כוונה לעשות שימוש ביונים להעברת מידע מסוכנים שיוחדרו לאנגליה זמן קצר לפני הפלישה", נכתב באחד הדו"חות.
"ממה שידוע לנו, הימלר, הידוע כחובב יונים נלהב, הוא יושב הראש או נשיא אגודת היונים הלאומית של גרמניה", נכתב עוד בדו"ח. "ככל הנראה הביא הימלר את כל ההתלהבות שלו מהנושא לתוך הגסטפו וזה עושה שימוש באמצעי זה (יונים) לתקשורת, הן בגרמניה והן בארצות הכבושות".
הדו"ח הבריטי מתרכז ברובו בשאלה כיצד יופעלו "יוני הריגול" הגרמניות נגד האיים הבריטיים. "הקושי המרכזי בהפעלת היונים לצורכי ריגול הוא, כמובן, להביא אותן לעמדות מהן ישוחררו ליעדיהן. האמצעים האפשריים העומדים לרשות האויב הם הנחתת סלים עם יונים מספינות או צוללות במערות בקרבת החוף, כדי שאלה ייאספו על-ידי סוכנים, הברחת ציפורים בספינות נייטרליות, העברתן דרך אירלנד או הצנחתן ממטוסים".
לאחר שהמודיעין הבריטי ניתח את מאפייני האיום החדש, התעורר צורך במציאת מענה. השאלה היתה איזה אמצעי לחימה ישלב את היכולת לאתר את היונים מבעוד מועד והן את היכולת ליירטן. אמצעים קיימים, כמו מטוסי קרב או תותחי נ"מ לא יכלו למלא משימה זו. בהתאם לעיקרון ש"בעיות לא שגרתיות דורשות פתרונות לא שגרתיים", החליט המודיעין הבריטי לפנות לאמצעי לחימה עתיק יומין - בזים.
השימוש בבזים כאמצעי ציד מופיע כבר בתרבויות קדמוניות, לרבות מצרים העתיקה. אבל הספורט שהיה פופולארי מאוד באמצע המאה ה-17 החל להיעלם בהדרגה ונותר נחלת "משוגעים לדבר". המודיעין הבריטי פנה לאותם חובבים בבקשה לעזרה כנגד האיום הנאצי. כאשר בוחנים את מאפייני הבז רואים דמיון רב למאפייניו של מטוס קרב מתקדם. הבז מתאפיין ביכולת תימרון מעולה, המשלבת מהירות טיסה גבוהה, בעיקר בעת צלילה ויכולת ביצוע פניות הדוקות. בנוסף, כושר הראייה המעולה של הבז מאפשר לו איתור מטרות קטנות מטווחים גדולים, לרבות כאלה המעופפות בגובה נמוך. בעולם מטוסי הקרב נהוג לכנות יכולת כזאת "LOOK DOWN SHOOT DOWN" והבז הבריטי הוא ככל הנראה אמצעי הלוחמה האווירית הראשון בעולם שהתאפיין ביכולת זו. כאשר בוחנים את מכלול ביצועיו של הבז, ניתן להבין מדוע החליט חיל-האוויר האמריקאי לכנות את מטוס הקרב עתיר התימרון שלו, ה-F-16 - "בז לוחם".
בפרק זמן קצר יחסית הקים שירות המודיעין הבריטי יחידה מיוחדת של "בזי יירוט". היחידה, שסופחה למחלקה המיוחדת של "שירות היונים הצבאי", קיבלה על עצמה את המשימה של הגנה על האי הבריטי מחדירה או מבריחה של יוני ריגול גרמניות. כך נוספה יחידה למערך ההגנה האווירי הבריטי. רק קומץ אנשים ידע על קיומה של היחידה הסודית והלא-שגרתית. מעט מאוד פרטים ידועים על ההפעלה המבצעית של טייסת הבזים הבריטית. לפי אחד הדו"חות של שירות הביון הבריטי, שיגרת ההפעלה של הבזים כללה פטרולים שנמשכו כשעתיים ברציפות מעל חלקם הדרומי של האיים הבריטיים. "ההצלחה היתה גדולה מאוד", נכתב בדו"ח. "הבז, שעף גבוה מאוד, יכול היה לסרוק לא רק את השטח מעליו טס ישירות, אלא לצפות על כל קבוצת האיים. כל יונה שבה היה הבז מבחין צפויה היתה להיות מותקפת".
במהלך המלחמה התרחשו, כך נראה, כמה "קרבות אוויר" בין הבזים הבריטיים לבין יונים שנחשדו בזהות גרמנית. התוצאה בקרבות אלה היתה חד-צדדית לטובת העופות הדורסים. לפחות שתי יונים יורטו בהצלחה על-ידי הבזים ונמסרו לידי המודיעין הבריטי. לדברי הדו"ח שתי היונים זכו למעמד של "שבויי מלחמה" לכל דבר; אבל, בהתאם למה שכתב אחד מקציני המודיעין הבריטים, שהיו שותפים ל"תחקור" השבויים, הרי שהבריטים ביצעו הפרה גסה של אמנת ג'נבה לטיפול בשבויי מלחמה שכן "שתי היונים, המוגדרות כעת כשבויי מלחמה, עובדות קשה בהרבעת היונים האנגליות". לא נכתב בדו"ח אם היונים אכן השתייכו למודיעין הגרמני, או שמא היו עופות תמימים שנפלו קורבן למארב שהציבו להן הבזים.

"מטוסי יירוט לא מאוישים"

זמן קצר לאחר-מכן פורקה יחידת הבזים הבריטית ובמקביל לה נזנח גם השימוש ביונים למטרות ריגול. בעידן של מטוסי ריגול מתקדמים, מל"טים חמקניים ומצלמות המסוגלות לצלם מטרות נקודה ביום ובלילה מטווחים של עשרות קילומטרים, אין מקום ליונים. היום, כאשר אנשי מודיעין מדברים על "ציפורים" הם מתכוונים לרוב ללווייני ריגול, הנחשבים לאמצעי הריגול האולטימטיבי.
בשנים האחרונות מושקעים סכומי כסף גדולים בפיתוח UCAV "מטוסי תקיפה לא מאוישים". התפיסה המקובלת היא שבעוד כמה שנים ייעשה שימוש במטוסי תקיפה לא מאוישים כתחליף למטוסי הקרב הקיימים. אבל, לדברי המומחים, זמן רב יעבור בטרם יהיה אפשר לפתח מערכת לא מאוישת שתהיה טובה לקרבות אוויר ולא רק למשימות תקיפה. הבזים הבריטיים יכולים לזקוף לזכותם את התואר - "מטוסי היירוט הלא מאוישים" הראשונים בהיסטוריה. ועם רקורד של 2-0 לטובתם בקרבות אוויר, הרי שלאף אחד אסור לזלזל בהם. ובטח שלא ליונים.

צל"ש ליונה שהצילה עיר

היונה הבריטית המפורסמת ביותר במלחמת-העולם השנייה היתה "ג'י.איי.ג'ו".
כוח בריטי שהצליח לכבוש עיר איטלקית נעזר ביונה כדי לשלוח את הידיעה על כיבוש העיר למיפקדה הראשית. לידיעה זו היתה חשיבות הרת גורל, שכן במיפקדה התכוונו ממש באותם רגעים לשלוח כוח מפציצים כדי לתקוף את העיר. כך, בזכות "ג'י.איי.ג'ו" ניצלו חייהם של חיילים בריטים רבים. לאחר המלחמה זכתה "ג'י.איי.ג'ו" בעיטור גבורה מיוחד מטעם האגודה הבריטית למניעת התאכזרות בבעלי חיים.
יונה נוספת, שענתה לשם "מרקורי", זכתה אף היא בעיטור דומה, זאת לאחר שעפה קרוב ל-780 ק"מ מעל הים הצפוני והעבירה למודיעין האנגלי שדר מהמחתרת הדנית.

עוד באותו מדור

איש המיסתורין מהוליווד

כשמת באפריל 76', אחרי שלושה עשורים שבהם הסתתר בבית-מלון בלאס-וגאס, היה הווארד יוז האיש העשיר ביותר בארה"ב. המיליארדר, שבמשך חמישים שנות קריירה הפיק סרטים, בנה כוכבים, ריגל עבור ה-CIA וחיזר כמעט אחרי כל אשה שפגש, היה גם מהנדס נחוש וטייס נועז. מלבד הונו העצום, הוא הותיר אחריו כמה מהמטוסים המוזרים ביותר שנבנו אי-פעם ושיאי מהירות שבזמנו נחשבו לדמיוניים

פוקר זה לא משחק

מטוס הפוקר היה הראשון שמערכת הירי שולבה בו באופן אינטגרטיבי - ולכן הוא נחשב לפריצת דרך. האגדה מספרת כי היכולת לירות דרך הפרופלר הומצאה תוך 48 שעות על-ידי המהנדס ההולנדי אנתוני פוקר ושימשה היטב את הגרמנים במלחמת- העולם הראשונה. הקרדיט על המצאתו של פוקר נתון אמנם בוויכוח, אבל חשיבות המטוס בתעופה המודרנית - ודאית